שיחקתי ב"עג'מי", יצירת מופת אמיתית,
חלום של 2 אנשים צעירים לקולנוע אחר (ואולי בעצם חלום של 2 עמים),
שנתקל באין סוף מכשולים בדרך, והוכיח שוב שאין דבר העומד בפני הרצון.
סרט נשמה מתחילתו ועד סופו, שאיחד הרבה נשמות מכל קצווי הקשת והראה שאפשר גם ליצור ולייצר ביחד ולא רק להרוס !!!
סרט שאין בו שחקנים מהאקדמיה, כי אם אנשים כמוני וכמוך שמביאים את עצמם מכל הלב.
סרט שאין בו תסריט מדוייק ואין טקסטים, כי אם אנשים כמוני וכמוך שמביאים את עצמם מכל הלב.
סרט שצולם בבתים שלי ושלך ושלהם.
סרט שמביא את הסיטואציה המציאותית.
סרט שידעת איך הסצינה תתחיל, ומעולם לא ידעת איך תסתיים.
סרט נשמה מתחילתו ועד סופו, שאיחד הרבה נשמות מכל קצווי הקשת והראה שאפשר גם ליצור ולייצר ביחד ולא רק להרוס !!!
אחד הטובים שנוצרו.
והיה לי הכבוד ללוות כמתבונן את התהליך, ואף לקחת ( בעצם לקבל ) חלק קטן בו.
הסרט מכיל אינסוף קונפליקטים, בחלקת אדמה קטנה אחת, חלקה אנושית:
הילאל כבוב מסכם את התהילה לה זכה בסרט "עג'מי" ומביט נכוחה במציאות שלאחר השטיח האדום. על האכזבה מהתפאורה ההוליוודית, העליהום על הבימאי סכנדר קובטי ותקרת הזכוכית של ערביי ישראל. ריאיון של התפכחות
מאת: זיו רסקין
הסרט עג'מי
