ממליץ להוריד ציפיות הילאל כבוב, 33, נשוי+2, נצר ל"חומוס קלבוני" וקרוב קרוב של השופט חאלד כבוב ואחמד משראווי, ראה להוליווד את הלבן בעיניים לאחר שהפך לכוכב הסרט "עג'מי".
עכשיו הוא מדבר על החיים לפני ואחרי הסרט שהצעיד אותו על השטיח האדום.
כבוב מגיע לריאיון עשר דקות לפני הזמן ומסרב בנימוס לשתייה בגלל צום הרמדאן, עליו הוא מקפיד למרות עיסוקו היומיומי באוכל כשף במסעדה.
הוא גבר נעים הליכות, חביב ורהוט. הוא עונה לשאלותיי בכנות ובפתיחות ויש בו פשטות כובשת המאפיינת גם את משחקו שלו ושל חבריו לסרט, תכונה שהקנתה לסרט חלק מקסמו.
כמעט שנה אחרי וכבוב עדיין נהנה מרסיסי כוכבות; אנשים מזהים אותו ברחוב ומבקשים חתימה, פרי כפרי היא הסוכנת שלו, יש לו תפקיד קטן בסרט צרפתי ואודישן לסדרה ישראלית מצליחה.
למרות היותו סלב בהתהוות, הוא עדיין עובד לפרנסתו בניהול החומוסייה המשפחתית בבקרים וכשף במסעדה בערבים.
ל"עג'מי" הוא הגיע בזכות חברות רבת שנים עם הבימאי סכנדר קובטי.
"אני מודה לאלוהים על הסרט עג'מי והפרסום שלו ששם את עג'מי ויפו על המפה והסב את תשומת הלב אליה", הוא פותח בדבריו. "כשסקנדר הציע לי להשתתף בסרט, סירבתי בתחילה כי לא חשבתי שיש לי כישורים למשחק".
כבוב השתתף בסדנת המשחק המקומית שארגנו שני הבימאים פעמיים בשבוע, ובדומה לשאר חבריו לסרט, הוא נשבה אט אט בקסם הבמה. "חשבתי שזה יהיה כמו לימודים בבית ספר, משעמם, חד-גוני עם הרבה חומר לזכור ולשנן, אבל במציאות ההשתתפות בסדנה הייתה חוויה מהנה ומשחררת.
חולקנו לקבוצות גילים שונות ותרגלנו כל מיני תרגילים מדליקים והזויים כמו לרדוף אחרי כיסאות ולדבר למטאטא".
די מהר הפכה הסדנה למפגש חברים מעניין וכייפי, עם נשנושים שכל אחד מהמשתתפים הביא מהבית.
לשיטת לימוד המשחק הבלתי קונבנציונאלית הייתה מטרה מקצועית: הבימאים השתמשו בשיטת משחק ללא תסריט כתוב.
על קובטי: "תגידי, זה שאוהדי הפועל ת"א כתבו בענק שהפועל ת"א לא מייצגת את ישראל אלא רק את הפועל ת"א, זה בסדר? למה מזה לא עשו סיפור? אני אגיד לך למה, כי סכנדר הוא ערבי" |
לפני צילום כל סצנה נאמר לשחקנים מהי הסיטואציה אותה מצלמים ואילו המלל והתוכן נוצקו על ידי השחקנים עצמם. "אמרו לי 'לך תעיר את הפועל במסעדה עכשיו'", מספר הילאל. "כל השאר זה אלתור שלי כולל המשפט על זקפת הבוקר שהפך כבר לציטוט מיתולוגי..."
גם ליהוק השחקנים לא היה מקרי והמשתתפים נבחרו לגלם תפקידים עם זיקה ברורה למציאות חייהם. כך מצא עצמו כבוב מגלם בסרט את מנהל המסעדה.
בנוסף, שמרה הפקת הסרט, בצעד נדיר, על סודיות מוחלטת ובחרה שלא לחשוף בפני המשתתפים את עלילת הסרט, ואף נאסר עליהם לדבר על תוכן הסצנות בהן השתתפו.
מתי ראיתם את הסרט בפעם הראשונה?
"בפסטיבל הסרטים בשדרות. העיתוי היה גרוע, בזמן שטילים נזרקו מעזה על שדרות. ממש פחדנו ללכת לשם. פחדנו מאיך יקבלו אותנו".
איך הגבתם כשראיתם את הסרט על המסך הגדול?
" הסרט שלנו הוקרן אחרון, לאחר שניים שקדמו לו. מהרגע שהתחיל הסרט, בהינו במסך בהלם מוחלט.
מעבר לגילוי הראשוני של איך נראינו על המסך, שהיה משהו מוזר וחדש לנו, הופתענו לגלות סוף-סוף את עלילת הסרט שצילמנו בכל התקופה האחרונה".
איך הגיב הקהל שנכח באולם?
"הבימאי והמפיק עלו לבמה וקראו לשחקנים אחד-אחד, והקהל פשוט יצא מגדרו. חמש דקות מחאו לנו כפיים. אם רק ידענו אז מה עוד מחכה לנו..." צוחק כבוב.
"התקשורת חיפשה סנסציה" השחקנים עשו את דרכם הביתה משדרות במיניבוס, כשהם נרעשים לגמרי ומנסים לעכל את העלילה שנפרשה לעיניהם ואת תגובת הקהל החמה.
התחנה הבאה הייתה פסטיבל הסרטים היוקרתי בירושלים. גם כאן קיבל הסרט תשואות ממושכות.
בירידה מהבמה פגש כבוב את גילה אלמגור שהחמיאה לו ואמרה שזה אחד הסרטים היפים והחזקים ביותר שראתה עד היום. בנוסף, היא נתנה לו עצה ואמרה לו שמשחק זה לא מקצוע והמליצה לו ולשאר השחקנים להמשיך ולהחזיק במקצועות הנוכחיים שלהם.
היא דווקא כן הפכה את המשחק למקצוע שלה.
"נכון, אבל היא כנראה רצתה להוריד לנו את הציפיות, כדי שלא ניפגע".
כידוע, מסלול הנסיקה של עג'מי לא נעצר כאן ולתדהמת כבוב וחבריו, הפך הסרט לאחד המועמדים לפרס "אופיר", הפרס היוקרתי ביותר בקולנוע הישראלי.
כבוב היה משוכנע כי הסרט "לבנון" עטור השבחים שהתחרה ב"עג'מי", ינצח. "כשזכינו בפרס אופיר, צעקנו צעקת שמחה שנשמעה בקצה העולם", הוא משחזר את הרגע ופניו מאירות.
הסרט דל התקציב, אשר הופק עם הרבה עזרה מתושבי יפו, כולל תרומה של אתרי צילום, מכוניות ואפילו אוכל, הצליח לעורר התעניינות עצומה בתקשורת לאחר הזכייה בפרס "אופיר".
"פתאום נהייה בזז תקשורתי מטורף וכולם רצו לראיין אותנו", הוא אומר. אבל רק כאשר הכריזו על "עג'מי" כאחד מחמשת המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, הבינו כבוב וחבריו לסרט שיש להם קלף מנצח.
"אני זוכר את הרגע", הוא מתרפק על הזיכרונות. "ישבנו כמה חבר'ה ועישנו נרגילות במקום הקבוע שלנו, שגם שינה את שמו לעג'מי בעקבות הזכייה.
עקבנו אחרי הטקס באינטרנט, השם השלישי מתוך חמשת המועמדים היה "עג'מי" במלעיל, צרחנו משמחה אבל לא ממש הבנו מה זה אומר. לא ידענו מה זה אוסקר", הוא מתוודה.
על תקרת הזכוכית: "היו כאלה בינינו שחשבו שלאחר ההצלחה האדירה של הסרט, דרכם סלולה והתאכזבו לגלות שהמציאות שונה" |
התקשורת המשיכה לחבק את ההצלחה המפתיעה של הסרט ובמסיבת עיתונאים שנערכה לכבוד הזכייה, התנפלו על כבוב וחבריו כמות כה גדולה של צלמים ועיתונאים, שכבוב פחד לצאת מהאוטו. "לא האמנתי שזה בגללנו", הוא אומר.
את הזכייה המפתיעה חגג הצוות בארוחת שחיתות בשכונת התקווה.
מועמדות לאוסקר או לא, את הבחורים אפשר אולי להוציא מהשכונה, אבל קשה להוציא את השכונה מהבחורים.
בשלב זה הפך כבוב לסלב אמיתי: הוא זוהה גם מחוץ ליפו, עיתונאים התדפקו על דלתו השכם וערב ואנשים התחילו לכנות אותו בשם "ענאן", הדמות אותה גילם בסרט.
אולם, כאן התעוררה מחלוקת בדבר בחירת השחקנים שיזכו בכרטיס טיסה ואירוח בטקס האוסקר.
"בתחילה רק שלושה שחקנים היו אמורים לנסוע, ואני לא נכללתי ברשימה", הוא מספר. "לי אישית לא הייתה בעיה עם זה, אבל היו כאלו שזה הטריד אותם. כנראה שהתהילה עלתה להם לראש", הוא מפרשן בחיוך.
סבב של טלפונים מצד בני המשפחה והחברים של השחקנים שלא נבחרו לנסוע, הביא לתוצאה המיוחלת: הבימאים "גירדו" עוד תקציב, "אלוהים יודע מאיפה, סביר להניח שעל חשבונם", ומימנו נסיעה לעשרה שחקנים, שהיוו את מרבית הצוות.
"בהזדמנות זו, אני גם רוצה להביע את תודתנו העמוקה למוש דנון, סכנדר קובטי וירון שני שאפשרו לנו להגשים את החלום ולנסוע לטקס האוסקר, כולל אירוח מלא. לחלקנו זאת הייתה נסיעה ראשונה מחוץ לגבולות הארץ", הוא אומר בהתרגשות כנה.
אני יודע בוודאות שהם מימנו את הנסיעה מכספם הפרטי. כל הדיבורים של לימור לבנת על תקציב לסרט שניתן מהמדינה, הם לא נכונים. אני יודע ש'לבנון' למשל, קיבלו סיוע גבוה הרבה יותר משלנו".
תגיד, הרווחתם כסף מהסרט?
"שילמו לנו על ימי הצילום וגם זה היה משהו שלא ציפינו לו. אנחנו הרגשנו שניתנה לנו זכות להשתתף בסרט ולא חשבנו שצריכים לתגמל אותנו כספית על ההשתתפות.
גם כשהסרט הצליח, לא הטריד אותנו עניין הרווחים. אני יודע ממקור ראשון שעלה להפיק את הסרט הרבה יותר מהרווחים עליו".
איך הייתה הנסיעה ללוס אנג'לס?
"כבר בנתב"ג, לפני הטיסה, היינו על גג העולם. המצלמות לא עזבו אותנו לרגע. בטיסה הקברניט איחל לנו בהצלחה ברמקולים וכולם זיהו אותנו.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת קלטתי שוואלה, נהיינו סלבס!"
טסתם במחלקת עסקים?
"הייתה לנו אפשרות כזאת, אבל העדפנו להישאר יחד וקרוב לעם".
אהבתם להתראיין?
"כן, אבל אצל חלק אהבנו להתראיין במיוחד, ואף יצרנו קשרי חברות. למשל, עם אסי עזר שהוא איש מצחיק נורא ובלתי צפוי ובא לראיין אותנו בחדר וניהל את הריאיון איתנו כשכולנו שרועים יחד במיטה… למרות שהחברה האסלאמית לא ממש מקבלת הומוסקסואלים, אותו אנחנו ממש אוהבים".
"אי אפשר לקנות דירה ביפו" "שתדעי לך שמה זה התאכזבנו", מפתיע אותי כבוב. "במציאות זה הרבה פחות נוצץ. ידעת שהפסלים לא עשויים מזהב אלא רק צבועים בזהב?" הוא שואל אותי כמו ילד שגילה שסנטה קלאוס לא ממש קיים.
התפאורה ההוליוודית לא הייתה האכזבה היחידה. לאחר חודשים ארוכים בהם שיחק המזל לסרט, הוא לא הצליח להגיע לפסגה ואת האוסקר לקח הסרט הארגנטינאי. אבל דווקא כאן, טוען כבוב, הוא לא התאכזב. "גם המועמדות עשתה לי מספיק. בינינו, הסרט שזכה היה חזק יותר משלנו, הגיע לו לזכות", הוא ממשיך באצילות. "אל תחשבי שירד עלינו מסך שחור בגלל שלא זכינו. באנו משום מקום, כך שסיפק אותנו עד לאן שהגענו".
סכנדר קובטי התראיין ואמר שהוא לא מייצג את מדינת ישראל עם הסרט הזה. אתה חושב שלאמירה שלו הייתה השפעה שלילית על סיכויי הזכייה?
"יכול להיות שגם התקשורת הפנתה עורף לסרט בגלל דבריו של סכנדר, אבל הבן אדם דיבר מתוך המציאות הכואבת שלו, מציאות בה הוא גדל ובה הוא יצר את הסרט. חשוב לציין שבחרו להשמיע רק את המשפט הבעייתי מתוך ריאיון ארוך".
כלומר דבריו הוצאו מהקשרם?
"לא בדיוק, אבל הם נופחו מעבר לכל פרופורציה. מה גם שהרגשנו שהתקשורת חיפשה סנסציה והעיתונאים שאלו אותנו שוב ושוב: 'את מי אתה מייצג?' עד שקיבלו את התשובה הנכונה.
תגידי, זה שאוהדי הפועל ת"א כתבו בענק שהפועל ת"א לא מייצגת את ישראל אלא רק את הפועל ת"א, זה בסדר? למה מזה לא עשו סיפור? אני אגיד לך למה, כי סכנדר הוא ערבי".
התהילה הרגעית שסיפקה ההשתתפות בסרט והחוויה האדירה בעקבותיה, עוררו בשף טעם של עוד. לראיה, הסוכנת הידועה המטפלת בו וההמתנה הסבלנית לאודישנים.
"אני לא יושב בבית ומחכה. אני ממשיך בחיי, אבל בהחלט מקווה להמשיך ולהתפתח בתחום. היו כאלה בינינו שחשבו שלאחר ההצלחה האדירה של הסרט, דרכם סלולה והתאכזבו לגלות שהמציאות שונה". המציאות הישראלית, לדבריו, מסמנת את תקרת הזכוכית לערביי ישראל בשל לאומיותם האחרת. כשאני מונה בפניו את רשימת אלו שהצליחו, כולל דודו השופט, הוא מבטל את דבריי ומסביר שהם רק קומץ מתוך רבים אחרים שרוצים, אבל לא מצליחים בגלל היותם ערבים, חלקם גם בתחום המשחק. בין היתר, הוא רומז שאלו שכן הצליחו, נאלצו לשלם מחיר בדמות "ההשתכנזות" וסיגול סממנים יהודיים. "תראי את פוטנה מ'האח הגדול' לאן היא הגיעה ולאן אלין הגיעה", הוא חותם את טיעוניו.
"אסי עזר איש מצחיק" הביקורת הקשה על היחס לערביי ישראל לא נגמרת אצל כבוב רק בתחום ההצלחה המקצועית. לדבריו, קיים חוסר שוויון משווע בין ערביי ישראל לתושביה היהודים גם בנושאים אחרים. חורה לו מאוד שלא דואגים לדיור לצעירים ביפו, כאשר מדובר לרוב בערבים. "אי-אפשר לקנות דירה ביפו או לשכור. המחירים גבוהים מאוד גם בגלל המכללה ורבים נאלצים לגור עם הוריהם גם לאחר החתונה. אני מציאותי. אני לא מצפה לשוויון מלא, אבל אני מקווה ליחס יותר שוויוני".
ואתה מאמין בשינוי קרוב?
"אני לא ממש רואה שינוי בקרוב, אבל אני תמיד מקווה".
אילו עצות יש לך למישהו שכוכבו עולה פתאום, כפי שקרה לך?
"אני חושב שגילה אלמגור צדקה בדיעבד עם העצה שנתנה לי. הייתי מייעץ לו לא לפתח ציפיות, כי קרוב לוודאי שהוא יתאכזב". הוא רומז וממהר לחומוסייה הנאמנה והטובה שחיכתה לו גם לאחר שאבק הכוכבים התפזר.
|