בית ספר להורות "מרכז - הורים, גפן" מלמד על

 

שעת סיפור - ביום ראשון, 8.3.15, בשעה 17:00

על התמודדות עם תוקפנות של ילדים 
מאת הדר ברנט

יש ימים בהם נדמה לנו שילדינו הנפלאים עושים הכל כדי להכעיס אותנו. את טובה, גיבורת הספר, אנו פוגשים באחד מין הימים האלו. היא מתעוררת בבוקר כשהיא מרגישה שהיא רעה מאוד. כיוון שכך, היא ממהרת להוכיח לסובבים אותה עד כמה היא רעה: היא צובטת לתינוקת את הטוסיק, מושכת לחתול בזנב, מאכילה את הדג בבייגלך מפלסטלינה, שופכת את השוקו על החלוק החדש של אמא, ומכעיסה מאוד. 

כעסה של האם מגביר את תחושת הרוע שמקננת באותו יום אצל טובה, והיא בתגובה מרגישה צורך להעצים את התנהגותה השלילית: היא חורצת לשון לשכנה, שופכת חול על ראשו של חבר בגן, הורסת מגדל קוביות, ובקיצור-מציקה לכל הילדים בגן, וגורמת לגננת לכעוס מאוד. הרוע שבטובה נפגש מולה לראשונה כשהיא מוצאת עצמה משתקפת במראה. 
היא רואה ילדה לא נחמדה בכלל. היא רוצה להיפטר ממנה- מוציאה לה לשון, עושה לה פרצוף מפחיד, אומרת לה שהיא 'פויה', אך ההיא במראה רק עושה כמותה ומסרבת להיפרד ממנה. רק אז מגלה טובה שהילדה הרעה שמביטה בה מהמראה היא היא עצמה. 

הגילוי הזה מעציב אותה עד מאוד. ואז, ברגע של תבונה ילדית פשוטה, מחליטה טובה להשאיר את הילדה הרעה במראה ולחזור לביתה כטובה הטובה.

הספר מעלה שני עניינים חשובים. הראשון, טובה התעוררה בהרגשה שהיא רעה מאוד. השני, תגובתם הכועסת של המבוגרים להתנהגותה הגבירה וליבתה את התנהגותה השלילית.

כהורים, קשה לנו מאוד לקבל שהילד שלנו מרביץ, נושך,  צועק, או זורק חפצים. 

יש שמבטלים התנהגות זו כ"הוא עוד קטן, זה טבעי, הוא לא מבין" ולא מגיבים, אחרים רוצים בכל מחיר להפסיק את ההתנהגות התוקפנית וכועסים בזעם וצועקים. שתי תגובות אלו לא יביאו את השקט המיוחל ורק יגבירו את הקושי של הילד להתמודד עם תוקפנותו והתחושה שהוא "רע" ויסלימו את התנהגותו. הדרך היא כמו תמיד איפה שהוא באמצע, עלינו לקבל שבילדנו, כמו אצלינו ואצל כל אחד אחר, כמו אצל טובה שהרגישה שהיא רעה, דרים ביחד חלקים רבים, חלקם "טובים" ויפים יותר וחלקם פחות.

 

אצל ילדינו יש סיבות שונות ומגוונות ליציאת החלקים "הרעים": אצל התינוק בן החצי שנה, שלפתע נושך את אמו ומושך בשערה, זהו דחף תוקפני התפתחותי הבא כחלק מבדיקת הסביבה ללא מודעות לתוקפנות הטמונה במעשה וללא כוונה תחילה לפגוע. אצל בן השנתיים שנכנס לשלב המרדני וזורק את הבקבוק על אביו, יכולה להיות הנאה מן התגובות והאיסורים שגוררת פעולתו. אצל בן השלוש שמגיב במכה ייתכן שזו תגובת כעס על כך שחברתו לקחה לו את הבובה או אולי הוא במתח כי אמא כבר יומיים במיטה עם חום, או אולי היה יום לא פשוט בגן ובזמן המשחק החופשי הוא מצא עצמו שוב לבד... ויש עוד סיבות רבות ומגוונות לתוקפנות בגיל הרך עליהן נדבר בהרחבה בהרצאה.

כהורים ההתנהגות התוקפנית של ילדינו מעוררת בנו כעס ואנחנו רוצים להפסיק אותה. האמא של טובה רוצה לרסן אותה ולכן היא צועקת וכועסת. אלא שככל שהכעס של המבוגר גדל, כך הולכת התנהגותה של טובה ומחמירה! טובה מרגישה יותר ויותר רעה, ולכן עליה להוכיח שוב ושוב עד כמה היא איומה. ההורה, שרוצה להפסיק את ההתנהגות השלילית, בתגובתו המתפרצת  רק מגביר אותה. בפועל, במקום לסייע לילד לפתור את המצוקה שהביאה לתוקפנות ההורה מגביר אותה ולכן גורם להגברת ההתנהגות השלילית.

ההבנה שלהתנהגות ה"רעה" של ילדינו יש סיבת שונות ושעצם התנהגותו התוקפנית אינה מעידה על כך שהוא ילד "רע", "אלים" או "תוקפני", יכולה להרגיע אותנו קצת אך מה אחר כך, מה עלינו כהורים לעשות? כיצד נגדל את ילדינו בהרגשה ובידיעה שהוא ילד טוב, נורמטיבי, כזה שיש בו צדדים טובים יותר וטובים פחות. 

עלינו לפעול בדרך שמחד תסביר לילד אילו התנהגויות אינן מקובלות עלינו ומאידך תעצים אותו, תחזק אותו על מי שהוא, תסייע לו להבין את הרגשות והרצונות שלו ותכוון אותו לדרכי פעולה אחרות.

אתם מוזמנים להרצאה בנושא בה נדבר על הגורמים השונים שמביאים להתנהגויות תוקפניות אצל ילדים, נעלה את הקושי שלנו כהורים להתמודד עם התנהגויות אלו ונציג כללי "עשה" ו"אל תעשה" שיסייעו לילדינו ולנו להתמודד עם כעס ותוקפנות.