תושבי יפו התרגלו זה מכבר לראות חבורת צעירים מסתובבת בשכונה עם מצלמות וציוד הפקה מתקדם.
היו אלו ירון שני (35) התל אביבי וסקנדר קובטי (33) היפואי, שבמשך תקופה ארוכה הפיקו את הסרט "עג'מי" באמצעים דלים ובאמצעות קבוצת שחקנים חובבים שנאספו והוכשרו על ידם.

הסרט מספר את סיפור ארץ ישראל כולה ואת סיפורה של יפו במיוחד - של אויבים החיים בשכנות.
זהו מפגש בין נקודות מבט מנוגדות - יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים, אבות ובנים, מזרח ומערב, שוטרים וגנבים.
דרך פסיפס של חמישה סיפורים שונים, המתנקזים בסופו של דבר לסוף משותף, אנו מקבלים תמונה כוללת של המרחב האנושי ביפו.
דרך הסיפורים השונים מתגלה עולם של חסד ואהבה, לצד אלימות ושנאה. כל הגיבורים בסרט הם אנשים טובים, הדואגים ליקיריהם ומוצאים עצמם במאבק מול גיבורים אחרים.
זוהי המחשה הומניסטית לטרגדיה האנושית - כיצד בני אדם בעלי אותם ערכים ומצפון הופכים לאויבים בנפש.

יוצר שונה ויצירה אחרת
סקנדר, המתגורר בדירה קטנה בגבעת עליה, לצד מסעדת באבאי, התקשה מעט לענות לשאלות בבוקר יום שישי, לאחר שעבד במשך כל הלילה.
למרות שבמקור למד הנדסת מכונות בטכניון, עזב את המקצוע עקב חוסר עניין. "תמיד אהבתי את תחום הקולנוע והתעסקתי בו" הוא אומר. סקנדר החל תואר שני בקולנוע אך גם שם   עזב אחרי פחות משנה. נראה שהוא לא נועד לללמוד במסגרות מסודרות.
כיום הוא מתפרנס למחייתו מעריכת וידאו.

את ירון שני, קולנוען בוגר אוניברסיטת ת"א, הכיר בפסטיבל סרטי סטודנטים בתל אביב. ירון פנה אליו בהצעה לסרט משותף, ובמשך שנתיים עיבדו ביחד את התסריט.
במשך שש שנים תמימות עסקו השניים יחד בהפקת הסרט, אשר נעשה בהשראת סיפורים אמיתיים מהשכונה.

תהליך היצירה היה ייחודי ויוצא דופן. "הסתובבנו וחיפשנו אנשים לתפקידים בסרט. תלינו שלטים ברחובות. כאשר היינו זקוקים לילדים פנינו לבתי ספר, קיבלנו רשות לדבר בפניהם וגייסנו ילדים מתאימים. את אותו הדבר עשינו בבתי אבות, במועדוני נוער – האיסלמים, האורתודוכסי.
גייסנו תשע קבוצות – מיפו, מגבעתיים, מכפר קאסם ובסך הכל, כ- 270 איש.
העברנו סדנאות משחק ליותר ממאה אנשים, וסיננו לפי קודים נוקשים למדי את המתאימים לנו, בהתאם לדרישות התסריט, שהיה כבר מוכן וגמור.
הרבה מאד אנשים משתתפים בסרט, מיפו ומחוצה לה. את התפקידים היפואים הקפדנו לשמור לתושבי המקום".

להפוך אנשים מהשורה לשחקנים
הסרט, אשר נעשה בתמיכת קרן הקולנוע הישראלית, מדיאן בורד הברלינאית, ZDF – ערוץ הטלוויזיה הגרמנית מבית ארטא וקרן עולמית נוספת, בנוי במכוון על משחק באימפרוביזציה של שחקנים לא מקצועיים.

"לאחר שבחרנו את השחקנים, התחלנו לעבוד איתם על אימפרוביזציה, על משחק מול מצלמה.
בנינו איתם את ההיסטוריה של הדמויות, עד לרגע כניסתם לעלילת הסרט.
בסרט יש דמות של טבח, ולו יחסים עם הבן והמעסיק, לקחנו אותם כולם למסעדת באבאי, שם עבדו תקופה לא קצאה בהתנדבות, למדו את התנאים, הכירו זה את זה והתאמנו באימפרוביזציות משחק.
שחקן שהדמות שלו בעלת סבא משותק, עבד על אימפרוביזציה של היום בו לקחו את הסבא לבית החולים ובישרו לו שהוא יישאר משותק".

כך למדו כל השחקנים, כולם אנשים רגילים מין השורה, את ההיסטוריה של הדמויות שלהם והשתפשפו במשחק מול מצלמה ובאלתורים.

היציאה לעולם הגדול
והנה, לאחר שש שנים ארוכות ומפרכות הגיע סוף סוף הסרט, הכולל משתתפים רבים מאד וכמות גדולה של לוקיישנים, לכדי מוצר מוגמר. החלום הפך למציאות.
הסרט יוצג במקביל לפסטיבל קאן הצרפתי היוקרתי, במסגרת פסטיבל "שבועיים של במאים", שמטרתו לסייע ליוצרים מבטיחים ממדינות שונות בחשיפת סרטיהם בפני הקהל והביקורת, כמו גם חשיפה של יוצרים מוערכים במקומותיהם, שלא זכו לחשיפה ראויה במערב.
בפסטיבל זה מוצגים בה זה לצד זה פיצ'רים, סרטים קצרים, סרטי תעודה וסרטים ניסיוניים עצמאיים שמביאים לידי ביטוי כתב יד אמנותי יוצא דופן.
את הסרטים בחרה ועדה מיוחדת המורכבת מאנשי קולנוע ומבקרי קולנוע.

תושבי יפו ועג'מי מחזיקים לכם אצבעות ומאחלים – בהצלחה בפסטיבל הסרטים ולאחריו.
כעת נותרה רק שאלה אחת תלויה באוויר: מתי כבר אפשר להזמין בייבי סיטר לקנות כרטיסים?

לביקורת על הסרט - לחצו כאן
עג'מי המנצח הגדול של פרסי אופיר - לחצו כאן
הסרט עג'מי מועמד לפרס התגלית האירופאית