אפשר להפסיק את התחרות כבר עכשיו, נמצא המנצח של השנה. בלי כוכבים, בלי שמות מוכרים, בלי חבורת שמנמנים, בלי להצחיק בכלל- קבלו את סרט החובה של השנה - עג'מי.
מהפתיחה המטלטלת ועד הסוף המר, הסרט שיתפוס אתכם בגרון, ישסף לכם את הנשמה, יחרוך לכם את הלב, יבאס לכם את הערב ויישלח אתכם הביתה מדממים נפשית, כועסים, מוטרדים, מיואשים ובעיקר - עצובים.
אם יש צדק בעולם (ולפי הסרט, ממש אין), אזי הסרט שכנראה הולך להיות ה"ואלס עם בשיר" של השנה הבאה הוא עג'מי.
אז למי שלא שמע עדיין במה מדובר, אסביר זאת כך: אוסף של סיפורים ואנשים מהשכונה היפואית האלימה, הנשזרים אט אט לסיפור אחד- כואב, עצוב ומטריד.
זה מתחיל מאכספוזיציה מטלטלת, המציגה סיפור של נקמת דם ויחולק לחמישה פרקים מדממים. בעג'מי כמו בעג'מי, שוברים את החוקים- אקדח שמופיע במערכה הראשונה ימשיך ויירה בכל שאר המערכות, אבל הטרגדיה תישאר אותה טרגדיה- החל ממאליק, נער צעיר תושב שכם,
מהפתיחה המטלטלת ועד הסוף המר, הסרט שיתפוס אתכם בגרון, ישסף לכם את הנשמה, יחרוך לכם את הלב, יבאס לכם את הערב ויישלח אתכם הביתה מדממים נפשית, כועסים, מוטרדים, מיואשים ובעיקר - עצובים.
שבשביל להציל את חייה של אמו חולת הסרטן נוסע לעבודה במסעדה יפואית, ימשיך בעומר שניצל מהתנקשות בחייו עקב טעות בזיהוי וימשיך לחיות בצל נקמת הדם של משפחתו. נאסרי, אחיו הצעיר עוד יותר של עומר, שחי אף הוא בצל אותה נקמת דם ונסחף אליה בעל כורחו ומשמש כסוג של נביא זעם צעיר. בינז', שבקלות הייתם חולפים על פניו בשדרות רוטשילד וחושבים שמדובר בעוד תל אביבי מגניב, מנהל מערכת יחסים עם בחורה יהודיה ורק רוצה חיים נורמלים. דנדו, שוטר יהודי שאחיו החייל נעדר והוא ומשפחתו סובבים סביב האירוע הזה.
אט אט ובהליכה קדימה ואחורה בזמן, יצטרפו כל הסיפורים לנקודת רתיחה שתבער לכם בפנים.
הסרט עג'מי
ברוכים הבאים לעיר האלוהים, גרסת יפו.
אני מכין אתכם מראש, לסרט שרובו דובר ערבית מתובלת בעברית, סרט שלא ירחם עליכם בכלל, שאין בו שמץ של תקווה להתקרבות וסליחה, שכל כך מרענן לראות את שחקניו האנונימיים חסרי הניסיון - שאחד אחד עושים עבודה א-ד-י-ר-ה! (אפילו א' הקשוח התרגש מאוד).
תנו כבוד לסכנדר קובטי (שהוא גם משחק את בינז') וירון שני, שזה כמו השחקנים, סרטם הראשון ואם זה סרט ראשון, אני כולי ציפייה לסרטים הבאים שלהם.
אני מאוד מקווה שהקהל ינהר בהמוניו לסרט החשוב הזה, שמזכיר לכולנו שחמש דקות מנווה צדק יש חיים אחרים לגמרי ויפו זה ממש כאן.
הגיע הזמן להתעורר, לפני שיהיה מאוחר מדי.
לא לתל אביבים שמאלנים בלבד!
אין לי מושג אם זה בגלל שאני יפואית המכירה את הבעיות מכל הכיוונים המוצגים בסרט או סתם כי הסרט אכן חזק ומראה נכונה את הקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק ביפו, את המעגל האינסופי של חיסולים שבהרבה מקרים חפים מפשע נפגעים. שנים לא ביקרתי בקולנוע אבל כשהסרט יצא הרגשתי חובה לצפות בו. שווה כל רגע.
הילאל כבוב מסכם את התהילה לה זכה בסרט "עג'מי" ומביט נכוחה במציאות שלאחר השטיח האדום. על האכזבה מהתפאורה ההוליוודית, העליהום על הבימאי סכנדר קובטי ותקרת הזכוכית של ערביי ישראל. ריאיון של התפכחות