פתגם עתיק אומר: "שניים שהלכו יחדיו, נפל האחד השני יושיט לו יד וקם, אחד שהלך לבד ונפל מי יקימנו?"

עם פרסום הכתבה על "עו"סים שלום" עמדה יפו שלי בפני השאלה: האם לקום וללכת יחד אל המציאות הברוכה, או לצערי - כמו שקרה במציאות, להעדיף שלא.

השותף לדרך - המגזר הערבי על מנהיגיו, כשל בהחלטה לקום ולהצטרף אל המהלך של יפו רבתי, אל נקודת הזינוק בה יקומו ערבים ויהודים מתוך השורות ויקיימו דיאלוג!

ידוע כי אולי הדיאלוג לא ילווה בתחילה בפרחים ומצהלות תרועה, כי כול אחד מאיתנו לבטח יבוא עם המטען האישי והלא ברור על הצד השני, אך הוא חיוני!

 

עם פרסום הכתבה היה לי החשש - יקראו או לא, יבואו ויצטרפו, או שההרגל הישן של ההסתה השקטה וחוסר הפרגון של המנהיגות היפואית ואני מוכן לומר בשמי  - אפילו של שני הצדדים, לא יאפשר זאת.

 

בעקבות המאמר בפורטל יפו, תוך שבוע ימים הקבוצה היהודית מנתה כבר שנים עשר איש ובתור בונוס עוד שלושה מהמגזר הערבי והחל הלחץ על פרטים, על יום המפגשים, השעה, הכול מתוך כוונה להתאים זמנים בכדי לצאת לדרך.

הכול הועבר הלאה אל הרכז הארצי והתשובה הייתה: יש קושי לכנס את הקבוצה הערבית!

העניין נדחה לשבוע בתקווה שיסתדר.

 

פניתי אל מי שהיה אמור לגבש את הקבוצה הערבית והתשובה הייתה – קשיים.

קשה לחבר קבוצה ערבית ביפו בשל התפלגות עצמית, בתוך הקהילה הערבית.

התשובה הנאמרת היא שהערבים לא מוכנים לשבת בינם לבין עצמם!

 

ישר עלה לי המאמר של ספי על מדרון יפו, על התושבים שלא הגיעו לפתיחה בלחץ המנהיגים.

כאן אני מדבר בשם עצמי, מתוך ניסיון כואב של מי שרצה ורוצה להושיט יד לעזרה לכול אלה שכתבו בראש חוצות על: "פינו אותי, גרשו אותי, ההוצאה לפועל פעלה מבלי להתחשב", מבלי לראות עוד צעד אחד קדימה, שיש גם דרך אחרת.

 

מדוע לא לפתוח את הפורטל ולראות אם למישהו איכפת ממה שנאמר ונעשה?

האם האזרח הקטן הוא הבודד כאן?

מה עם מי שטרח להפיץ בראש חוצות את הדרישה ששלטי רחוב יהיו גם בשפה הערבית? מי שרצה להפוך את עג'מי להוליווד זוטא (והשאיר את עג'מי עג'מי) ולא מצא את הזמן להגיב לפניה אישית אליו, לעזור בגיבוש הקבוצה?

הכתבות של אבו שינדי ושל סיק סיק עדיין מפארות את דפי הפורטל, אך ללא תגובה ממשית אחת של הכרה  ועידוד להשתתף בעו"סים שלום.

 

מי שאמר שהכנס הבא של הפורום היהודי ערבי לשלום יתנהל גם בשפה הערבית, לא מניע אצבע בכדי לעזור לקיים את משנתו הוא.

אין מקום להאשמות כי התושבים של יפו, על אף כול התקשורת, חיים בהפרדה וירטואלית של חוסר הרצון או הפחד מהשינוי, להכיר את הצד השני.

כול הסנוניות של תושבים ערבים הגרים בשיכונים יחד עם יהודים, חיים בהכרה של בית ורכוש משותף וכול עוד לא תהייה הבנה של המנהיגות שחייבים לשנות את דרך החשיבה - שמי ששואל שאלה לא עונה לעצמו אלה מקבל תשובה מהצד השני, שמי שרוצה שישמעו אותו חייב לדעת שהוא צריך לשמוע גם את הצד השני ולא להתבשם בדברי עצמו – לא נצליח להתקדם.

 

מחר יהיה יום חדש, אך מי שחושב שיונה יכולה להעלות במקורה עץ של זית ללא עזרה, שימשיך להתעלם.

אני תקווה שאחריי החגים נהיה רעננים יותר ועם רוח הסתיו נמצא את המקום לחמם את עצמנו יחדיו ב "עו"סים שלום ביפו".

 ותודה לכול אלה שהצטרפו ולאלה שיצטרפו, כי יפו הייתה הרבה לפנינו ותהייה גם הרבה אחרינו ומה שאני מקווה זה שהיחד שלנו יישאר לדורות  אחרינו.