 אברהים אבו שינדי
ממתי ביפו: "משפחתי מתגוררת ביפו כבר מהמאה השש עשרה, סבא-רבא שלי ייצא תפוזים מיפו".
איפה גר: "ברחוב ציונה תג'ר".
עתיק או חדש: "דירה חדשה - בבניין רב תרבותי; שתי משפחות יהודיות, שלוש נוצריות ושלי, המוסלמית".
אוהב ביפו: "את הקרבה לים, את השלווה של "כפר בתוך עיר" שיש בה, את הפסיפס הרב גוני והמרתק של האנשים שגרים בה, את הקסם וה"ריח" המיוחד של הפסיפס הזה, שאין גם לערים יפות ומפורסמות יותר".
פחות אוהב ביפו: "האלימות והפשע שגואים לאחרונה, מחירי הנדל"ן המאמירים שמונעים מרבים ביפו רכישת דירה למגורים - לדוגמא: האחים שלי, שהתחתנו ונאלצים להתגורר בחדר בבית אימי, כי לא יכלו להרשות לעצמם לקנות דירות.
 אברהים אבו שינדי: "ביפו יש שפע של מסעדות מצוינות ולא יקרות. אני אוהב במיוחד לאכול במסעדות דגים ברחוב קדם, ב"זיקה", "אבו מרואן", "חומוס אסלי", "אבו עאבד" וגם בבית - תלוי מה התפריט באותו יום...".
בזמן הפנוי: "אוהב מאוד מוזיקה: מקלאסית, כמו סטרוינסקי, ועד אום כולתום, פריד אל אטרש, עבדאל חלים חאפז – ושאר וותיקי הז'אנר.
נהנה מאוד להקשיב גם למוזיקה יוונית - תחביב שתרם להקמת מרכז למוזיקה יוונית עם אבי ברגר במרכז היהודי - ערבי.
אני מאמין שכדי לשנות את המציאות החברתית והכלכלית הקשה של ערביי יפו, צריך לקיים אינטראקציות מרובות מפגשים בין ערבים ויהודים, בעלות גוון א-פוליטי דווקא.
המציאות היום היא שילד ערבי מחויב ללמוד עברית, ספרות עברית, היסטוריה של העם היהודי ותנ"ך בבית הספר.
לעומת זאת, היהודים אינם מחויבים ללמוד דבר על ערבים בתוכנית הלימודים. |
: "ספרות מקצועית בדרך כלל - כרגע ספר על ניהול דירקטורים".
אני מאמין: "שכדי לשנות את המציאות החברתית והכלכלית הקשה של ערביי יפו, צריך לקיים אינטראקציות מרובות מפגשים בין ערבים ויהודים, בעלות גוון א-פוליטי דווקא.
המציאות היום היא שילד ערבי מחויב ללמוד עברית, ספרות עברית, היסטוריה של העם היהודי ותנ"ך בבית הספר.
לעומת זאת, היהודים אינם מחויבים ללמוד דבר על ערבים בתוכנית הלימודים.
חוסר איזון זה גורם לבורות מצד היהודים כלפי הערבים, בכל מה שקשור למורשת תרבות ושפה.
בורות שמביאה לדעות קדומות, פחד ושנאה" הוא אומר, וניכר כי הדבר מעורר בו אי נוחות.
"בזמן שמדינות רבות בעולם מבינות את הנחיצות ומקדישות משאבים לקידום רב תרבותיות ודו קיום בין הקבוצות האתניות השונות במדינה, במדינת ישראל אין כיום למעשה שום תוכנית עם מימון ממשלתי שמקדמת סובלנות ודו קיום.
יוצא שבשטח פועלות רק עמותות שמסתמכות על תרומות, ולכן לא נעשה מספיק בנושא".
 אברהים אבו שינדי: "כלי חשוב לקידום ה"אני מאמין שלי". "המרכז הערבי יהודי פועל מדי יום משמונה בבקר עד עשר בלילה, כאשר בבקרים מתקיימות במרכז פעילויות של תלמידי בתי ספר, כחלק ממערכת הלימודים של בתי הספר.
הפעילות כוללת מפגשים בין תלמידים ערבים ויהודים בנושאי אומנות, מוזיקה ותיאטרון.
התוכנית, שאורכת בין שנה לשנתיים, מחברת ומקרבת בין שני הצדדים ומפחיתה חשדנות ואמונות טפלות".
"כמו כן, יוזם המרכז פרויקטים של הסבה מקצועית לנשים מובטלות (יהודיות וערביות), כולל עזרה בהשמה לאחר מכן.
הפעילות במרכז כוללת מפגשים בין תלמידים ערבים ויהודים בנושאי אומנות, מוזיקה ותיאטרון.
התוכנית, שאורכת בין שנה לשנתיים, מחברת ומקרבת בין שני הצדדים ומפחיתה חשדנות ואמונות טפלות. |
אחה"צ פתוח המרכז לקהל הרחב, עם מגוון חוגים המשתדל לתת מענה לכולם, אפילו לבעלי צרכים מיוחדים". "בנוסף, חוגג המרכז את כל החגים הנחגגים על ידי שלושת הדתות, ומטפח שתי מקהלות יוצאות דופן - האחת של צעירים והשנייה של נשים - 'שיראנא'. שתי המקהלות שרות מוזיקה בכמה שפות, ביניהן ערבית ועברית, ומעבירות מסר של שלום ואהבה בהופעותיהן ברחבי העולם.
פעילות חשובה נוספת אותו מקיים המרכז היא מועדונית, המסייעת לאחר שעות הלימודים לילדים ערבים ויהודים, ממשפחות מצוקה ביפו".
החלום שלי: "מרכזים דומים במתכונתם, בכל מדינת ישראל".
עוד 10 שנים: "אפעל באותו תחום - קירוב לבבות בין ערבים ויהודים - אבל אני מקווה שעד אז יהיה שלום!"
ולנו לא נותר אלא להגיד: אינשאללה ואמן!
|
מאת: אורי אגם
