התקבלנו בלשכתו של חבר המועצה מטעם רשימת יאפא, לראיון אישי בו ביקשנו להכיר את יפו כפי שהיא מצטיירת בעיני תושב ערבי, המעורב בעשייה קהילתית במשך שנים רבות.

עומר, בן 52, יליד ותושב לב יפו, היה יו"ר העמותה למען ערביי יפו, אך התפטר מתפקידו לפני כשנה וחצי, כאשר נבחר למועצת העיר.

 

-  רשימת יאפא חזרה לנציגות מועצת העיר לאחר הפסקה של קדנציה אחת וזינקה מכ- 2,000 קולות בבחירות בהן נכשלה לכ- 3,700 קולות בבחירות האחרונות. האם התאחדו הפלגים הערביים ביפו ומתוך כך התחזקו?

-  לא היה איחוד כוחות בין הערבים, אומר עומר ומחייך במבוכה קלה.
בקדנציה הקודמת הובילו את הרשימה עו"ד עומר בדראן ויוסף דיק ז"ל. אז חסרו לנו 200 קולות לעבור את אחוז החסימה.
אני חושב שהצלחנו בבחירות הנוכחיות עקב הצבת מועמדים המקובלים על כלל האוכלוסייה הערבית והרבה מאד עבודת שטח אינטנסיבית.
פנינו לראשי המשפחות ביפו והם איתרו בני משפחה שהתחייבו לנסות ולהביא באופן אישי מספר מסוים של בוחרים: עשרה, חמישה עשר, עשרים איש וכו'.
הדבר הוכיח את עצמו ואנו הצלחנו להגיע לאחוז הצבעה גבוה באופן יוצא דופן.

-  מדוע בחרתם להיות באפוזיציה ולא להצטרף לקואליציה ולהשפיע מבפנים?
-  לא מרצון אנחנו יושבים באופוזיציה. הבעתי נכונות בפני ראש העיר להיות חלק מהקואליציה והבהרתי חד משמעית שהמטרה שלנו היא להביא להישגים ושינוי ביפו.
את כל מה שאני עושה כיום אפשר לעשות מהאופוזיציה כך שלראש העיר לא היה עניין לבוא אל מול הבוחרים ולהגיד שנתן לי משהו ממשי לפתרון הבעיות המהותיות של יפו, שהן בעיקר דיור וחינוך.
מאז הבחירות לא נעשו שיחות או ניסיונות הדברות בנושא.

-  בוודאי, איזו שאלה.
בקואליציה אני אוכל להגיע להישגים טובים יותר, שהרי לכך בעצם נבחרתי. לעזור ולפתור כמה שיותר בעיות של הקהילה ביפו, לעזור לשכבות המאד חלשות, לסייע בבעיית הדיור, לפעול להפסקת הריסות הבתים שנעשות בצורה בריונית ובלתי נסבלת ולצמצם את אחוזי הנשירה הגבוהים ביותר במדינה – כמעט 50%, מבתי הספר הממלכתיים.

-  מוניציפאלי, חד וחלק.
אין לי שאיפות בתחום המדיני, אלא עזרה ברמת הקהילה ביפו בלבד.

-  הסלוגן שלכם היה: יפו ליפואים. למה הכוונה?

-  הרשימה שלנו היא ערבית יהודית, משום שאנו מאמינים באיחוד כוחות, בעזרתו ניתן לשנות את התדמית הלא נעימה שעדיין קיימת ליפו, בתחום הפשיעה, חינוך, חיי חברה ועוד.
הכוונה העיקרית היא שאם משווקים את יפו בתור נדל"ן, יש קודם כל לתת עדיפות לתושבי המקום, ערבים ויהודים כאחד.
אם יש ליפו דברים טובים להציע, הם מגיעים בראש ובראשונה לאוכלוסייה שגרה במקום והוזנחה במשך שנים רבות, ולא דווקא לאוכלוסיה חיצונית חזקה שתמשיך ברמיסת השכבה החלשה ביפו.

 -  הצלחות מגיעות בעיקר כאשר יש הצבעה גורפת של חברי המועצה להצעות על סדר היום בנושאי חינוך וסיוע לתושבים משכבות חלשות.
אנו עסוקים ללא הרף בסיוע שוטף לתושבים קשי יום מול העירייה, הרבה פעמים בנוגע לחובות ארנונה ואחרים, צווי הריסה, רשיונות בנייה. בסה"כ מדובר על  כיבוי שריפות.
אולם גם הצלחנו לגרום לכך שכרגע הוחלט על הקמת מנגנון חקירת יכולת בעיריית תל אביב, כמו זה הקיים בהוצאה לפועל, שייתן אפשרות לשכבה חלשה וענייה לשלם את חובותיה לעירייה, כמו ארנונה, בהתאם ליכולתה האמיתית.
כך יוכלו אלו החיים מ- 2,000 ₪ לחודש להמשיך לגור בכבוד בבתיהם ולא לטבוע בביצת החובות הבלתי אפשרית, כפי שהמצב כיום.
הדבר עדיין טעון בדיקת אנשי מקצוע וייצא לדרך בקרוב.
בנוסף, פנינו מספר פעמים  בדרישה לעירייה למלא אחר החלטת בג"ץ ,המחייבת שילוט בשלוש שפות בערים מעורבות, ממנה נוהגת העירייה להתעלם וכן דרשנו את הוספת השפה הערבית לכל המסמכים החשובים אותם מוציאה העירייה.
כך נוספה השפה הערבית לאתר האינטרנט, ברישום ילדים לגנים ובפארק מדרון יפו הוחלפו השלטים לאור פניותינו בשילוט תלת לשוני.

-  מדובר בתפקיד קשה, לפעמים אפילו מייאש. אתה נמצא בעמדה מסוימת והציפיות של התושבים כל כך גדולות, בעוד שהיכולות להגיע להישגים משמעותיים מוגבלות, בעיקר בעבודה מול מערכת חזקה ואטומה לפעמים, כמו עיריית תל אביב.
כבר 60 שנה שיש תקציבים לכל מיני פרויקטים, פרט ליפו.
העירייה טוענת, ואני מאמין לה, שהיא משקיעה הון עתק ביפו, אבל הכסף, לפחות בחלקו, מושקע בצורה לא נכונה ולא מקצועית.
ב- 15 השנים האחרונות לא חל שיפור בנושא אחוזי הנשירה הגבוהים עד אימה, מבתי הספר ביפו.
כשכבר מביאים תכנית מלאה ומקצועית לטיפול שורש בנושא, כפי שעשה מנכ"ל המישלמה ליפו, מר גלעד פלד, מתברר שאין תקציב.
אז באו ואמרו שיעשו פיילוט ברוח התכנית לשני בתי ספר ערבים ושני בתי ספר יהודים.גם לזה לא מצאו תקציב.
קיצצו את תקציב מרכז הירש לגיל הרך, וגם לאחר שהחזירו חלק מהקיצוץ עדיין החסירו כ- 200,000 ₪ ביחס לתקציב שנת 2008.
זהו סכום פעוט ביחס ל- 70 מליון השקלים שמיעדים לפרויקט האופניים בתל אביב לדוגמא, ולא מבינים את הפגיעה בתושבים.
זהו בדיוק הסכום שהיה מאפשר להעסיק בעלי מקצוע מהשורה הראשונה כשכירים ולא כפרילנסרים.
לדוגמא, אין כמעט קלינאי תקשורת דוברי ערבית. אם לזו העובדת במרכז הירש לא מציעים משרה קבועה, אלא רק תשלום עבור יעוץ מזדמן, ברגע שהיא תקבל הצעת עבודה מסודרת ממקור אחר היא תועסק שם, ולנו לא יהיה מענה לאוכלוסיה הזקוקה לשירותיה.
יותר מכך – במצב הנוכחי יש הסדר דרך קופות החולים, ולכן יש לשלם ולקבל החזר חלקי.
אם לילד נדרשות ארבע פגישות חודשיות בעלות של 200 ₪ לפגישה, בשביל הרבה משפחות פירוש הדבר לוותר על מזון בסכום הזה, עד לקבלת ההחזר מקופ"ח, מה שהופך את הטיפול לבלתי אפשרי.
אם הקלינאית היתה מועסקת במרכז, די היה בהפניה לטיפול.
כל זה נגרם מקיצוץ של 200,000 ₪ בשנה.
האוכלוסייה היהודית לא מודעת לקשיים של חלק משכניהם. לאנשים שחיים על פת לחם, פשוטו כמשמעו.
הם לא מתארים לעצמם שמעל ל- 60% מהאוכלוסיה בעג'מי חיה מביטוח לאומי, ו- 27% מכלל תושבי יפו מטופלים ע"י לשכות הרווחה!

-  מסגד סיקסיק היה פעיל עד שנות השבעים וחזר לפעילות לפני מספר חודשים.
השכנים לא היו רגילים לכך, אבל אנו מקפידים להתחשב בשכנינו.
יש חמש תפילות ביום, אבל המואזין לא קורא מוקדם בבוקר, אלא רק החל משעה 12:30 בערך ועד לשעה 18:30 בחורף ו- 21:00 בקיץ.
במסגד זה אנו משמיעים את הקריאות בעוצמה נמוכה יותר מכל מסגד אחר, מתוך כוונה לשמור על יחסי שכנות טובים.
רוב התושבים רואים בכך עוד סממן יפואי אופייני, אשר נותן אווירה ייחודית למגורים במקום.

-  גם אני בעל עסק, ורגיש מאד לקורה ביפו.
הפעילות העסקית לא צריכה למנוע מאיתנו פעולות מחאה לגיטימיות בנושאים חשובים.
אפשר לנווט כדי שלא יפגעו בעסקים ושהחיים יתנהלו באופן נורמלי.
הפגנות הן חלק מההתנהלות בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם.
באוקטובר שנת 2,000 היתה תקלה. זו לא דוגמא, אך צריך ללמוד ממה שקרה ולהפיק לקחים.
מאבקים, גם אם על דברים מהותיים, הנוגעים כך אן אחרת בלב ליבה של האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל, צריכים להתנהל בשביל שיהיה מקובל על הצדדים ולא יפגע בחיים המשותפים יחדיו.