לאור העובדה שגלעד פלד, מנכ"ל המישלמה ליפו – שלוחתה של עיריית תל אביב במחוזותינו – קם והתפטר, ולאחר מכן שב לתפקידו, הוחלט במסדרונות המערכת לראיין אותו ולגלות מה בדיוק קרה שם.

נפגשנו בלשכתו הצנועה, בדרום יפת, מעל תחנת הדלק של טלל, כשעל הכניסה הלא מרשימה למבנה, מפצה מבט מרהיב לים מהחלון.

 

ההתפטרות והחזרה
הראיון החל בשאלה שלשמה הרי נפגשנו:  

-  "מה גרם לך לעשות צעד כל כך דרסטי, ולהודיע על התפטרות?"

-  "קרוב לשלוש שנים אני בתפקיד" עונה גלעד. "בשנתיים האחרונות עבדתי קשה מאד על פרויקט רחב שמטרתו היתה לתת משקל הרבה יותר גדול לתוכן החברתי במישלמה, להגדיל באופן משמעותי את ההתייחסות לנושא במסגרת פעילות המישלמה ליפו.
גיבשנו תכנית גדולה ומפורטת, אך עקב המשבר הכלכלי שפרץ, הדבר לא התסייע.
מאחר והנושא היה מאד משמעותי עבורי – מבחינתי לא מדובר היה בפרויקט אלא בכיוון אסטרטגי כולל, החלטתי – ברמה האישית - להמשיך הלאה."

 

-  "למה להתפטר אם כך? התאכזבת?"

ניכר בגלעד שאינו שש להכנס לעומק השיקולים והפוליטיות שהובילו להודעת ההתפטרות. הוא עונה, תוך שהוא זז באי נוחות במושבו, מנסה להעביר כבר לשאלה הבאה:

-  "פשוט, כשראיתי שלא אוכל להכנס לפרויקט ברמות שרציתי, חשבתי לחפש אתגרים במקום אחר."

- "ואז, מה קרה שגרם לך לחזור מההתפטרות?"

- "קרה תהליך מאד מעניין ובלתי צפוי" הוא עונה, וזיק אמיתי נדלק בעיניו. "מאז שהודעתי על התפטרותי, פנו אלי ולאחרים הרבה מאד אנשים, מכל המגזרים, שביקשו שאשאר.
השיא היה עצומה, עליה היו חתומים מירב אנשי ההנהגה הציבורית ביפו – ערבים ויהודים, אנשי חינוך ועסקים. קיבלתי מכתב מאד מרגש, שאי אפשר היה להישאר אדיש אליו". הוא מחייך, אין ספק – האיש נרגש גם כשהוא נזכר במכתב.
"כתבתי מכתב תשובה, וביקשתי להיפגש עם ראש העיר. שוחחנו ארוכות והוא הביע בי אמון".

- "מה היה בפגישה?"

- "בשורה התחתונה – סיכמנו שאשאר בתפקידי ביפו.
אני מעריך את ראש העיר על דרך טיפולו במצב. הרי לא תמיד, כשמישהו קם והולך, משאירים את הדלת פתוחה עבורו בישיבה ההיא גילינו כי אנחנו רואים דברים בצורה דומה מאד. אבן הנגף לביצוע התכנית היא תקציבית בלבד, ואינה עקב עניין אישי או מקצועי.
פשוט מדובר בתכנית שהבשילה למימוש בדיוק לקראת שנה רזה תקציבית.
החלטנו לראות איך נממש אותה בהמשך – או השנה, או בשנה הבאה.
אני בהחלט צופה מימוש של התכנית, רק לוח הזמנים אינו ברור.

תוכנית חברתית חדשה
אז אחרי כל הדיבורים על התכנית הגדולה שלא יצאה לדרך, זו שהובילה להתפטרות, זו שראש העיר רואה עין בעין עם מנכ"ל המישלמה ורק אילוצי תפקיד מעכבים, עלתה מטבע הדברים השאלה:

- "על איזו תכנית מדובר? מהו המהלך  הדרמטי שרצית להוביל"

- "מדובר על תכנית חברתית כוללת ליפו, ובה שלושה צירים עיקריים:

1. חיזוק ההנהגה המקומית.
יש לתת לה כלים להיות אפקטיבית ולהפוך אותה לשותפה פעילה וקרובה בקביעת סדרי עדיפויות ברמה השכונתית, גם מבחינה תקציבית.
מאחר והתושבים הם אלו המכירים את תושבי השכונה ברמה האישית, האינטימית, שלא כמו נציגי העירייה הבכירים יותר, נרצה לשבת ביחד איתם ולקבל במשותף החלטות לגבי צרכי השכונה, חלוקת סל התקציבים של המוסדות השכונתיים – בתי הספר, מרכזים קהילתיים וכו'.
יחד נשב ויחד נחליט.

2. חיזוק והשבחת כוח האדם.
יש פרויקטים רבים, אך יש לחזק את בעלי התפקידים וצוותי העבודה: מורים, מנהלים, גננות, עובדים סוציאלים – כל עובדי הציבור העובדים מול הקהילה.

- "ואיך תשביחו אותם?"

- "בכל שכונה נקים צוות רב מקצועי איכותי ובו פסיכולוג, עובד סוציאלי ויועץ חינוכי, אשר יעבדו מול הצוותים באותה שכונה.
הם ימפו את המתרחש ויחזקו את הצוותים – מקצועית ואך רגשית.
יש מצבים לא פשוטים בשכונות, וכך יוכלו, לדוגמא, לתת כלים למורה להתנהל מול משפחה של תלמיד.
העבודה תיעשה מול הצוותים ועד לרמה של חניכה אישית."

-  "בכמה שכונות מדובר?"

- "נתחיל באופן הדרגתי בשני מוקדים. בכל אחד נעבוד מול מרכז קהילתי, בי"ס יסודי ומספר גני ילדים".

3. נקודת פתיחה הוגנת.
אם ילד מגיע לכיתה ב' ללא רמה של קריאה וכתיבה בסיסיות, אזי אין לו את הכלים להתפתח בתוך המערכת החינוכית בהמשך הדרך. סיכוייו להצליח נמוכים.
מטרתנו היא לסגור את כל המעגלים הטיפוליים מסביב לשנה זו. להתחיל כבר מגיל הגן, לעבור ילד ילד ולהעשיר אותו – עוד חוג, עוד עזרה פרטנית, הכל כדי שיגיע בכיתה ב' לנקודת פתיחה שווה והוגנת.

מחזון למציאות - איך ומתי?
האמת – זה היה השלב בראיון שבו התרגשתי אני. הנה פגשתי תכנית הבאה באמת לתקן דברים מהיסוד, לתת תקווה לילדים שאחרת יישארו תמיד מאחורי כולם, והאפיקים שלפניהם יהיו קשים, ממרמרים ופעמים רבות – אנטי חברתיים.

- "אז מתי זה יקרה כל זה?"

- "אם לא נצליח השנה, נתחיל בשנה הבאה. נבדוק מה צריך להתאים למצב הנוכחי ונצא לדרך, לתכנית החברתית החדשה של יפו"

- "מהיכן הגיעה התוכנית הזו?"

- "כ- 60 איש, בארבעה צוותי עבודה, שוקדים מזה שנתיים על הכנתה, בראשות ד"ר איציק כהן, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד החינוך.
הקמנו צוותי עבודה הטרוגניים מתוך המערכת: אנשי שטח, רווחה, ערבים ויהודים, כולם תרמו את חלקם.

- "מה שם התוכנית?"

- "קראנו לה בהתחלה 'מטה יפו', אך למען האמת, לא מיתגנו אותה מספיק." צוחק גלעד.

- "ובכמה כסף מדובר להפעלת התכנית?"

- "אני לא רוצה לתת מספרים" עונה גלעד, ולא מוכן לנקוב בשום מספר, למרות שאני לוחץ עליו, "מדובר בתקציב שוף, שירוץ עם השנים. לא הכל הוא תקציב נוסף – חלקו חופף. מדובר בעיקר בשינוי תפיסה.
הרעיון הוא ללמוד לשחרר, לתת לאנשים מחוץ למערכת להשפיע.

- "התפיסה הזו כבר נוסתה במקום אחר?"

- "בחיפה יש מודל דומה, בשיקום שכונות מוטיבים משותפים וגם ברמת גן יש פרויקט דומה מסביב למרכז מסוים.
אנחנו לא רצינו לבנות מוסד נוסף אלא לחבור למוסדות הקיימים. תפרנו והתאמנו את התוכנית למקום ולגופים.
דרך עבודה זו משפרת את הקשר הדו כיווני בין העירייה לקהילה.
הציבור יהיה חשוף לפרויקטים של העירייה, שיהפכו לפרויקטים משותפים עירייה-קהילה, בראשות נציג הציבור המקומי, שימלא את תפקידו בהתנדבות.
יש הרי אנשים שבאופן טבעי נרתמים לפעילות, שרוצים את טובת הציבור ומוכנים להשקיע בכך.

בשלב זה גלעד מציץ בשעון ומבשר לי שהגענו לשלב שאלות הסיכום. עוד פגישה כבר מחכה למעבר לדלת. סוכם שאת תכניות העבודה של המישלמה והעירייה נסקר בראיון נפרד.

הראיון הנוכחי התנהל באווירה טובה, ומבחינתי היווה הפתעה גדולה: תכנית מחברתית גדולה ומקיפה כל כך ליפו היא בשורה של ממש. אם אכן תצא לדרך ותאסוף את הילדים שנשארו מאחור חזרה לעגלה, תחזק את הצוותים החברתיים שבקהילה, תקשיב לתושבים ותיתן להם להשפיע אפילו ברמה התקציבית, הרי מדובר במהפיכה של ממש.
ימים יגידו.