חבורת חליפות הגומי הורכבה ממנהלת הנמל, חברי עמותת צלול, צופי ים יפו, המשרד לאיכות הסביבה, מועדון הקייקים של נמל יפו, צוללני ירושלים, צוללנים יפואים אסלים ואורחים.

כולם מקבלים שקיות רשת אדומות ונערכים לשמיעת תדריך בטיחות מרונן אלקלעי, מרכז תוכנית חוף נקי במשרד הגנת הסביבה, העובד עם הנמל כבר 11 שנה.

רונן: "היום הזה הוא התחלה חדשה בקשר בין האדם והים בנמל יפו". מסתבר שעד היום סבל הנמל מחוסר התייחסות והזנחה. לאחראים על הנמל לא היה אכפת מהנמל והתושבים בו, ולתושבים לא היה אכפת מהסביבה שהם נמצאו בה. מרגע שהתחלפה ההנהלה, התחילה מערכת יחסים חדשה.

רונן מקווה שמעכשיו תושבים ואורחים בנמל, יתייחסו אחרת לסביבה. עבודת הניקיון התת מימי בשטח הנמל, מתבצעת עיקר בבריכות לאורך הרציפים והקיר.

העבודה בזוגות, כי הראות במים אפסית וצריך למשש כמו עיוורים. טווח הראיה כ- 5 ס"מ. לכל צמד צוללנים הוצמדה סירת אבטחה המסמנת את המקום בו מרימים את הציוד. כל צוללן  מקבל כפפות וסכין. 
הצוללנים עובדים כל הזמן עם כפפות כדי לא להיפצע. קושרים חבל מסביב לדברים כבדים שרוצים להעלות. מה שקל משקל, מכניסים לשקית רשת.
3 מ' עומק צלילה מקסימלי. 

רונן מוודא שכל הצוללנים חותמים על הבנת הוראות הבטיחות,

 ומבקש להוסיף: "הרבה יותר חשוב מהניקיון זה שיתוף הפעולה והעלאת המודעות וההתערבות למען סביבה טובה יותר".

 
בין הצוללנים, פגשתי את אחמד אכבריה מיפו, צולל כבר 8 שנים, 
שהגיע יחד עם חבריו. הסירה והצלילה היא התחביב שלנו. אנחנו כמה חבר'ה שצוללים יחד, הרבה גם באילת בסיני. כולנו בעלי משפחות ביפו. הצלילה זה מה שמחבר בינינו. פנו אלינו מנמל יפו שנבוא לעזור, ושמחנו לבוא אחרי התפילה במסגד.

מה שהוציאו מהמים: כסאות פלסטיק, צמיגים, בלוקים, ארגזים, בקבוקי פלסטיק וזכוכית, רשתות דייג, בלוקים, כלי עבודה, סנדלים, אסלה שאפילו לדגים לא היתה מספיק נקייה ולובסטר אחד. 
נאספו גם כל מיני חפצים שאנשים זרקו למים ואיבדו מזמן את צורתם.
 דייג אחד עם דימיון פורה במיוחד צעק בהתלהבות שהוא מזהה יד אדם בתוך אחד הצמיגים.

הלו, נכון שביפו המציאות עולה על כל דמיון, אבל בבקשה להרגע.

למרות התקוות הגדולות, הפלאפון והסנדלים של ספי לא נמצאו. אולי בניקיון הבא.

 

בחודש הבא, מתחילים לנקות את הבוצה, החול והמעגנה.

נמשיך לעקוב בהתלהבות.