ברכות לקורסים הנפתחים בקרוב ברמת גן ולקבוצה המתהווה באיזור העמקים ותלמד בבית זרזיר.

חזרנו אליכם ונדבר הפעם על אופנים שונים של פניה לאדם, קצת על להגים ונזכר גם בקמצן - בָּחִיל שעליו דיברנו בפינה הקודמת. 

נפתח בציטוט משלנו:

 “שלושה שמות נקראו לו לאדם:  אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו” (מדרש תנחומא, פרשת ויקהל).

אפשר לראות בזה את השפעת התורשה, הסביבה והצמיחה האישית- הלימוד, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

 

ואיך קוראים לאדם בערבית? 
תלוי בגילו, מוצאו, כבודו ועוד. הנה כמה מהאפשרויות:

·         זר, לא ערבי ייקרא חָוָּאגָ'ה או פְרָנְגִ'י -  איזכור לפרנקי, צרפתי ומכאן מארצות המערב. (המילה התגלגלה אצלנו בעברית דווקא הפוך, כגינוי גנאי לעדות המזרח, פרענקים).

·         הקידומת "יָא"- מעין פניה כללית, הפניית תשומת הלב אל המילה הבאה. כמו "הו".

·         יָא שָבּ - בפניה אל נער, צעיר או פניה מזלזלת ממבוגר לצעיר.

·         זָלָמֶה - גבר. להדגשת הכבוד  יאמר על מישהו "זָלָמֶה-זָלַמֶה", גבר- גבר.

·         רָגֻ'ל - גבר במובן המגדרי.

·         סִידִי, יָא סִידִי -  מהמילה "סייד", אדון. פניה על גבול החנופה. יָאבָּא, אָבּוּיָה- פניה של צעיר אל מבוגר, לעיתים בהקשר של "מה אתה בכלל מבין, זקן שכמותך..)

·         יָא שֵיח', יָא חְ'תְיָאר -  פניית כבוד אל השיח' או אל הזקן.

אדם נקרא לאות כבוד על שם בנו הבכור - "אָבּוּ אָחְמָד" הוא אביו של אחמד ואמו היא אֻם אָחְמָד.

לעיתים ייקרא גם ילד קטן או אב צעיר שטרם הביא ילדים גם הוא בשם "אבו X" וזאת כשם חיבה וגאווה לילד הקטן, שבעתיד יביא כבוד לאביו כשיקרא לבנו הבכור על שמו.

החתן הצעיר נקרא כך על ידי אמו הערביה - הפולניה, שדוחפת אותו להביא לה כבר נכד. במקרה זה מלווה השם גם ב"יָאלְלָה" לזירוז הלידה.  

"אני כבר אמות בלי לראות נכד....", נשמע בדיוק אותו דבר גם בערבית.

למה לא כתבנו על אופן הפניה לאשה?

מפני שאל נשים לא פונים, מפאת כבודן וכבוד המשפחה. לכל היותר יקראו לה "אֻם אָחְמָד" או "מָרְת אָבּוּ אָחְמָד"- אשתו של אבו אחמד ובדרך כלל שמה הפרטי כמעט ואינו ידוע, מעבר לחוג המשפחתי המצומצם ביותר.

על הלהגים של השפה המדוברת:

לשפות יש דינמיקה מוכרת וכך נוצרו משפחות של שפות. הלטינית היא אמן של כמה שפות אירופיות, הארמית היא שפה שמית קדומה ומכאן השורשים המשותפים לעברית, ערבית, שפת הגֶעְז באתיופיה ולעוד כמה שפות. הריחוק, הבידוד, קשיי הנגישות והתקשורת, הם שהביאו לתופעה זו של התפתחות השפות.

גם הערבית פיתחה ניבים ולהגים שונים, שהם למעשה שפות-שבדרך.

השפה הכתובה והספרותית מאחדת איכשהו בין כולן, אך אין מי שבפועל משתמש בה כשפת יום- יום.

חשבו על כפר קטן בגליל לפני מאתיים שנה - הוא היה מבודד כמו אי המטמון והקשר היחידי עם החוץ התבצע על ידי המוכתר, שהיה יורד לעכו פעם בשנה, לדווח על לידות ופטירות ועל ידי כמה רוכלים ודרווישים נודדים.

כך התפתחו שפות מקומיות שלעיתים היו ייחודיות לכפר מסויים.        

כיום המצב משתנה במהירות - העולם הצטמצם, כבישים, תקשורת ואינטרנט, לימודים ותעסוקה וכולם נחשפים לכולם.

עם זאת - הניבים בהחלט נמצאים, שרירים וקיימים וניתן לזהות את מוצאו של הדובר, את מינו ומעמדו.

את הלהגים (המדוברים בישראל ואצל השכנים) ניתן לסווג באופן כללי לצפוניים-דרומיים, עירוני-כפרי, בדואי- פלאחי, כאשר תחתם יש שילובים שונים ורבים.

למי שמודאג בענייני "איזה להג לומדים בקורס"- יש תשובה אחת טובה  - לך תלמד, תבין את ההגיון של השפה ותסתדר בכל מצב. אין שום צורך לעשות מזה עניין, כל עוד המורה אינו סומאלי.

דוגמה קצרה מפאת קוצר היריעה - אחת המילים האופייניות לזיהוי הלהג היא המילה "עכשיו".

היא נאמרת "הָסָא" בצפון, "הָלָא" בערים, "הָלְחִין","הָלְקֵית", "הָלְגֵית" ו"הָלוֹגֵית" מרמלה ודרומה ואפילו "דֶלְוָּאָתִי" במצרים.

שימו לב שכל האופציות האחרונות הן למעשה המילים "הָדָא אל וָּקְת", זהו הזמן = עכשיו, הנאמרות באופן קצת אחר.

בכתבה הבאה נדבר עוד על הלהגים – לָהָגָ'את והתמונה תתבהר.

בינתיים - לא לדאוג, ללמוד, להעז ולפתוח את הפה. עם הבליל הקיים כיום אף אחד לא יאכל אתכם.

הבטחנו לטפל בקמצן - והנה שני פתגמים חביבים בעניינו:

תָעָטִילוֹ אל כָּפָן בְּבָּלָאש, בִּמוּת עָל בָּאבּ דָארָכּ.

תן לו את התכריכים בחינם- ימות על דלת ביתך.

אִזִא בִּתְבִּיע כָּפָן בְּתְבָטֶל אֶלְנָאס תְמוּת

אם תמכור תכריכים - יפסיקו האנשים למות.

הפתגם נאמר גם בהקשר של ביש-המזל, שלא משנה באיזה עסק ישלח ידו - ירדוף אותו המזל הרע.

נגיעה בסלנג, לסיום

על הקשר שבין מָבְּסוּט - שמח וטוב לב לבין בָּסְטָה - דוכן.

זה לא מפני שבעל הבסטה מרוויח טוב ולכן הוא מבסוט, אלא מן השורש הערבי ב.ס.ט. שמשמעותו פרוש, משתרע, רחב. הסחורה פרושה לפני הקונה בבסטה והאיש השמח - פניו רחבות ולא מכווצות בכעס.

אתם מוזמנים להגיב, להעלות הערות, הארות ובקשות כאן בהמשך העמוד וכן בפורום ערבית מדוברת שבאתר "שער למגזר".