|
בשבוע שעבר התקיים כנס יפו החמישי במרכז הערבי יהודי בעג'מי.
אין ספק כי האירוע היה מכובד ביותר.
 ציפי לבני ועוד, מול סוללת צלמים בכנס יפו מי לא היה שם? ראש העיר, חברי כנסת ושרי ממשלה, נציגי מדינות זרות חמושים באזניות תרגום, חיים יבין כמנחה ואולם גדול מלא בעשרות רבות מאד של משתתפים, חלק לא מבוטל מהם מכווננים לכל מילה, רושמים ומסקרים. כמובן שגם מקומם של אישי ציבור יפואיים מובילים לא נפקד, כמו גם סוללת נציגי התקשורת, על מצלמותיהם ומחשביהם, בחיבור אינטרנטי ישיר.
ממש אירוע רציני ונחשב.
נישאו גם נאומים, כמובן.
שר החינוך, רון חולדאי, ציפי לבני – אח, כמה חבל שאין היא בתפקיד מוביל של ממש במדינה מבולבלת זו שלנו, יוסי שריד, רהוט כתמיד ועוד מבחר אישי ציבור, רובם חכמים והדברים שבפיהם בהחלט דברי טעם.
דיברו על שלום, על דו קיום, על זכות הציבור הערבי לקיום הגון ושוויוני. דיברו על שכנות כתף אל כתף בישראל בכלל וביפו בפרט.
ולמרות כל המילים היפות, הרעיונות הנבונים והחזון הכל כך מדויק, היה, אי אפשר לשקר, מאד מאד משעמם.
המילים הרגישו כמו כל אותן המילים שנשפכו ונטחנו כבר אין סוף פעמים, נאמרו ונשמעו על ידי כל הנוכחים במקום מאז ומעולם.
האנשים היו מתורבתים, האווירה בהחלט אדיבה ונעימה, אבל לא יותר מכך. |
ולמרות כל המילים היפות, הרעיונות הנבונים והחזון הכל כך מדויק, היה, אי אפשר לשקר, מאד מאד משעמם. המילים הרגישו כמו כל אותן המילים שנשפכו ונטחנו כבר אין סוף פעמים, נאמרו ונשמעו על ידי כל הנוכחים במקום מאז ומעולם.
האנשים היו מתורבתים, האווירה בהחלט אדיבה ונעימה, אבל לא יותר מכך.
היה חסר את הדבר ההוא שהופך מחשבות למעשים, דיבורים למציאות.
בכנס יפו החמישי והמכובד, גבירותיי ורבותיי, לא היתה אפילו טיפה אחת של להט.
היתה מכובדות, אך לא התלהבות.
הרבה חוכמה וסדר, מעט ניצוצות וברק בעיניים.
להרגשתי, גם הדוברים לא ממש מאמינים יותר ביכולתם להטות את המדינה הזו לכיוון חיובי, למקום עם עתיד בטוח, הגון ושפוי יותר.
רוב הנאומים הללו נשמעו כמו: "אל תגידו אחר כך שלא הזהרנו אתכם".
איש לא הרים את הקול, אף לא אחד זעק את דם ליבו לפני האחרים, החיים במי אפסיים נמשכים, המלך הערום ממשיך לשלוט ולשטות בכולנו, ואין תקווה רבה באופק.
כך היה הכנס.
 האוהדים מברכים את שחקני מ. יפו בסיום והייתי גם, יום למחרת, במשחק ליגה של קבוצת מכבי קביליו יפו, שהפעם התארחה במגרשון בשכונת קריית שלום. מאות האוהדים המסורים טרחו ובאו ולהצטופף בעמידה במשך שעתיים תמימות מאחורי הגדרות (מקומות ישיבה הם מצרך נדיר במשחקי הליגות הנמוכות), לפצח גרעינים בעצבנות ולעודד את שחקני קבוצתם, אשר עלו השנה לליגה ב' ועושים את דרכם בביטחה לליגה א'.
התנאים לא משהו, כמו שציינתי,המעמד לא ממש שיא הנכבדות,אפילו במושגי כדורגל המקומיים, אבל האנשים חדורי להט, מאמינים בקבוצה ובחזון שלהם – עליית ליגה מדי שנה, עד לליגת העל.
אי אפשר לטעות בלהט הזה, באכפתיות שגורמת להם להתפתל כשהקבוצה סופגת שער או מחמיצה ולצהול מלוא גרונם לרגל ניצחון דחוק נגד קבוצה אלמונית.
שאלתי את עצמי מהו לב ההבדל בין השניים: מחנה השלום והנאורות, הבה נקרא לו, לאוהדי קבוצת מכבי יפו המיתולוגית ששבה לתחייה כעוף הספינקס, מקץ שנים?
מה גורם לאוהדי הכדורגל לשמר את הזיק בעיניים, שהיה חסר במופגן בכנס יפו החמישי?
מהי התחמושת הסודית שלהם? |
שאלתי את עצמי מהו לב ההבדל בין השניים: מחנה השלום והנאורות, הבה נקרא לו, לאוהדי קבוצת מכבי יפו המיתולוגית ששבה לתחייה כעוף הספינקס, מקץ שנים? מה גורם לאוהדי הכדורגל לשמר את הזיק בעיניים, שהיה חסר במופגן בכנס יפו החמישי?
מהי התחמושת הסודית שלהם?
מעבר להבדלים הברורים שבין ספורט לפוליטיקה, הרי שלעניות דעתי, לאוהדי מכבי יפו, יש אספקת חמצן טרי לקיום ההתלהבות והלהט, לאמונה ביכולת להמשיך למקום טוב יותר.
ולחמצן הזה, שבלעדיו האש אף פעם לא תוכל לשרוד, קוראים תקווה.
 אולם מלא ומכובד בכנס יפו החמישי כן, זו התקווה אשר במצב המדיני העגום הנוכחי, חסרה כל כך לשואפים לשלום, לדו קיום, והמילים היפות, כאשר אין מעשים גדולים ברקע, מאבדות מכוחן ונותרות מילים בלבד, כי העתיד אינו צפוי להשתנות לשאיפת אמת שלום יהודי ערבי בזמן הנראה לעין, הכוחות כבר כמעט ותשו, והתקווה, הו התקווה, כורסמה ונקברה כמעט.
ואילו אוהדי מכבי יפו מנגד, אשר הסיכויים לעליית קבוצתם לליגה מעל גבוהים, התברכו במטרה מוגדרת וברת השגה ובהזנה קבועה של תקווה וכוח להמשיך, המלכדת אותם ומקלה על קשיי הדרך.
ומכל זאת, מהי פרוגנוזה ריאלית לעוד שנה, כעת חיה?
מכבי יפו בליגה א', לוטשת עיניים ונלחמת לעלות לליגה הלאומית, בעוד שכנס יפו השישי יהיה מרשים ומכובד עוד יותר. אך שוב – ללא מהפך אמיתי בחברה הישראלית, המילים תשארנה בחוג יושבי אולם הספורט החגיגי ותתפוגגנה עם לכתם.
כמה חבל, כמה עצוב.
ובעליית מכבי קביליו יפו לליגת העל, ננוחם.
יש להפעיל רמקולים וללחוץ על החץ
|
מאת: עורך פורטל יפו
