שלום לכולם !!

הנה הסתיים חג הקורבן, הוא עִיד אל אָדְחָא, "החג הגדול".

 

קצת על החג:
החג מציין את הקורבן שהקריב אברהם (כן, אותו אברהם שלנו) במקום בנו, שאותו הצטווה להקריב. זהו אותו סיפור של עקדת יצחק, בשינוי קל. זהו החג הגדול והחשוב יותר, כשלידו נמצא "עִיד אל פִטְר", חג סיום צום הרמדאן שנחוג שני חודשי ירח לפניו.

 

 המצווה העיקרית של החג היא עליה למכה, היא החָג' המפורסם - אחת מחמשת המצוות היסודיות באסלאם. מי שנשאר בבית מציין את החג בשלל אירועים דתיים וחברתיים: תפילות, ביקורים בבתי הקברות, שחיטת כבש ואכילת הרבה בשר. החברה המוסלמית לובשת חג של נקיון, בגדים ומתנות, יציאה לחופשה וביקורי קרובים.

 

מי שחוזר מהביקור בסעודיה זוכה לתואר הכבוד "חָג' ". במסורת מתקבל החוזר בתהלוכה יפה, בקישוט ביתו ובכבוד גדול. "להבדיל", כמו שאומרים- מי שיצא לחג' ומת בדרכים מוכר כ- "שָהִיד"- מי שמת על קידוש שמו של אללה.

 

על חג ומועד:          
חג (בעברית)- נקרא כך מאחר והוא חוזר
ומסתובב וחג כל שנה, כמו מחוג על לוח השעות.
בערבית חג הוא עִיד, וזאת  בדיוק באותה משמעות של "חזרה".

 

כאן המילים  אלעָאוּדָה- זכות השיבה (החזרה), אותה זכות שנויה במחלוקת פוליטית וגם מָוּעֶד- מועד, זמן. בדיוק כמו מוֹעד (חג או זמן לפגישה ואירוע) בעברית.

 

עוד נקודה מעניינת: החוגגים , החֻגָ'אג' במכה מבקרים גם בהר עָרָפָאת הסמוך.
על- פי המסורת המוסלמית זהו המקום שאליו גורשו אדם וחווה מגן העדן לאחר שאכלו מהפרי האסור של עץ הדעת.
השורש ע.ר.פ בערבית מציין ידע, דעת והרי לכם גָ'בָּל עָרָפָאת עם שורש הדעת למרגלותיו.

מכירים אָנָא עָארֶף? אני יודע? מֻש עָארֶף, לא יודע ! 

אם כבר היינו ב"מֻש", נדבר קצת על צורות השלילה.
הנה לדוגמה השורש כ.ת.ב. שמשמעותו זהה בעברית ובערבית:

 

כדי לשלול את הפעולה ולומר "לא כתבתי", ניתן להשתמש במספר אפשרויות, התלויות בעיקר בלהג שבשימוש או בסיטואציה. זאת על- ידי הוספת "מָא" לפני הפועל או את האות "ש" אחריו. (האות היא קיצור של "שִי/אִשִי" במשמעות של דבר, משהו, דבר מה). 

הנה שלוש  האפשרויות ובראשן הנוסח המלא:

 

"לא כתבתי"- מָא כָּתָבְּתֶש, מָא כָּתָבֶּת, כָּתָבְּתֶש.
וכולנו מכירים את "מָעָלֶיש"-  לא חשוב/לא נורא וגם "מָאפִיש" – נגמר. 
אלו בסך הכל שיבושים של "מָא-עָלָי-שִי", אין-איתי-דבר  (אין בליבי עליך כלום) וגם "מָא-פִי-אִשִי", אין-יש-דבר. 

 

פתגמים נחמדים:
פָתָחְנָא לוֹ אלְבָּאבּ, דָחָל בּחְמָארוֹ. פתחנו לו את הדלת, נכנס עם החמור.

 

פתגם מקביל-
אִן כָּאן סָאחְבָּכּ עָסָל, מָא תִלְחָסוֹש כּוּלוֹ.  אם חברך דבש, אל תמצוץ את כולו.

 

שני הפתגמים נאמרים על מי שקיבל הזדמנות וניצל את חברו מעל ומעבר, נתנו לו אצבע לקח את כל היד.  
שימו לב לשימוש בצורת השלילה של "מא תלחסוש"- השורש הוא ל.ח.ס- מצץ עם "מא" לפניו, "ש" בסופו וגם ו' שמתייחסת אל הגוף השלישי. מא-תלחס-ו-ש.

 

סלנג עברי-ערבי:
חְלָאקַה- תספורת. מוכרת החלאקה בהקשר של חגיגות ל"ג בעומר בהר מירון. חָלַאק הוא ספר ו-מֶחְלָקָה היא המספרה שלו.

 

שִרְכֶּה- אנו משתמשים במילה במובן של קנוניה. שְרִיכּ- שותף, שָרִכֶּה- חברה מסחרית. הכוונה אצלנו הפכה ל "עשו עלי שותפות ותחמנו אותי".

 

חירטוט/לחרטט- כאן נמצא את המילה כרט, כרטיס, קארד, כרטא (אטלס כרטא) והמילה בערבית לציון מפה (תכנית, שרטוט, מפה גיאוגרפית)- חָארִטָה. כולן במשמעות דומה של קלף שעליו צוירו ונכתבו דברים חשובים. מכאן- "אל תחרטט" משמעותו "אל תקשקש לי על המפה". (בהוקרה לנעם...)

 

חָרָרָה- פירושו "חום". מעלות החום, דרגות החום- דָרָגָ'את אלחָרָרָה. אנו משתמשים במילה לציון פריחה על העור שנגרמת מחום גבוה של הגוף.

 

פתגם לסיום-
א(ל)דִיכּ מָא בּחִבּ יְכּוּן לוֹ שְרִיכּ. התרנגול לא אוהב שיהיה לו שותף.
הפתגם נאמר בד"כ בהקשר הרומנטי כשגבר אחר נותן עינו באשת איש, למגינת ליבו של "התרנגול" שלה.
הנה שוב צורת השלילה החלקית "מא בחב"- לא אוהב וגם ה-שְרִיכּ, השותף.

הרחבות, דיון ואוצר מילים נוסף באתר "שער למגזר".