כפי שרוב תושבי יפו הבחינו, בשבוע האחרון התארחה אצלנו במתנ"ס משלחת מחול (אמיתית) מצרפת.
זו הייתה הפגישה השניה שלנו, לאחר שלהקת המחול הבוגרת של המתנ"ס התארחה אי שם בפריז היפה. 
בצרפת רקדנו איתן במשך שבוע, שבו שילבנו שני סגנונות של מחול: ג'אז והיפ-הופ. מבחינתנו, לרקוד היפ-הופ זה היה כמעט בלתי אפשרי, כי בקושי הייתה לנו התנסות בזה, וכך גם מצדן על סגנון הריקוד שלנו. 






הימים הראשונים בצרפת היו תוהו-ובוהו. לא הצלחנו להתגבר על קשיי השפה, ונראה שהשוני בינינו פשוט גדול מדיי.
מה שכן קרה, זה שהקבוצה שלנו התגבשה מאוד, והיהודייה היחידה (זאת אומרת, אני) למדה סוף-סוף קצת ערבית.  לאחר שבוע הגיע הופעת הסיום וכל קבוצה הלכה לדרכה. 

אבל אז הן הגיעו אלינו. ביום שני האחרון הגיעו תלמידות צרפת למתנ"ס הצנוע (כן בטח) אשר ביפו. רוב הזמן הן היו בסיורים בארץ, התרגשו מהים, ובעיקר לא היו איתנו. 
ביום הראשון כמובן הייתה המון מבוכה, כי החוויות מפריז נגמרו לא משהו. אך יום לאחר מכן כבר כולנו "הסתחבקנו", יצאנו לקניון ביחד, אכלנו על האש, וגם הבנות באו והתארחו אצל כל אחת מהבנות הישראליות לארוחת ערב.

עכשיו כשהיינו במגרש הבית שלנו, היה לנו הרבה יותר קל וכיף להיות איתן, ונוצרו קשרים הרבה יותר עמוקים. הריקודים הפעם היו באמת מהנים, רקדנו עם מורה להיפ-הופ מצרפת בשם ייניק, ועם המורה שלנו למחול מודרני בשם הדר. 

הפעם כבר היינו משופשפות יותר בסגנונות האלה, המים לא היו כל כך קרים וכולנו שחינו בכיף. כבר לא פחדנו לרקוד מקדימה, גם שזה לא הסגנון שלנו, והיו גם שיתופי פעולה בינינו לבינן שהפיקו עוד קטעים שהמצאנו לבד.      

ביום האחרון הייתה את ההופעה שאליה התכוננו, והיא הלכה בכיף. בלי יותר מדיי לחץ, דאגנו בעיקר להנות בה. 
ההופעה היתה במתנ"ס הערבי יהודי, בפני הורי בנות הלהקה שנהנו מאד לראות הופעה נוספת בסדרה ארוכה, וכן לפגוש את הבנות שארחו את הילדות שלהן בצרפת.

אחרי ההופעה נשארנו עוד במתנ"ס, אכלנו המון פיצה,ואז נפרדנו אחת מהשניה.
לעומת הפעם הקודמת (אי שם בצרפת) היו המון בכי, החלפת אימיילים, החלפת מתנות והמון רגש.
ואז הן הלכו. וזהו. 

היה טוב וטוב שהיה. 

מאיה שפרJ
כתבת נוער.