יהושפט היפואי שוב נאלץ לכתת את רגליו מביתו מבצרו עקב דרישת הדור הצעיר והואיל ללכת לים עם הילדה והכלב, אלא שאז גילה שהים כבר אינו אותו הים ומשהו מוזר ושונה מתרחש בחוף גבעת עליה הישן והטוב.
אם יש דבר שאני מאד אוהב לעשות בחיי היום יום שלי, אבל במיוחד בשבתות ובחגים, זה להתהפך במיטה עד שעה ממש מאוחרת ואז לרדת למטבח, לנשנש משהו לחזור לטחון את הסדינים עוד כמה שעות.
אלא מה?
אני לא לבד בבית.
הקטנה מסתובבת כבר מאתמול ושותלת הבטחות בפי לטיול של שבת, וממש לא נעים לסרב לה.
אני ממלמל חצאי משפטים מתחת לשפם, מחליף נושאים במהירות ומניד את הראש באופן חיובי תוך השמעת משפטים בסגנון: "אולי, למה לא, בהחלט יכול להיות, נראה מחר, יאללה - לכי כבר לישון, שיעורים הכנת?".
בניגוד לחופי תל אביב הצפופים עד מחנק, התהדר תמיד חוף גבעת עליה במרחבים של חול לבן, מעוטר לעיתים בלא מעט זבל, ריפים מקסימים ובהם מסלולי הליכה לעומק המים...
בשבת אני מתעורר חצי מוקדם ומקשיב בלב עצור, שמח לגלות שאין עדיין שום פעילות בבית.
אני עובר דרך השירותים וממשיך לנישנוש מפנק ורגוע.
כשאני עולה על קצות האצבעות עם צלחת טעימות הבוקר שתיכננתי לחסל מול מסך ה-LCD נפתחת הדלת וראש עטור תלתלים מברך אותי בבוקר טוב ו-"נו, לאן הולכים"?
יש לי הרבה מחשבות בראש לתירוצים שונים, אבל אני מחליט על כיוון חיובי.
מה יש? גם אותי לקחו לטיולים כשהייתי קטן ודווקא אהבתי את רוב הקטע, חוץ מהרוטינה של קימה בשעות הבוקר הבלתי אפשריות (לפני שש!!) והסינג'ורים שלי בבניית מאהל והכנת אוכל.
מדוע שאמנע זאת מבתי, עצמי ובשרי?
אז הלכנו לים, ולא רק שהתארגנו בעשר דקות (שתי מגבות ומפה ישנה לשכב עליה) אלא שאפילו מרוב התלהבות ארזנו איתנו את הכלב, שהוא חוליה חלשה בפני עצמו, התלהבות שאחר כך די הצטערנו עליה.
מבקרים חדשים חוף גבעת עליה יפו
עכשיו, כשאנחנו מדברים ים אנחנו מתכוונים לחוף גבעת עליה, הלא היא ג'בליה, אותו חוף שפעם איכסן את מסעדת ראוף ועטינה מתחת לסוכת המציל ואחרי שעבר שידרוג ומתיחת פנים היסטרית באדיבות עיריית תל אביב, אירח לזמן מה את מיטב צפונבוני תל אביב באדיבות מסעדות טורקיז והריף, עד שנסגרו המסעדות ואיתן גם נטשו חיוורי הפנים ונותרנו שם אנחנו - היפואים.
בניגוד לחופי תל אביב הצפופים עד מחנק, התהדר תמיד חוף גבעת עליה במרחבים של חול לבן, מעוטר לעיתים בלא מעט זבל, ריפים מקסימים ובהם מסלולי הליכה לעומק המים ליודעי דבר, בריכות שיכשוך ג'קוזיות במעמקי הריף, נקודות לקפיצת ראש מקצה שרשרת הריפים ובריכת ילדים טבעית בחלקו הצפוני.
בנוסף כלל הבילוי במקום מבטים חרדים ומגוננים על הילדים מסוסים דוהרים שסיימו טבילה מאורגנת בים, חמיקות מהירות מג'יפים משתוללים על קו החוף וטוסטוסים גנובים אשר נחו במים, מחכים לבעליהם המסכנים.
אין ספק - חוף עליה פיתח את האופי הייחודי לו, על מעלותיו ומגרעותיו, ולא חשבנו להחליף אותו בשום חוף אחר.
הסימן הראשון שמשהו כאן לא בסדר היה כבר עם הגלישה לכיוון החניה. הרבה מכוניות. הרבה מאד מכוניות. היתה מצוקת חניה אמיתית ומיידית שאינה אופיינית כלל לחוף שלנו.
מה קורה כאן?
יש אולי איזה אירוע שאנחנו לא יודעים עליו?
המצאתי חניה לצורך הענין, כולל שני גלגלים על המדרכה, ויצאנו מהמכונית אל החוף.
צבעי עור אחרים בחופי יפו
בדרך כלל משמש כר הדשא שלמרגלות החניה משפחות ערביות מיפו ומכל רחבי הארץ המבלות בניחותא תוך אכילה מתמשכת וטביעות אקראיות של מי מהילדים מדי פעם.
אלא שהיום היו הדברים שונים מאד - הכל נראה מסודר מדי - אוהלים בצבעי כחול לבן, ובהם אזרחים עם צבע עור, איך לומר - לבן עד וורדרד בהיר.
לא בדיוק הקהל הרגיל או התמונות האופייניות.
ולמטה בחוף - צפוף במושגים מקומיים. ממש צפוף.
אם באזור סוכת המציל יש לא מעט אנשים בדרך כלל, הרי שהפעם התפרסה הצפיפות גם לצדדים למרחק עשרות רבות של מטרים מרובדים גברים ונשים על טפיהם וכליהם, שימשיותיהם ושלל המטעמים שהביאו מהבית.
רק פסענו צעדים ראשונים על החול והמציל החל לזעוק מהרמקול: "הלו, אתם עם הכלב הבז', תקשרו אותו ותוציאו אותו תיכף ומיד מהחוף, כן אתם, עם הכלב, אתם רוצים שאביא לכם פיקוח?".
מזל שלא סובבנו את הראש והמשכנו ללכת.
גם הכלב.
הלכנו דרומה, לכיוון לשון החוף שמתחת לבית הקברות.
הכלב נעצר מדי פעם ליד מגבת של מתרחץ מזדמן, ריחרח, הרים רגל, שיחרר מעט שתן טהור והמשיך הלאה.
גם אנחנו התקדמנו בהליכה מהירה, מעמידים פנים שזה בכלל לא כלב שלנו, מה כלב? אנחנו? מה פתאום? באמת נורא הכלבים האלה בחוף כל כך צפוף.
למרות שהלכנו בצעדים מהירים עד לחוצים, אי אפשר היה שלא להתרשם שאוכלוסיה חדשה כבשה את חוף גבעת עליה.
גבירותיי ורבותיי - ג'בליה שלנו, בעלת המבטא הגרוני בדרך כלל, מדברת עכשיו ברוסית.
למרות שהלכנו בצעדים מהירים עד לחוצים, אי אפשר היה שלא להתרשם שאוכלוסיה חדשה כבשה את חוף גבעת עליה.
גבירותיי ורבותיי - ג'בליה שלנו, בעלת המבטא הגרוני בדרך כלל, מדברת עכשיו ברוסית.
כן, כן!
לא ברור מה גרם למהפך - האם היתה כתבה בערוץ הרוסי או שמדובר במבצע חבר מביא חבר, אבל הרוב הגדול מאד של הנופשים בחוף גבעת עליה הוא רוסי פאר אקסלנס, כולל עור בהיר מאד, שיער כנ"ל, מבנה גוף מדורג בהתאם לגיל העטוף בבגדי ים בסגנון סבא-סבתא, שמשיות, מאכלים ושיחות נוקבות בשפתו של האח הגדול.
לא שאנחנו מתלוננים חלילה, מותחים ביקורת או רוצים להחזיר את הגלגל אחורה - אנחנו אוהבים את כולם ללא הבדל דת מין וגזע, אבל זהו שינוי חד ביותר וצריך יהיה להתרגל אליו.
האם מישהו מקוראינו יודע מה פשר הדבר?
מה פה קורה פה?
כלב בחוף יפו
אם כך ואם כך - השמש ליטפה אותנו מעדנות, הרוח נשבה בנועם, הגלים ביקרו את החוף במחזוריות מדוייקת והמים היו מזמינים כמו תמיד.
הכלב המשיך להטריד נשים ששכבו מעולפות למחצה תחת קרני השמש בתחיבת אף רטוב בהפתעה במעלה רגליהן, והביט בקינאה בכלבים הרוסיים אשר זינקו באומץ למים ושחו בביטחה להביא מקלות שניזרקו עמוק בין הגלים.
הילדה התבשבשה במים מהרגע שהגענו ואני רצתי כל פעם לשאוג על הכלב שיפסיק לעשות בושות עד שבסוף נשברתי ותלשתי את הילדה מהים, כדי לחזור לבסיס המוצל.
התגנבנו במהירות מאחורי סוכת המציל (הכלב השתין על עוד שתי מגבות בדרך) וחזרנו הביתה, ללב האוריינט.
מאת: יהושפט היפואי
מבקרים חדשים חוף גבעת עליה יפו
צבעי עור אחרים בחופי יפו
כלב בחוף יפו
