|
צעדים ראשונים ביפו
כשהגעתי ליפו לפני 21 שנה לא הכרתי אותה בכלל, ובעיקר לא הכרתי את השכונות הדרומיות הנושקות לגבול בת ים. כמו כולם, הכרתי את אבולעפיה המפורסם ואת העיר העתיקה. היינו זוג צעיר, ובהעדר תקציב לרכישת דירה התפשרנו על דירת שני חדרים במחיר שיכלנו לעמוד בו.
המפגש הראשון שלי עם הרב תרבותיות היה כבר באותו לילה ראשון בביתי החדש.
השעה היתה 05.00 בבוקר ואני שמעתי את קולו הרועם של המואזין בכל רחבי העיר. זה היה לי מוזר. חשבתי שאולי זה חד פעמי, אך ממש לא. חמש פעמים ביום שמעתי את קולו של המואזין קורא את משפטי התפילה.
עם הזמן אוזניי התרגלו לניגון, שהפך לדבר שיגרתי בחיי.
| מתברר שישנם תושבים הגרים סמוך לרמקולים התלויים בפסגתו של המסגד הנמצא בשדרות ירושלים, ובכל פעם שבוקע קולו של איש התפילה הם קופצים בבהלה ממיטתם. |
אז מדוע בכל זאת אני מעלה את עניין המואזין?
מתברר שישנם תושבים הגרים סמוך לרמקולים התלויים בפסגתו של המסגד הנמצא בשדרות ירושלים, ובכל פעם שבוקע קולו של איש התפילה הם קופצים בבהלה ממיטתם.
הנושא בבדיקה כבר שנים, והוכח כי הווליום מעל המותר.
יש כללים אשר מופרים כל פעם מחדש, והפרה זו היא אחת הסיבות להפרת השקט של המרקם היפואי.
על פניו מדובר בעניין כה פעוט, אשר מעורבים בו גורמי המשלמה ליפו, המשטרה, איכות הסביבה, וכמובן מנהיגי דת מוסלמים, אך הפלא ופלא - הבעיה לא נפתרת, למרות הזמן העובר.
האם יש סיבה נסתרת לכך, שאיננו יודעים מהי?
דברים קורים בסתר
איני מאמינה בלהציג מציאות חד כיוונית, אלא להיפך – אני רוצה להאיר על פעילות מבורכת הקיימת ביפו בנושא דו קיום.
כבר שנים שועדי השכונות של לב יפו, ג' דרום, נווה גולן, עג'מי, ויפו ד', מנסים לגבש תוכנית של מעורבות תושבים, על מנת לקרב בין נציגי האוכלוסייה ולדבר.
טרם הצלחנו לגבש קונספט שיענה על הצורך וייתן מענה אמיתי לקרב בין האוכלוסיות, אך בינתיים, הרחק מהעין הציבורית, בשקט ללא תרועות ושופרים, ישנם פורומים בהם ישנה פעילות מעורבת:
 נשים יפואיות
הקבוצה פועלת זו השנה החמישית ומונה כ- 25 נשים.
מנחות הקבוצה הן פנינה - עובדת שכונתית של יפו ד' ועיישה - עובדת שכונתית של עג'מי.
מטרת הקמת הקבוצה הייתה לקיים דיאלוג רב תרבותי עם הכוונה להעצמה נשית, על ידי יזום של פרויקטים למען הקהילה.
הנשים נפגשות אחת לשבועיים בנווה תמר (מרכז יום לקשיש). בכל מפגש הן דנות בנושא מסוים, לעיתים מזמינות מרצה אורח, לעיתים יוצאות לאירוע משותף או הרצאה בחוץ, חוגגות את החגים של המוסלמים והיהודים.
חלק נכבד של הפעילות הוא בתחום הקולינארי: הנשים מכינות את המאכלים המסורתיים בחגיגה של ריחות צבעים וטעימים.
מקהלת נשים ערביות נוצריות ויהודיות
המקהלה פועלת זו השנה השנייה. מקום פעילותן הוא המרכז הקהילתי היהודי ערבי.
את הקבוצה מלווה חנאן - עובדת סוציאלית שהייתה מעורבת בהקמת הקבוצה ובגיוס הנשים, ומלווה את הקבוצה בהמשך דרכה.
הניהול המוסיקאלי בידי מיקה המנצחת. את שיעורי פיתוח הקול תורמת מניסיונה דורית.
הקבוצה נפגשת מידי שבוע בימי שלישי, למשך שעתיים. ברפרטואר שירים בכל מיני שפות ובכל מיני סגנונות. מעבר לעבודה המקצועית והרמה הטובה של המקהלה, נרקמו יחסים חמים מאד בין הבנות.
עם הזמן נוכל כולנו ליהנות מפירות העשייה.
| למרות המתיחות בדרום, למרות המצב הפוליטי, הנשים ביפו מגלות אחריות, הנשים ביפו הם המפתח לעשות שינוי למען קירוב לבבות והדברות. |
פורום אשר הוקם ביוזמת אחראית על תיק מעמד האישה בעירית תל אביב - הגב' רותי סופר ובשיתוף שרה גניסלב מהמישלמה ליפו. עבודה קהילתית בניצוחה של עליזה צרפתי - עובדת שכונתית של יפו ג' דרום.
הפורום מונה קבוצה נרחבת של נשים מכל גווני האוכלוסייה ביפו רבתי. הפגישות מתקיימות אחת לחודש בערך, ועולים בהן נושאים הבוערים לתושבים כגון: אלימות, נוער משוטט, העצמת נשים, פיתוח עסקי ויזמות נשים.
הפורום יוזם אירועים ושותף לביצועם, כפי שהיו יריד הנשים היוצרות במתחם שוק הפשפשים לקראת יום האישה, אוהל הדברות בפארק החדש שהוקם ליד המרכז הקהילתי בני ברית, ועוד אירועים משותפים לכלל הנשים ביפו.
נשים, נשים, נשים
קוראים יקרים, מה המשותף לכל הקבוצות שמניתי עד כה?
נכון מאד – כולן נשים.
למרות המתיחות בדרום, למרות המצב הפוליטי, הנשים ביפו מגלות אחריות, הנשים ביפו הם המפתח לעשות שינוי למען קירוב לבבות והדברות.
בואו נשמור על מרקם עדין שמא חס וחלילה יתפרץ ולא תהיה לנו שליטה.
|
מאת: ענבר דקל שליו
