פתיחה חגיגית למרכז הסיינטולוגי ביפו

לאחר שלושה ימים קדחתניים של ניקיון וקישוט השדרה בקטע שסמוך למרכז הסיינטולוגיה, נערכה הפתיחה החגיגית של המקום. שכניי ואני היינו בין היפואיים המועטים שהוזמנו רשמית לאירוע. נציגים מ27 ארצות סביב הגלובוס כיבדו והגיע לאירוע. 
המוזמנים לאירוע חולקו לשניים, אילו שהוזמנו לשבת בתוך המבנה ולצפות בטקס מתוך האולם הממוזג ואילו שנתקבצו ברחבת רות דניאל וצפו באירוע מבעד למסך פלזמה. לא הייתי בין ברי המזל שהוזמנו להיכנס לאולם, הסתפקתי בעמידה ברחבה עם שאר המוזמנים שאינם חברים או שאינם מיוחסים דיים. 

האירוע נפתח לצלילי קולה המדהים  של ג'ודי בכר ולאחר מכן החלו הנואמים ראשונה נאמה הגב' מיטל להבי חברת מועצת העיר, לאחר מכן אייל זיו, פיטר חבש ופרפ' כשר מאוניברסיטת בר אילן ו....  בשלב הזה התחלתנו לאבד עניין, מה גם שהרגליים החלו להציק והלחות הנוראית לא תרמה להרגשה הנוחה. 

הנאומים נמשכו בלי סוף והחלטנו  ללכת לשתות קפה ולתת מנוחה לרגליים המסכנות. אין ספק שפספסנו את גולת הכותרת גזירת הסרט שעיטר את המבנה וכניסה לתוך המבנה כדי לראות את העבודה המדהימה שנעשתה בו. לא נורא, המבנה נשאר כך שבפעם אחרת עם פחות לחץ נכנס לראות את המקום.        

שלוש שנות השקעה ותכנון
שדרות ירושלים כבר מזמן איבדו מזוהרם, משדרה מפוארת עם היסטוריה מרשימה ומוסדות תרבות לשדרה אפורה, חשוכה מלוכלכת כשהכביש לצידה משמש ככביש מעבר מתל – אביב לבת – ים. תיאטרון אלהמברה  המפואר עם כסאות הקטיפה האדומה ועם ריח של חו"ל הפך לבנק דיסקונט ואחר כך סתם למבנה אפור, נטוש ומתפורר. כמו השדרה גם המבנה האמין כי זהו, נחרץ גורלו וכנראה סופו יהיה כמו שאר המבנים לאורך השדרה.

ארגון הסיינטולוגיה גילה את המבנה המדהים ובמשך למעלה משלוש שנים השקיע ושכר את אחד האדריכלים המוערכים ביותר בנושא שימור(שגם אני מאוד מעריכה ומוקירה את עבודתו), את אייל זיו שגדל ביפו ומחובר להיסטוריה המפוארת שלה. הבניין שוקם, שופץ ושוחזר, לאורך השדרה כולם חיכו שהמקום כבר יפתח  ואולי יחזיר קצת חיים לשדרה השוממה. 

מרכז הסיינטולוגיה שבחר להקים את משכנו דווקא ביפו עורר תגובות מעורבות בקרב הציבור היפואי  אישית, לי לא הפריע שהמקום ישמש את אנשי הסיינטולוגיה, כול מה שיכול לשפר ולקדם את יפו מתקבל אצלי בברכה. אם אכן המקום ישפיע לטובה על הנראות ויחזיר במעט את החיים לאורך השדרה, הרווחנו.