גבירתי היו"ר-אדוני ראש העיר- חברי למועצה

לא מעט תחנות עבר הסמל של עיריית תל אביב יפו לאורך שנות קיומה של העיר .התחנה הראשונה הייתה ב-1925 והאחרונה ב-2009. בדרך היו טביעות אצבע של לא מעט ראשי עיר תל אביב בעבר ובהווה. מישראל רוקח ומאיר דיזינגוף עד רון חולדאי.

השינויים בסמל העירוני היו תמיד קשורים בדרך זו או אחרת בעיר יפו.פעם על מנת להדגיש את ההתנתקות מיפו (מאיר דיזינגוף) ופעם על מנת לחזק את החיבור אליה(שר הפנים משה שפירא).

בתחנה האחרונה ב 2009, ולרגל חגיגות המאה לעיר, נבחר סמליל חדש לעיר הכולל את שם העיר בעברית ובאנגלית, את סמלו המקורי של גוטמן שעיצב את הסמל הראשון ואת המספר 100, כאשר הספרה האחרונה מעוצבת בצורת מעגל צבעוני המסמל את הפלורליזם בעיר. הסמליל הופיע בכל פרסומי העירייה בשנת המאה וסמליל קו הרקיע שקדם לו נזנח. בסיום שנת המאה הוחלט לשמר את המעגל הצבעוני כאובייקט גרפי נפרד וזה, בצד הסמל המקורי, מהווה את סמל העיר הנוכחי.

לאורך כל התחנות בדרך הייתה רק התעלמות אחת, התעלמות מהאוכלוסייה הערבית – התעלמות מהשפה הערבית. התעלמות מאוכלוסייה שיש לה והיו לה בעיר הזאת היסטוריה תרבות ושפה מאוד עשירים.

צלע אחת חסרה בקשת הצבעונית במרכז הסמליל העירוני – צלע שמשקפת את העוול הנוראי שנעשה כלפי עם שחי כאן לאורך דורות.

אף אחד לא מנסה לטייח את ההיסטוריה הקשה בין שני העמים ואת המאורעות הקשים שהתרחשו כאן בעיר הזאת טרם הקמת המדינה-אישית איבדתי את כל דודיי שנסו למדינות ערב.אף אחד לא תכנן שביפו יישארו ערבים – בטעות ובניגוד לתכניות נשארו בעיר ארבעת אלפים תושבים ערביים . הארבעת אלפים שנשארו הפכו לשבע עשרה אלף החיים כמיעוט בתוך הכרך הגדול.

היחסים היום בין שני העמים החיים בעיר לא מושלמים אולם חבריי למועצה, בכל זאת, עברנו דרך ארוכה מאז ימי הממשל הצבאי ששלט ברחובות יפו,דרך שחלו בה הרבה מאוד שינויים-בדרך הזאת היו הרבה עליות וירידות אולם לשמחת כולנו התרחקנו מהימים הקשים ההם של ימי הקמת המדינה והיום אנחנו ערבים ויהודים ביפו שנמצאים במקום אחר. יש סוג של חיים משותפים בעיר הזאת-העיר התקדמה והיא אף זוכה בתארים בינלאומיים רבים.

דווקא דברי משה שפירא שכיהן כשר הפנים בממשלתו של דוד בן גוריון על רקע הוויכוח שנוצר, כן לאחד או לא לאחד את הערים,כן למחוק את השם יפו או לא למחוק , אמר את המשפטים החשובים הבאים בשנת 1949 : "בזמן שדנים בערכים ומושגים היסטוריים אין להיתפס לרגשות חולפים – ליפו יש עבר עשיר משלה ואין לזלזל בו ".

לאוכלוסייה הערבית ביפו יש את השפה ערבית שלה ואין לזלזל בה .שפה זה תרבות שפה,שפה זה מורשת שפה זה זהות.

כשדברתי עם כמה מחבריי למועצה אמרו לי אתה צודק אבל למה עכשיו.

אני רבותיי וכולכם יודעים זאת היטב לא הפסקתי מהרגע הראשון בכהונתי כאן לצדכם לטפח את נושא השפה והזהות הערבית שלנו - היו לי כמה הישגים חשובים באותו הקשר , כל השילוט ברחובות יפו הוחלף לשילוט בתלת שפות. גם נושא הנצחת שמות ערביים קיבל תאוצה ועשינו כידוע לכם ביחד כברת דרך ארוכה,עברנו מיחס של 6/400 ליחס של  18/400

אני לא מקבל את הקרדיט לבד על השינוי – עיריית תל אביב היא זו שמקבלת אותו ובטח זה שעומד בראשה. עיתון "הארץ" הקדיש את דבר המערכת לשינויים שחלו בהקשר להנצחת שמות ערביים ושיבח את העירייה לא את אחמד משהראוי, כנ"ל בנושא שאני מציג בפניכם.

בעדכון ויקפדיה לעניין הסמל לא ירשם קואליציה-אופוזיציה , ירשם תאריך חשוב אחד 06.08.2012 כמו תאריך חשוב אחר ה 4 באוקטובר 1949, עת החליטה ממשלת ישראל על איחודן של יפו ותל אביב לעיר אחת כך.

התאריך של היום יכול להירשם  כתאריך משמעותי בימי העיר בזכות אצבעותיכם רבותיי. ממה אנחנו מפחדים ? בטחון המדינה יהיה בסכנה ? בטחון תל אביב יהיה בסכנה ?

האם אין לנו את האומץ ? האם זה גדול עלינו ?

על מה מדובר בסך הכול ? כל ההיסטוריה היהודית והתנכ"ית הקשורה לסמל וללוגו יישארו כפי שהיו  בדיוק כמו היחס של 18/ל400 ברחובות שנשמר .

אנחנו כערבים ניוצג בסמל – בשורה אחת קטנה מתחת. שורה שלא תיגע בסמל ובמשמעותו, שורה  שלא נוגעת בסמל המקורי.

כתושבים שווים האם אסור לנו להזדהות עם הסמל של העיר שלנו ? האם אסור לנו להיות חלק ממנו ?

כשמדברים על זכויות מיעוט צריך להראות אותם וזה המקום לעשות זאת. מי יודע אולי עוד נשפיע על ערים אחרות ובכלל על כל מערכת היחסים בין יהודים לערבים במדינה.

כשהיינו בקואליציה היה ידוע שרון חולדאי לא אהב את ההצבעות שלנו, למה ? כי לכל הצבעה יש משמעות וכשהיה צריך להגיד לא בדברים החשובים אמרנו לא. אז הוא כעס ובכל זאת כולנו המשכנו הלאה. גם כאן מדובר בהצבעה חשובה וכל אצבע תומכת יש לה משמעות היסטורית , לא לאחמד , לכל העיריה ולכל הנושא של החיים המשותפים. אם אני לא מוכן להקריב שורה קטנה בגלל שאני השולט-אני החזק - על איזה קיום משותף אנחנו מדברים ? זו "אשקרה" תהיה התנשאות כלפי העם האחר, זה שבמיעוט. 
ומי כמוכם יודע מה זה מיעוט וכמה הדברים הקטנים חשובים אולי חלק הספיק לשכוח אז אני אספר לכם.

בעיניי, רון חולדאי קח בחזרה את המיליארד שקל שהשקעת בתשתיות ביפו ותן לי את השורה הקטנה בערבית בתוך הלוגו. בעיניי, ההשקעה שלך ביפו תביא בסופו של דבר להרחקתי מהעיר ומהעיר הזאת אני לא רוצה להתרחק – כאן אני רוצה להישאר עם שפת האם שלי. השורה בערבית תזכיר לדורות הבאים כי חי פה עם אמנם במיעוט אולם הוא חי וקיים.

כשאני קם בבוקר ויוצא מביתי ורואה את שילוט הרחוב גם בשפה הערבית אני מרגיש הרגשת שייכות שקשה לתאר אותה למי ששכח מה זה הרגשת מיעוט.

הגיע העת לתקן את העוול – האם זה קיום משותף אז מראית עין של משותף ? בוא נקרא לילד בשמו אולם אל נא נספר על רצון למחוק קווים בין שמות שני הערים ובו בעת למנוע תוספת בערבית .

האנגלית היא שפה מאוד חשובה אולם הערבית מייצגת משהו מההיסטוריה של העיר הזאת ולה יש זכות קדימה. לא יעלה על הדעת ששפה שהמדינה הכירה בה כשפה רשמית לצד העברית לא נתייחס אליה ושפה שהיא זרה לכל ההיבט היסטורי של העיר.

נקודה חשובה לא פחות הוא שגם תושבי יפו הערביים מתוקף הכנסת השפה הערבית ללוגו ירגישו יותר מחוברים לסמלים של העירייה ובעיקר לדגל העירייה שמונף בחגים היהודיים ברחבי יפו.

אני מדגיש אין פה מנצחים ומפסידים.

ערים רבות לאורך השנים העתיקו ואימצו גישות של עיריית תל אביב בכל הנושא של סמלים ודברים אחרים – אם אנחנו כעירייה נוביל שינוי אמיץ שכזה גם שאר הערים ילכו בעקבותינו

כפי שנאמר ב- 2009 הייתה לנו הזדמנות לתקן את העוול ולא עשינו זאת-היום ניתנת לנו הזדמנות נוספת.

אני מכיר את הלחצים אולם לפעמים יש רגעים שצריך לעמוד מולם ולהסתכל על מה שייכתב בדפי ההיסטוריה של העיר .