רבות דווח על מעגלי השיח במאהלי המחאה. בשבוע שעבר, רגע לפני שהגיעו הפקחים לפרק את המאהלים ברוטשילד, התקיים מעגל כזה על גג בניין ביפו. במעגל השתתפו חברי הכנסת של מפלגת בל"ד, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה, פרופסור יהודה שנהב, פרופסור אמנון רז-קרקוצקין (נונו)  חברים במאהל המחאה ברוטשילד וביפו, נשות הוועדה העממית של יפו, חברות בתנועת סולידריות ועוד. 

את הפגישה כינס על גג משרדי רשימת יאפא, חבר המועצה סמי אבו שחאדה. זה לא מקרי שדווקא אבו שחאדה, חבר המועצה היחידי שהיה בין מקימי מאהל המחאה הערבי יהודי ביפו קידם את הדיון, מאחר שהדים לדיון שהתקיים על הגג ניתן היה לשמוע במאהל יפו בחודשיים האחרונים.

המפגש היה אחד מסדרת מפגשים עתידיים שמטרתם לבדוק מחדש את עמדות השמאל הישראלי בכלל, ותנועת בל"ד בפרט לאור מחאת האוהלים ועל רקע התהליכים החברתיים והפוליטיים במזרח התיכון. השאלה המרכזית בפגישה הראשונה הייתה מה מקומם של בל"ד והפלסטינים בישראל במחאה החברתית, והאם אפשר לנתק את המחאה החברתית מזו הפוליטית.

ג'מאל זחאלקה פתח את הדברים בציטוט של מישל פוקו: "אסור לתת לפוליטיקה להשאיר אחריה שובל של אומללות וסבל" והצהיר כי זה מה שעושה הדמוקרטיה הישראלית. "דמוקרטיה אמיתית לא יכולה להיות דמוקרטיה ללא מדינת כל תושביה. בקריאה לצדק, תנועת המחאה התעלמה כמעט לחלוטין מנושא השוויון".

 

את דבריו חיזקה חברת הכנסת חנין זועבי שאמרה כי השוויון האזרחי לא יוכל להתממש ללא שוויון לאומי והכרת הישראלים בזהות הלאומית הפלסטינית של התושבים הערבים בגבולות 48. עם זאת, היא הדגישה כי בל"ד: "נגד טוהר אתני או לאומניות כי הדגל שלנו הוא מדינת כל אזרחיה". קרי שוויון זכויות מלא לאזרחים הפלסטינים. דבר שהובטח במגילת העצמאות אך לעולם לא מומש.  

היא קבלה על כך שהתקשורת מעוותת את המסרים של המפלגה ואינה מדווחת על פעילות חבריה בחקיקת חוקיים הקשורים לשוויון וצדק אזרחי. למרות ששני חברי הכנסת הודו כי הם לא הרגישו חלק מ"הישראלי החדש" שנוצר בתנועת מחאת האוהלים, המפלגה כן פרסמה הצהרת תמיכה במחאה וחבריה הקימו מאהלי מחאה במספר ערים וכפרים.   

 

קול המזרחים

פרופסור יהודה שנהב ופרופסור אמנון רז-קרקוצקין (נונו)  ייצגו את היהודים התומכים בגלוי במפלגת בל"ד. שנהב הצהיר כי אינו מסכים עם כל מה שבל"ד מצהירה או עושה, אך הדגיש כי מפלגה זו פועלת על מצע של שוויון מלא ולא מתוך עמדה קולוניאליסטית: "זו המפלגה היחידה בה יהודים ופלסטינים יכולים לנסח מצע פוליטי דרך שאלת 48 – כי זה שורש העניין. היא גם המפלגה שיכולה לשאול שאלות קשות ולאתגר את המבנה הפוליטי הקיים ולחבר בין השאלות של צדק חברתי לצדק פוליטי". 

בנוגע למחאה החברתית, טענו שני הפרופסורים כי זו הייתה או עודנה "מחאה של קונצנזוס. זה היה מפגן הלאומיות הגדול ביותר שהיה פה". עבור פרופסור שנהב המחאה הסתכמה בהופעתו של אייל גולן מעל במת המחאה בכיכר המדינה.

 

ייתכן ועמדה זו נובעת מצפייה במחאה בטלוויזיה, אך הדברים הרגישו אחרת במאהל יפו ואף במאהל 1948 שהוקם בשדרות יפו על ידי מוחמד ג'בלי ואחרים. ג'בלי טען בפגישה כי המחאה אפשרה יצירת קואלציות חדשות שמרגישות כי אין להם חלק במנגנון הציוני המדכא גם כלכלית וגם פוליטית.

זמירה רון, פעילה במאהל יפו, נתנה דוגמה לחיבור שנעשה בין מאהל יפו למאהלי שכונת התקווה ובת ים שרובם מאוכלס במזרחים. לטענתה, דווקא עניין הזהות הלאומית הפלסטינית או ליתר דיוק סממניה החיצוניים, הם שאיימו למוטט את הקואליציות החדשות שנוצרו. היא התייחסה בדבריה להרמת הדגל הפלסטיני דווקא על ידי אודי אלוני (בנה של שולמית) בבלוק המשותף באחת מההפגנות, וטענה כי למעשה הטקטיקות והעמדה שבצעד זה באו לשמר את ההגמוניה האשכנזית ושוב להפריד בין המזרחים לפלסטינים.

 

מנגד אי אפשר היה להתעלם מהתגובות הקשות שזכו ערבים וגם יהודים, שניסו לחבר בצורה הצהרתית בין צדק אזרחי לדיכוי ולאי השוויון מאז 48 ועד היום. אעבד שאהדה, אחד ממקימי המאהל ביפו וחבר ברביטה (הוועד למען ערביי יפו) נתן עדות אישית איך בפגישה בשדרות רוטשילד במאהל הנוער העובד והלומד השתיקו אותו ויצאו נגדו, כאשר עשה חיבור בין המצב הכלכלי והחברתי של ערבי ישראל לבין מחיקת מעמד הביניים של ערבי ישראל במלחמת 1948, העלמת רכוש וקרקעות של הפלסטינים הפליטים וכן הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. אפילו בנייר העמדה של מאהל יפו, בעיית 48 הוזכרה בצורה מינורית בלבד בהקדמה לנייר הדרישות בנוגע לבעיית הדיור ביפו.

 

למרות שכל הדוברים בדיון הסכימו על כך שצדק יוכל להתממש רק במדינת כל אזרחיה (ישראל לצד פלסטין או מדינה דו-לאומית), על הדרך למימוש צדק חברתי ופוליטי לא הייתה הסכמה. 

מחד נשמעו קולות בעיקר של פעילים יהודים (בעיקר מזרחים) ופלסטינים שהשתתפו בצורה אקטיבית במחאת האוהלים, לפיהם יש צורך בדיבור אחר – חברתי  וכלכלי – שמנכיח את העוול שנעשה לפלסטינים תושבי מדינת ישראל ומכאן להצביע על הסיבה הקולוניאליסטית, הגמונית-ציונית, ואף הגזענית שעומדת בבסיס הפלייה זו. 

מצד שני, חברי הכנסת של בל"ד ואיתם גם מספר פעילי שמאל אשכנזי הדגישו כי ללא גיבוש הלאומית הפלסטינית בקרב אזרחיה הערביים של מדינת ישראל, והכרה של החברה היהודית בזכות הלאומית, לא יתקיים צדק ושוויון אמיתיים.