הפגנה קולנית וציור גרפיטי ענק קידם את פניהם של נציגי עמידר וקבוצת יזמים שבאו לסיור מכירה בבניין לשימור ברחוב יהודה הימית 29-31, שעמד נטוש למעלה מעשור. 

הסיור הסתיים בהימלטות מהמקום של מנהל מחוז יפו בעמידר, אילן סהר, בחסות הבטחה כבדה של שוטרי משמר הגבול. המפגינים מהוועדה העממית, התנועה האסלאמית ונציגים מהמאהל המחאה הערבי-יהודי תבעו לייעד את הנכס לדיור ציבורי ו/או דיור בר-השגה.

אירוע המחאה ביהודה הימית החל מספר שעות לפני הגעת סיור עמידר למקום. אמני גרפיטי כיסו את קירות הבניין בכתובות בעברית וערבית הקוראות להחזרת הבנייה הציבורית בארץ, לפתרון מצוקת הדיור ביפו ונגד הספסרות ברכוש הציבורי. הכתובות לוו בציורי קיר של סמל מחאת האוהלים (האוהל הצהוב). קצת שונה מהגרפיטי שצויר בנמל יפו בחסות חברת קסטרו – אבל לא פחות אפקטיבי.

כשקומץ היזמים הגיע לבניין בבוקר, קידמו את פניו שלוש ניידות משטרה, עשרה שוטרי משמר הגבול, כעשרים וחמישה מפגינים ופניו המודאגות מאוד של סהר. בהמתנה הדרוכה לפני הכניסה לבית היזמים, התווכחו האם מספרם הזעום מעיד על החשש מההפגנה הצפויה, או המחיר הגבוה של 22 מיליון דולר שדורשת עמידר. 

בעוד הם נכנסים לבניין תחת מטר של קללות מצד המפגינים, מנעו אנשי משמר הגבול והמאבטחים של עמידר לאפשר לנציגי המפגינים וכן גם לעיתונאים והצלמים להצטרף לסיור, בטענה כי מדובר "בסיור פרטי". 

דלת ליד דלת

הבניין ביהודה הימית המיועד לשימור נבנה ככל הנראה בשנות השלושים. הבניין הולאם על ידי המדינה ושימש משנות החמישים עד שנות התשעים את מינהל הרכב של משרד האוצר. זה עשרות שנים הבניין עומד ריק. על פי התוכנית הקיימת ניתן לבנות בשטח המגרש 33 יחידות דיור בשטח 50–55 מ"ר האחת ועוד כ־280 מ"ר מסחרי.

בעוד עמידר מנסה, ברוח הקפיטליזם הטהור, למכור את הבניין למרבה במחיר, דרישות אנשי התנועה האסלאמית, הוועדה העממית ואנשי מאהל מחאת הדיור ביפו היו להשמיש בשלב ראשון את הבניין למגורים באופן מידי עבור חלק מתוך 220 משפחות זכאי הדיור בעיר. 

בשלב השני, דרשו המפגינים לשווק את הבניין במחיר סמלי לתושבי יפו ולייעדו לדיור בר-השגה, ו/או דיור ציבורי כדי שיספק פתרון הולם למצוקת הדיור החמורה בעיר. 

סהר הצדיק את מכירת הבניין לידיים פרטיות. "מדובר בבניין שהיה במשך עשרות שנים ברשות המדינה," אמר לפורטל יפו. "זה לא מבנה שהתגוררו בו פעם ערבים או משהו דומה לזה". הוא סירב להתייחס לעובדה שהבניין היה בית מגורים לכל דבר לפני 1948.

לגבי הטענה כי עמידר מועלת בתפקידה "חברה הלאומית לשיכון" ולמעשה מספסרת ברכוש הציבורי אמר סהר: "עמידר היא הזרוע הביצועית של מינהל מקרקעי ישראל. התפקיד של עמידר הוא לא לספק דיור ציבורי אלא לעשות את ההנחיות של משרד השיכון". על כך הייתה תמימות דעים בינו לבין המפגינים – האצבע המאשימה הופנתה כלפי מדיניות משרד השיכון.

אחד מנציגי היזמים אמר בתגובה לדרישה לדיור בר-השגה, כי "אם דרישת השימור לא תהיה נוקשה מדי, אין סיבה שהנכס לא ישמש גם לדיור רגיל וגם לדיור בר-השגה. אם עיריית תל אביב תיתן מספיק אחוזי בנייה ויבנו עוד דירות, זה אפשרי".