ביום ראשון האחרון התקיימה הפגנה הדורשת להחזיר את קווי החמצן של יפו. זוהי ההפגנה הרביעית במספר הקוראת להחזרת קווי האוטובוסים לעיר. לכולם נדמה כי יפו נדבקה בחיידק ההפגנות השוטף את המדינה, לכן אף כתב לא טרח להגיע ולסקר את ההפגנה היפואית והבמה ניתנה לצפון העיר. אף אחד מהכתבים לא מבין את גודל מצוקת התושבים היפואיים בעקבות הרה-ארגון של התחבורה הציבורית בעיר.  

אז הבטיחו
שנת 2011 שהייתה אמורה להיזכר כשנה שבה התחוללה מהפכה תחבורתית שתגרום לציבור לעזוב את הרכב הפרטי ליד הבית ולעבור לתחבורה ציבורית נוחה, נגישה ומהירה, לא תיזכר ככזו. 

מה שהציבור היפואי יזכור זה כיצד בפעם נוספת התעללו באותם תושבים קשיי יום שהמושג קווי חמצן אכן מייצג את מהות התחבורה הציבורית עבורם. אותם קשישים, נכים וילדים נאלצים ללכת מרחקים עצומים, או לעלות ולרדת מהאוטובוס כדי להגיע למחוז חפצם.

הובטח להם כי הרה-ארגון יקל ויקצר את לוח הזמנים שלהם, הובטח להם כי ההמתנה לאוטובוס תתקצר, אז הובטח. הבטחות בימינו ניתנות כלאחר יד ואין מי שאכן יבדוק כי הן מתמלאות.

 

תוכנית הרה-ארגון שכוונתה הראשונית אי שם בתחילת שנות ה-2000 הייתה להוריד את כמות האוטובוסים וליעל את הנסיעה ממקום למקום, לבנות קווי רוחב המחברים מזרח ומערב, להוריד את זיהום האוויר ולבנות מערכת המותאמת לציבור הנוסעים, נתקעה שנים רבות ולפתע הורד האבק מהתוכנית והוחלט ליישם אותה מבלי לבדוק את התאמתה לשטח.

קו 44, קו  46 וקו 8 היו שנים רבות קווים ששירתו אלפים מתושבי יפו. קווים יעילים ששימשו להסעת המונים למחוז חפצם בזמנים קבועים ובנוחות, נמחקו כלאחר יד ובמקומם הוכנסו קווים אחרים שגורמים עוול לציבור הנוסעים. 

תושבי רחוב יפת הצורכים שירותי בריאות בבת ים, או תלמידים הלומדים בקצה הצפוני של יפת, שקו 46 היה עבורם אמצעי תחבורה נוח ונגיש נותרו ללא מענה, אמנם הבטחות נוספות ניתנו להם כי הקו ישוב בראשון באוגוסט, אולם שכחו לציין באיזו שנה.

קו 44 שירת את תושבי יפו ד' נאמנה וכעת הוא בוטל ובמקומו נעשה שעטנז ונבנה קו לא יעיל בתדירות נמוכה להחריד, שרק גורם לעוד עוגמת נפש.

מי מתושבי יפו שזקוק להגיע לאזור בן יהודה ובמשך שנים עלה על קו 8, גילה כי הקו בוטל ובמקומו אין שום חלופה פרט להחלפת אוטובוסים הגורמת לסרבול והארכת הנסיעה.