החדר האהוב עליי בבית תמיד היה המטבח. אימא שלי, אימא לשלושה ילדים ולעוד הרבה ילדים אחרים מהמשפחה המורחבת הייתה מבלה שם זמן לא מועט.
היא הייתה מבשלת כמעט כל יום, אך השמחה העיקרית הייתה כשהיו מגיעים חגים או ימי הולדת. בימים אלו היא נהגה לאפות המון סוגים של עוגיות, מה שתמיד מילא את הבית בריחות שמגנטו אותי למטבח.
מאוחר יותר בחיים, שכבר ידעתי לבשל ולאפות, למדתי לבשל מאימא של אחיותיי הגדולות ומאחיותיי - וכאן כבר מדובר באוכל מצרי אמיתי.
המנה האהובה עליי
כשהגעתי ליפו, קיוויתי שתאמצנה אותי השכנות ושתוך שנה אדע כבר לבשל את כל מה שאני טועמת ביפו במסעדות, וחשוב מכך, במטבחים של השכנות. התמזל מזלי והתיידדתי עם כמה מהן.
עד היום, מי שמבינה מערבבת את הבצק בידיים, למרות שקיטשיין אייד אדום ונוצץ עמד מרחק נגיעה ממנה
בחג הפסחא הוזמנתי לארוחת חג אצל משפחת זקאק. הארוחה הייתה מדהימה, האורחים היו רבים והאוכל לא הפסיק לצאת מהמטבח לכיוון חדר האוכל.
מי שניצחה על הארוחה הזו הייתה לוסי זקאק, שלמרות שרצה בין הסירים לאורחים, הספיקה לענות לי על כל שאלות הבישול שהיו לי ולתת לי טיפים.
יצאתי מהארוחה הזאת עם פתק שבו כתוב כל מה שאני צריכה לדעת על המנה האהובה עליי בכל הארוחה הזו שנקראת: ספיחה.
ספיחה היא בעצם עיגול בצק שטוח כמו פיתה קטנה ועליו תערובת של בשר עם בצל, תבלינים ועגבניות וכל זה אפוי בתנור.
המנה הוגשה כמנה ראשונה בארוחת החג, אבל בגלל שהיו שם כמה מאות ספיחות, ובגלל שהן קטנות, קל מאוד להשתלט עליהם ולאכול מהן הרבה.
לוסי מפשילה שרוולים
באחד הימים ישבתי בבית הקפה השכונתי ביסטרו 60 ולוסי הייתה שם. ישבנו, דיברנו על יפו, היא סיפרה לי על ההיסטוריה של המשפחה ושל יפו, דיברה על הים, על הבתים החדשים הנבנים ועל אוכל.
סיפרתי לה שמחר אני מכינה ספיחה והיא הציעה שהיא תעבור מחר לוודא שאני מסתדרת.
מיותר לציין שקפצתי על ההצעה וקיוויתי שמחר יגיע מהר. קניתי את כל המצרכים ובהיתי בדלת, מחכה שלוסי תבוא לחלץ אותי מהמטלה.
יצאתי מהארוחה הזאת עם פתק שבו כתוב כל מה שאני צריכה לדעת על המנה האהובה עליי בכל הארוחה הזו שנקראת: ספיחה
הכול היה מוכן: השמרים היבשים, הקמח, המים, הבשר, הירקות, התבלינים. חשבתי להתחיל לבד ורק להראות ללוסי מה עשיתי ולשמוע בעצתה.
לוסי הגיעה לפני שהתחלתי ועשינו יחד את הכול. אוקיי, היא עשתה ואני הקשבתי ממש באדיקות ובעיניים גדולות.
הסוד של הספיחה הוא בערבוב הנכון של הבצק. עד היום, מי שמבינה מערבבת את הבצק בידיים, למרות שקיטשיין אייד אדום ונוצץ עמד מרחק נגיעה ממנה.
הסוד השני הוא ליצור עיגולים מדויקים שיהפכו לדיסקיות מושלמות שעליהן תונח התערובת והכול יישלח לתנור.
הספיחה יצאה מעולה. הבשר מתבשל בחומץ עוד לפני שהוא מונח על הבצק ולכן זמן האפייה קצר מאוד בחום גבוה.
המתכון לספיחה
לבצק:
1 קילו קמח לבן רגיל
טכניקת העיגולים הזהים בגודלם
כף גדולה של שמרים יבשים
חצי כפית מלח
חצי כפית סוכר
3 כוסות מים פושרים (או קצת יותר)
1 כוס שמן
לתערובת:
חצי קילו בשר בקר
רבע כוס חומץ \ לימון
חצי קילו בצל
1 עגבניה קלופה וקצוצה
1 כוס פטרוזיליה קצוצה
1 כפית פלפל אנגלי טחון
רבע כפית פלפל שחור טחון
חצי כפית פפריקה מתוקה
חצי כפית פפריקה חריפה
כף וחצי רסק עגבניות
כף גדושה סומק
כפית מלח
מכינים את הבשר בזמן שהבצק תופח
אופן ההכנה:
בצק:
- מערבבים את כל חומרי הבצק יחד במשך חמש, שש דקות
- מניחים את התערובת בתוך קערה
- מורחים שמן זית בנדיבות על החלק העליון של הבצק
- מכסים בניילון נצמד
- מניחים במקום חם ולא נוגעים למשך שעה. בינתיים מכינים את התערובת.
תערובת:
- מניחים את הבשר הטחון בקערה גדולה ומוזגים מעליו חומץ, מערבבים טוב טוב בידיים
- מאדים את הבצל במחבת רחבה במשך שש דקות ללא שמן בכלל
- מוסיפים את הבצל לבשר, מוסיפים את הפטרוזיליה ומערבבים היטב
- מוסיפים את כל התבלינים ומערבבים פעם אחרונה עד שהעיסה אחידה
מכינים:
- יוצרים עיגולים בגודל של משמש קטן
- משטחים אותם על תבנית ומורחים מעט שמן בישול מעל
- לוקחים כדור מהתערובת ומניחים במרכז העיגול השטוח של הבצק
- טובלים ידיים בשמן, מהדקים את התערובת לבצק
- אופים ב 200 מעלות למשך עשר דקות מקסימום
- כשריח מדהים יוצא מהתנור - הספיחות מוכנות
מומלץ לאכול מיד כשיוצא מהתנור. ניתן להקפיא אבל לא כדאי. אני הכנתי ספיחה בקילו קמח, ובדרך פלא תוך שעתיים כבר לא נותרה אפילו ספיחה קטנה אחת.