זו יפו, לא תל אביב. אין צורך בסופרים ענקיים שיש בהם הכול, כי פה קונים כמו שסבתא שלי הייתה קונה: בשר בקצביה, דגים אצל הדייג, ירקות ופירות אצל הירקן, ממתקים בחנות ממתקים ולחם במאפיה.

הכול קרוב
אני גרה שלושים שניות מהמאפיה, עשרים שניות מהקצב, עשר שניות מהדייג ודקת הליכה מהירקנים שלי. כבר שלוש שנים בערך לא עברתי בסופרמרקט ואין לזה מחיר. יש לזה מחיר, אבל הוא יותר זול.
דרך הקנייה שלי ביפו נהייתה פשוטה יותר - אני קונה מוצרים ומכינה מהם אוכל - אני לא קונה אוכל ורק מחממת אותו וזה משמעותי גם בריאותית, גם כלכלית ואף חברתית.

שלושת הקצבים

יש שלוש קצביות אהובות עליי ביפו ואני קונה בכולן. הקצב האהוב עליי הוא הרחוק ביותר, ממש בסוף יפת. תמיד יש לי הרגשה שהוא מזיז את העופות הפחות יפים הצידה, ומחפש אחד במיוחד בשבילי. 

אצל חינאווי יש הפרדה בין בשר בקר לבשר עוף, ולפני הרבה זמן שמעתי שיש חיידקים שונים אצל כל אחד ולכן ההפרדה הכרחית. יש לו סכינים נפרדים לעניין, משטחי חיתוך שונים ומטחנות בשר שונות. ביקרתי אף במטבח של המסעדה שלו בראשון והכול הבריק ונצץ שם וכך נראית גם המעדנייה ביפו, מה שבתוך המטבח נמצא גם מחוצה לו.

השירות אצלו מאוד אדיב ואני מקבלת עצות איך לשמור את הבשר בצורה נכונה, טיפים לבישול והצעות למתכונים.

את העוף, הם נוהגים להזכיר לי, יש לשים במקפיא מיד כשאני מגיעה הביתה. אם אני רוצה לשמור אותו במקרר, עליי לשים אותו במרינדה. בקר לעומת זאת, יכול להישאר במקרר יומיים שלושה, אך לא בתוך שקית ניילון אלא בתוך מגבת לחה ובפינה חשוכה במקרר.

אצל הקצב תמיד יש מישהו לפניי בתור. אני מסתכלת על מה שהוא קונה, שואלת אותו איך הוא מכין את מה שהוא קונה ואז כשהוא הולך – אני קונה בדיוק את מה שהוא קנה הרגע ומכינה בבית. כך הכנתי פעם ראשונה קרפצ'ו לארוחת חברים, כך גיליתי את השייטל וכך למדתי בפעם הראשונה למלא עוף שלם.

מלבד הבשר יש לו סלטים, פסטות, רטבים, שימורים מיוחדים תוצרת חוץ ואין הרבה מקומות ביפו שאפשר להשיג בהם את כל השלל הזה. אז במקום להתרחק לטיב טעם התל אביבי, יש לנו את חינאווי.

אצל הקצב השני אני כלל לא קונה בשר. אפשר למצוא אצלו במיה קטנה, קטומה וקפואה ולא מדובר בבמיה הגדולה של סנפרוסט כמובן. תמיד כשאני עוברת שם, אני קונה קילו שעולה פחות מעשרים שקלים ואז כל מה שנותר הוא לקנות בצל ועגבניות ולרוץ הביתה לבשל. בשום מקום אחר ביפו לא מצאתי במיה כזאת, שהיא טובה באיכותה אף יותר מהטרייה שאני יכולה למצוא אצל הירקן.

אצל הקצב שליד הדואר, אני קונה תבלינים. יש לו באמת, ללא הגזמה, את כל התבלינים בעולם. ביפו למדתי להשתמש בתערובת המורכבת משליש כוס פלפל שחור ושני שליש פלפל אנגלי. השימוש של התבלין הזה הוא בכל תבשילי הבשר והירקות. גם באורז אני משתמשת בו, לפני שאני מוסיפה שקדים וצנוברים קלויים.

דגים, דגים

אין שום סיבה לגור ביפו ולא לקנות דגים טריים. אני אוהבת את הריח, אני אוהבת לראות את הדג בשלמותו לפני שמנקים לי אותו, אני אוהבת לראות את הקשקשים עפים באוויר, אבל גם מי שסובל מכל אלו יכול לעשות את ההזמנה בטלפון ורק לבוא לקחת.

פעם נהגתי לבשל דגים קפואים. חיפשתי את נסיכת הנילוס בשביל החריימה, ואת הברבוניות הקפואות לטיגון ואת הסלמון לתנור. ביפו יש הרבה חנויות דגים, אני מציעה לדבוק באחת ותמיד ללכת לאותו מקום. הדייג שלי מגלה לי כבר הכול. בימים שאני מגיעה והברבוניות קטנות מדי, הוא אומר לי לחכות לשמנמנים יותר ולשוב מחר. פירות הים שלו מגיעים טריים בשני וחמישי ויש מנות שהמידע הזה מאוד חשוב עבורן.

יחד עם ההרגל להכין דגים טריים מגיע האומץ לנסות את הדגים הטריים החדשים שבעבר לא ידעתי על קיומם, ואז מתחיל התענוג האמיתי: טונה אדומה מטוגנת, לברק בתנור, פסטה עם קוביות סלמון, חריימה מוסר ים וזה לא נגמר. תמיד יש דגים חדשים, תמיד מציעים לי הפתעות חדשות מהמקרר. כל כך קל להכין דגים, כל כך יקר לאכול אותם במסעדה וכל כך נעים לטגן אותם על הגריל בגינה בחוץ עם קצת שמן זית ותבלינים בתוך הבטן.

לפני שהגעתי ליפו, לא רק צורת הבישול שלי הייתה שונה, גם המגוון. יש עוד ירקות שמעולם לא ראיתי ואת כולם אני מגלה, לפי העונה, אצל הירקן. את חלקם אפשר אמנם למצוא רק בשוק, אבל חלק גדול מהם לא מצאתי בשום מקום פרט ליפו, כמו הכרוב הענק המתאים במיוחד לממולאים, סוגים שונים של שעועית ופול, מלפפון בלדי, סוגים שונים של דלעות. אפילו עלים כמו עלי גפן, מלוחיה וגרגיר שלא הייתי נוגעת בהם קודם, מגיעים לי למטבח היום.

יש לי ירקן וירקנית. הירקן קרוב לבית. חשוב לגלות מתי הוא מקבל סחורה חדשה ולהגיע ביום הזה. עם הזמן לומדים הכול. לקנות את החצילים כשהם קלים, את האבטיח כשהמקלון שלו יבש, קישואים כמה שיותר קטנים, ענבים רק בעונה ומלונים ומנגו שמריחים טוב מבחוץ.

מה עושים עם ארגז?
ויש לי גם ירקנית. הירקנית היא הרבה יותר מירקנית. היא מפתה בעזרת מתכונים, אך זה גרוע מכך. לירקנית אפשר להגיע עם סיר ריק, לבחור את הירקות שרוצים למלא ולשוב בעוד יומיים ולאסוף סיר ממולא בממולאים. לאורך כל השנה היא מציעה לי ירקות שאני לא מכירה ודרכים שונות להכין אותם. 

שבוע שעבר היא שלחה אותי הביתה עם דלעת בצורת קישוא ומתכון, כשחזרתי רק לרגע לספר לה כמה טעים יצא, היא שלחה אותי הביתה עם דובדבנים מיוחדים קשיחים ומתכון שכולל אותם יחד עם בשר.