ביום שבת בשמונה בערב, מספר ימים לאחר שנמכר בית עמידר ברחוב ים סוף למשקיע פרטי ללא ידיעת המשפחה המתגוררת בו, פשטו ניידות המשטרה על הבית, בזמן שהוועדה העממית להגנת הדיור הקימה אוהל מחאה במקום.

ההלם והבלבול ניכרו היטב על פניהם של ציפי וישראל שטיינלינג. שניהם גדלו פה בשכונה. הם לא האמינו שאת הלילה הזה הם יבלו ברחוב. אנחנו יושבים יחד על הספסל הציבורי על המדרכה ומסתכלים על ליקוי הירח. הרבה אנשים יצאו הערב מהבית לצפות בירח, אבל אחרי משפחת שטיינלינג מישהו סגר את הדלת והחליף את המנעול.

איך הכול התחיל?
הסיפור מתחיל שנים אחורה. שנת 1948, חוק נוכחים נפקדים. המדינה מקבלת בעלות על הבתים הפלסטינים הריקים ומעבירה אותם לבעלותה של רשות הפיתוח. רשות הפיתוח עורכת חוזים עם משפחות פלסטיניות ותיקות ועם משפחות יהודיות שעלו לארץ. 

הדיירים מקבלים מעמד של דייר מוגן (לא דיור ציבורי). רוב החוזים מגבילים את זכאות המשפחות על הבתים לתקופה של שני דורות, או לתקופת זמן אחריו חוזר הנכס לידיה של רשות הפיתוח. לרוב, ללא כל פיצוי או פתרון חלופי. החוזים נחתמים, אגב, בעברית. שפה שרוב החותמים אז לא דוברים, ובוודאי שלא קוראים וכותבים. באה כוחה של הרשות ביפו, זו האחראית לטיפול המשפטי וההוצאה לפועל מול המשפחות היא לא אחרת מחברת עמידר. חברה במימון ממשלתי, שכל תכלית הקמתה ומימונה היא סיוע במציאת פתרונות דיור לאלה שידם אינה משגת.

חמישים אלף שקל בבקשה
משפחת שטיינלינג גרה בבית הזה כבר 37 שנים. בבית, המחולק לשתי דירות קטנות, גידלו את חמשת בניהם ובו הם גרים עד היום. שני ההורים, יחד עם חמשת הבנים, שתי כלות, שלושה נכדים, עוד אחד בדרך וחתולה יפה אחת.

למרות שעל-פי חוק מחויבת חברת עמידר להציע לדיירים את הדירה למכירה לפני פתיחת העסקה למכרז חיצוני, איש לא פנה למשפחה. לפני כשלוש שנים הגיעו אנשים זרים לראות את הנכס. למשפחה התברר שגג הבניין מוצא למכירה. 

לפני שנה וחצי קיבלו צו פינוי ראשון. הבית נמכר ליזם פרטי מאחורי גבם. המשפחה, למיטב ידיעתה, לא הפרה חוזה (החוזה אינו ברשותה) ואין חובות על הבית. המשפחה נכנסה למאבק משפטי ארוך ויקר שעלה לה עד היום סכומים גדולים שהכניסו אותם לחובות. היזם, לתדהמתם הרבה, קנה את הנכס השווה מיליונים (דקה הליכה מחוף הים) בהרבה פחות ממה ששילמו ציפי וישראל על הוצאות משפטיות. 

על-פי טענת המשפחה עורך הדין שטיפל במכירה עבד בעבר בעמידר. כשהגיע לפינוי, ביקשו ממנו הדיירים להישאר בבית שבוע נוסף, עד לסיום ההליך המשפטי. עורך הדין חייך ואמר "אין בעיה, זה יעלה לכם חמישים אלף שקלים". הבחורים מההוצאה לפועל, אומרת ציפי בחיוך עצוב, דווקא היו נחמדים.

כולם בשביל אחד
המשפחה עכשיו ברחוב, בנתה סוכה על המדרכה. אחד השכנים שאל אם החג הגיע מוקדם השנה. ישראל, אב המשפחה, שנמצא בשלבים מתקדמים של ועדה שתכיר בו כנכה ומתאושש מהתקף לב וצינתור שעבר בתחילת החודש, יושב בסוכה. הוא איש חזק ונחוש. 

המועקה והלחץ נותנים בו אותותיהם, אבל הוא לא מתייאש. ציפי, ששמה כל מבטחה בהליך המשפטי והאמינה בניצחון הצדק, מתקשה לעכל את שאירע. היא מודאגת מהכביסה שנשארה במכונה ומאיך תכין אוכל לילדים. היא אישה חזקה עם המון נוכחות, היא מסרבת לוותר ומוכנה למאבק. זה הבית שלה. אין לה אחר.

הסולידריות בשכונה הוותיקה מרגשת, אי אפשר להישאר אדישים. השכנים הרבים מגיעים. יהודים וערבים. מלמדים זכות על המשפחה, מציעים תמיכה, אוכל, שתייה, שירותים ומקלחת. העברית והערבית מתבלבלות, גם הצחוק והבכי.

בישיבת הוועדה לדיור ציבורי באוהל המחאה שהוקם במקום אמר ראש הרשימה של יפו, עומר סיקסיק, כי הופתע לנוכח התערבות המשטרה. "הפעילות הזאת אינה מכילה כל הפרה של חוק וסדר. האוהל הוקם על המדרכה ברחוב ולא מהווה מטרד".   

באוהל המחאה הוחלט כי בני המשפחה ייגשו למשרדי עמידר בליווי התקשורת ותושבי יפו כדי להפעיל לחץ על החברה. סגן ראש הרשימה, סמי אבו שחאדה, הדגיש את הצורך לארגן הפגנה ודיבר בפגישה עם נציג של שכונת שייח ג'ראח בירושלים, שהגיע במיוחד להביע הזדהות עם המשפחה. גם חברת מועצת העיר יעל בן אהרון גינתה את ההחלטה לפנות את המשפחה.

ביום רביעי, 22 ביוני, יתקיים ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב שיחליט בנושא. הוועדה העממית מבקשת מכל תושבי יפו להתייצב בהפגנה נגד עמידר שתתקיים ביום שלישי מול משרדי עמידר. הפגנה נוספת תתקיים ביום רביעי ליד מתחם בית המשפט בתל אביב.