אי שם בעולם המיתולוגי הייתה מלכה יפהפייה בשם קסיופיאה שחטאה בחטא היוהרה, כשהשוויצה ביופייה של בתה אנדרומדה בפני פוסידון אל הים, ההוא מקופסת שימורי הטונה. כנקמה, פוסידון שלח מפלצת שתאכל את כל נשות הממלכה ובעצת חבר טוב שיעץ כיצד לבטל את רוע הגזרה, קשר המלך את בתו אנדרומדה לסלע והקריב אותה למפלצת. 

כמו בסרט הוליוודי, גם כאן יש "happy end" ואנדרומדה שוחררה על ידי הבן החתיך של זאוס. על שמה של אנדרומדה הוקם פרויקט נדל"ן שעשה מספיק בלגנים שיכלו למלא ספר עב כרס.

 

החרדים התנגדו למקום בטענה שיש שם עצמות אדם וקברים וקיימו הפגנות עם אוטובוסים שהגיעו במיוחד מבני ברק והפריעו לבנייה; התושבים הערבים ראו באנדרומדה כגטו של עשירים וכניסיון לייהד את יפו בצורה שאפתנית ויהירה ולטרנספר אותם החוצה מיפו; הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית הסתכסכה עם אנדרומדה בטענה שאלו הן הקרקעות שלה; מתיחות רבה נוצרה בין תושבי המקום לצופים הנוצרים הנפגשים מתחת למתחם, בטענה שהם עושים רעש בלתי נסבל; התנגדויות רבות קמו לגדר שנבנתה סביב אנדרומדה והיא כונתה "עיר בתוך עיר", "מבצר", ובנוסף לכל, היה שם גם תושב בשם וענונו (כן,כן, ההוא...) וגם סיפורה המחריד של המשוררת הילית ישורון שהותקפה שם באלימות מצמררת, לא הוסיף לה, לאנדרומדה.

 

 

משה מורד, שדרן רדיו ("דרייב טיים" ב-88, קול ישראל) ותושב אנדרומדה, מאוהב בגבעה ומספר מעט על החיים בבועה. "זאת אחת הפנינים של יפו כולל כנסיית סנט ג'ורג' היפהפייה, מי שמגיע בלי כל הדעות הקדומות והרעלת המוח שנעשית באופן קבוע בתקשורת, כמו למשל תיירים ואמנים גדולים שיוצא לי להביא ליפו לביקור, נהנה ומוקסם  מיופי המראה. אני נהנה להסתובב ברחובות, להביט באנשים ולהתבשם מהמיקס המיוחד של בני האדם שיש ביפו. אותי בתור אנתרופולוג ואוהב בני אדם, זה ממלא השראה בכל פעם מחדש".

 

מורד חוקר מוזיקת עולם באוניברסיטת לונדון, אבל הוא מוצא גם זמן לעמוד בראש ועד הבית של מתחם המגורים היוקרתי. "עבורי, הקסם של החיים בגבעת אנדרומדה הוא בעיקר בזכות העובדה שהיא נמצאת  ביפו, ברחוב יפת. אני נהנה מהמרחב התרבותי ומהמרקם האנושי של יפו, כמובן גם מהחומוס הטוב בעולם, כיכר השעון הנפלאה, מסעדות הדגים, צלילי אום כולתום בבית הקפה הסמוך, צלילי המואזין הקסומים ופעמוני כנסיית סנט ג'ורג' היפהפייה שלידנו. זהו הקסם המיוחד של יפו ואחת הסיבות שבגללן בחרתי לגור כאן, למרות המחיר הגבוה באנדרומדה. אני נהנה מדי יום ראשון בבוקר לשבת על המרפסת שלי ממש מול הכנסייה, לבהות בים וביפו העתיקה, לשמוע את צלצולי הפעמונים ואת התפילות היפות".

 

לדברי מורד, אין פרופיל לתושבי המתחם. זאת לא קהילה ולא קיבוץ. מדובר באנשי עסקים, תקשורת, דיפלומטים. יש צעירים ומבוגרים, יש שמאלנים וימניים, יש מהכול. גם מוסלמים ונוצרים. מיקרוקוסמוס אמיתי.

"יש לי כאן חברים טובים, הרבה מהם אנשי שלום ותרבות, משכילים ופתוחים. יש גם אחרים, שאני לא מתחבר אליהם כלל וכמו שאמרתי למישהו באחרונה, יש לי במקרים מסוימים הרבה יותר מהמשותף עם כמה מתושבי יפו המוסלמים או הנוצרים מאשר עם כמה משכניי באנדרומדה. אני לא היחיד שמרגיש כך, אנחנו לא קהילה סגורה. אין בין הדיירים כאן שום דבר משותף לבד מהעובדה שקנינו או שכרנו דירות  באותו פרויקט". 

 

"המקום מלא מיתוסים, כולל מיתוסים מודרניים שהתקשורת אוהבת לטפח. למשל, התדמית המעוותת של אנדרומדה בתור מבצר או עיר בתוך עיר, התבצרות יהודית בלב יפו, עשירים נגד עניים, יהודים נגד ערבים. זה מיתוס תקשורתי שנבנה על ידי סיסמות נבובות וקלישאות, בקיצור בלבול מוח שנובע גם ממעט קנאה בשילוב של יחסי ציבור גרועים".

 

"קראתי באיזושהי כתבה מטומטמת שדיירי אנדרומדה רוצים להרגיש שהם לא ביפו. באמת? אז למה לשלם כל כך הרבה ולגור דווקא בלב יפו ולא במקום אחר?  מבצר? עיר בתוך עיר? איזה שטויות, איזה עיר יש בדיוק בתוך אנדרומדה?  זה שנבנה מתחם מגורים יפהפה עם בריכה וחדר כושר, זה עדיין לא הופך את זה לעיר וזה אגב קורה עכשיו בעוד מתחמי מגורים יפים ביפו, שלא לדבר על הבתים היפהפיים שנבנו ונבנים בעג'מי של יהודים וערבים כאחד. המתחם בכלל לא סגור. כל אחד יכול להיכנס בכפוף לבדיקה ביטחונית כמו בכל מקום".

 

"דווקא אני גר ממש מעל שטח הכנסייה עם מרפסת שמשקיפה עליה והכי חשוף כביכול לרעש שעולה  מחצר הכנסייה. יחד עם זה, אני לא מתלונן ומתנגד לתלונות שמגישים נגדם. אני מכבד ומעריך את  פעילות שבט הצופים הוותיק במגרש הכנסייה, למרות שבכל מצב זה לא בדיוק סימפטי כשיש חזרות של תזמורת כלי נשיפה מתחת לחלון שלך, גם אם זאת הייתה תזמורת צה"ל. אני מקבל את זה בהבנה ובשעות החזרה מסתגר בדירתי. ידעתי על כך לפני שקניתי את הדירה, כמו כל הדיירים האחרים כאן, ואין לי ולאף אחד זכות להתלונן על כך. כואב לי שבגלל שלושה דיירים מתוך מאות שמגישים באופן קבוע תלונות במשטרה, עושים הכללה ומכפישים את כל התושבים".

 

הפגנות סביב המתחם נערכות חדשות לבקרים, אבל מורד טוען שהוא לא מרגיש כלל את המתח באוויר.

"ההפגנות ההזויות האלה באות והולכות, ובסך הכול אני נהנה להסתובב ביפו ומרגיש נהדר. הדו-קיום ביפו חזק יותר מכל הקיצוניים שרוצים להפר אותו".

 

"אני חייב להגיד שאני קצת קרוע כאן מבחינה עקרונית. אני הומניסט ומאמין בחופש האדם לחיות בכל מקום שירצה כל עוד הוא לא פוגע באחרים. כפי שאשמח לעוד דיירים ערבים באנדרומדה, לא הייתי רוצה שתהיה הגבלה על מגורי יהודים, חילונים ודתיים. 

אבל כל זה נכון כל עוד הם משתלבים בשכונה שאליה הם עוברים ולא פוגעים במגמתיות באופייה, ושלא מדובר בפרובוקציה ושינוי המרקם החברתי תרבותי של המקום על ידי הפקעת קרקעות, נישול ושינוי דמוגרפי מתוכנן ומגמתי ולא אורגני שמונע ממניעים  פוליטיים, אידיאולוגיים או כלכליים ופוגע בדיירים הוותיקים. זה דבר נורא ובזוי ואני מתנגד לו".

"אני חייב להגיד שאחת הסיבות לאהבה הגדולה שלי לאנדרומדה ולסיבה שרכשתי דירה כאן היא שלא מדובר בבית ערבי שננטש או נלקח, כך שאני לא מרגיש שאני חי בביתו של מישהו אחר".