אם נתקעתם עם סכו"ם שאתם לא יודעים מה לעשות איתו – הביאו אותו לגבי.

היא לא אורי גלר, אבל מכופפת כפיות כמוהו, רק שתחת הכוחות המיוחדים בהם היא ניחנה, הכול יותר אסתטי, מקורי, יצירתי ושימושי כתכשיט מעורר השראה.  

 

גבי יפה אלנועם, 67, מראה לכלי האוכל מה עוד אפשר לעשות איתם מלבד לחתוך בשר או למרוח חמאה. תוכלו לפגוש אותה מדי שבוע במדרחוב נחלת בנימין, שם היא חלק מנופו כבר עשרים שנה, כ"עובדת רחוב", כלשונה.

 
גבי, ג'ינג'ית עם טמפרמנט, עושה כמעט הכול באופן בלתי שגרתי. היא נטשה את הצורפות הדורשת דיוק רב וסבלנות, לטובת עיצוב תכשיטים מכלי אוכל, כשיום אחד הניחה חברה על שולחנה ערימת כלים שרכשה בשוק ופקדה עליה לעשות בהם כראות עיניה. 

"נמאס לי מהצורפות ולא רציתי לעבוד יותר בקטן קטן. אני לא אדם מדויק, אין לי את זה בדם. רציתי גם לפרוץ גבולות, לצאת מהקופסה שלי, שהייתה קצת כפייתית בתור בת של יקים עם רקע מקצועי מאוד יקי, של חמש וחצי שנים לימודי צורפות בגרמניה".

 

מאז כיפוף המזלג הראשון, היא מבלה בין הפטיש לסדן; כלי העבודה המשמשים אותה כיום בעיצוביה. "היום אני קוראת לעצמי פחחית", מעידה גבי על עצמה.

 

בפינת העבודה שבביתה ביפו העתיקה, בה היא מתגוררת כבר 40 שנה, היא יוצרת טבעות, צמידים וענקים פיסוליים משולבים באבנים. להבת תנור הגז החזקה, המשמשות אותה לבישול ("אם אני כבר מבשלת משהו"), משמשת אותה גם לריכוך חומרי הגלם, כחלק מתהליך העיבוד.

 

גם בתקופת הצורפות נחשבה ליוצרת ייחודית. עבודת זהב ויהלומים זיכתה אותה בפרס המכון לפריון העבודה. היא השתתפות בתערוכות בארץ ובחו"ל. צמידים וטבעות שיצרה מכלי אוכל, נרכשו  על ידי בעלי גלריות מחו"ל, להצגתם תחת הקטגוריה "דברים מוזרים".

 

חשובה לה האינטראקציה עם האנשים במדרחוב והקשר הבלתי אמצעי, מה גם, שהיא מעידה על עצמה כמי שאינה מסוגלת לשבת במקום אחד סגור.    

היא משתמשת בכלי אלפאקה מעוטרים ומצופים בכסף, בני 50 שנה ויותר. ברשותה גם כמה דגמים מראשית המאה הקודמת ומסוף המאה ה-19, שהיא עדיין לא ממהרת להיפרד מהם.  

תכשיטים שהולכים לישון

בעבר הייתה נשואה לד"ר אלי לש, שניהל את מערכת הבריאות בעזה ובסיני. חבריה השכנים הכירו לה אותו, לאחר שפגשו אותו בשכונה כששמעו את כלבם נובח וביקשו לראות על מי.

לפני עשר שנים נישאה למדען ג'ו יפה ז"ל, תושב העתיקה בעצמו, שנפטר לפני שנה מדום לב, בעיצומה של הרכיבה היומית על אופניו לאורך הטיילת.

צלקת קטנה על שפתה העליונה מעידה על תאונת עבודה שעברה, כשאחת מסכיני הליטוש נשברה ופצעה אותה קשות. זה לא מפריע לה להמשיך ולחייך, כמעט בכל רגע נתון, להודות למישהו למעלה שזה לא פגע לה בעין.

 

"אני נודעת כרוצחת בובות", היא צוחקת. "אני מוצאת ראשי בובות עם עיניים נפתחות ונסגרות, ומשלבת את העיניים בתליונים". כך נולדה סדרת תכשיטים שהולכת לישון כשהיא עייפה; כשהתכשיט ענוד, העיניים פתוחות וכשהוא מונח, הן נעצמות.

 

"הקהל שלי מצומצם יחסית, כי הדברים קצת כבדים, לא עדינים, יוצאי דופן ולאנשים לא כל כך קל להסתדר עם זה", אומרת גבי. רבים מביאים לה כלי אוכל מהמטבח הפרטי ומבקשים כי תעצב עבורם תכשיט.

 

את רוב הכלים היא רוכשת בשוק הפשפשים, לא בחנויות יוקרה, והיא מקפידה לשמור על רמת מחירים שווה לכל נפש, החל מ-50 שקלים לטבעת ועד 350 שקל לצמיד. "אני רוצה שלאנשים תהיה אפשרות לקנות תכשיט גם אם אין להם הרבה כסף".