עוד נושא לגאווה נרשם לזכות "החצר הנשית" ביפו, כשעשר מבנותיה השתתפו בשבוע שעבר במרוץ סביון, במסלול ה-5 ק"מ. שתיים מהן העפילו למקומות השני והשלישי.

 

זה אינו מובן מאליו, כשמדובר בנערות צעירות, בגילאי 13-15, החיות ביפו. הספורט וההתמודדויות שהוא תובע מהן, עשוי להוות עבורן מודל לפריצה קדימה, אל עתיד אפשרי טוב יותר מזה בו הן חיות היום.

כך לפחות  מאמינה מי שמתעקשת להריץ אותן קדימה, המאמנת שלהן, יעל ברזילי: 

"אני מאמינה, שבחיים, כמו בספורט, כששמים מטרה צריך להתכוונן אליה וגם אם יש מכשולים, לעבור אותם, להתחזק מהם ולהמשיך הלאה. זה המסר שאני מנסה להעביר לנערות, שלמרות הקשיים עמם הן מתמודדות, הן יכולות להביט בחיוך אל העתיד, להאמין שהן מוכשרות, מסוגלות להתגבר על המכשולים ולהגיע להישגים בחיים".

 

זה שמונה חודשים מאמנת ברזילי בהתנדבות 10 נערות אתיופיות קלות רגליים, מכינה אותן בהדרגה לריצה למרחקים יותר ויותר ארוכים, כשהמשימה הבאה בתור אחרי מרוץ סביון, היא מרתון תל אביב, במקצה של ה-10 קילומטר.

 

עבור ברזילי, 42, מאפרת אופנה ואירועים במקצועה, הריצה היא תחביב. בשנתיים האחרונות אף השתתפה במרתון ניו יורק, כשהיא גומעת  42 קילומטרים ו-195 מטרים! במסגרת לימודיה אף כתבה תזה על נשים הרצות מרתון באמצע החיים. "זהו תחביב הממלא את כל חיי", היא מתוודה. "אני לוקחת מהחיים לספורט ומהספורט לחיים".

 

אל החצר הנשית הגיעה ברזילי בעקבות חברה ללימודים באוניברסיטת לסלי, בה הן  לומדות לימודי נשים לתואר שני: "החברה סיפרה לי שהיא מתנדבת בחצר והזמינה אותי לאירוע התרמה שנערך שם. כשהגעתי, חשבתי איך אני אוכל לתרום למקום והחלטתי להציע הקמה של חוג ריצה, למרות שאני לא מאמנת מקצועית. כשצלצלתי לחצר עם הרעיון, אמרו לי שבדיוק הגיעה קבוצה של נערות אתיופיות ומה שהן יודעות לעשות היטב זה לרוץ וכאילו שנפלתי להן מהשמים".

מאז היא מאמנת אותן פעם בשבוע ולקראת המרוץ, פעמיים. הן יוצאות מהחצר, לעבר עג'מי ומשם לטיילת לכיוון תל אביב.

 

לקח זמן עד שהבנות, המכירות זו את זו מהשכונה, מהמתנ"ס, מהחצר ומבתי הספר, התלכדו לקבוצת מגובשת. "בהתחלה הן הגיעו בודדות, אחת אחת, לבדוק ולבחון מי ומה אני וכמו בחלילן מהמלין, אחת הביאה את השנייה והן התחברו בזכות התחביב המשותף". בעקבות החוג בחצר, זכו כבר שתיים להצטרף לחוג הריצה של הדר יוסף.

 

"אחת  הנערות סיפרה לי שאביה נהג לרוץ באתיופיה וזכה להכיר אישית את רץ המרתון האתיופי שזכה בשתי מדליות - היילה גברי סאלאסי  וכשסיפרתי להן שהוא השתתף במרתון ניו יורק, הן מאוד התרגשו".

הנערות, כולן תושבות יפו, לומדות בבתי ספר שונים וטובים ברחבי תל אביב ונחשבות לתלמידות טובות. שתיים מהן משתתפות במצוינות בית הספר. "זה טוב שהן יוצאות החוצה מיפו", מדגישה ברזילי. "שלחו את המשפחות שלהן  לגור ביפו מבלי לחשוב איך הן תשתלבנה. הן מתמודדות פה עם מציאות לא פשוטה".

 

אף שיש בין בנות הקבוצה מי שמסוגלות כבר לרוץ 8 ו-9 ק"מ, מתעקשת ברזילי  להריץ את כולן יחד במסלול ה-5, מתוך כוונה לקדם אותן כקבוצה מגובשת:

"ההשתייכות והזהות הקבוצתית מאוד חשובה להן. יש להן חולצה עם סמל החצר הנשית, נעלי סקוני שנתרמו עבורן. אני עצמי מתאמנת בקבוצה של המאמן גלעד קובו ורואה כמה תורמת לי התמיכה ההדדית".

"אני מאוהבת בהן והן נותנות לי המון. אני חוזרת ב'היי' מהפגישות איתן שהפכו למפגש חברתי".