יש לנו נטייה להתמודד על שיאים ולשבור אותם. אנחנו הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שעלתה שתי ליגות מרגע שקמה; אנחנו הקבוצה הראשונה שהצליחה לפטר שלושה מאמנים מבלי שאף אחד מהם הפסיד משחק ליגה; היינו קבוצת ליגה ב' הראשונה במתכונת הנוכחית שהגיעה לשמינית גמר גביע המדינה (בהצלחה לדלית אל כרמל העונה!); לא הפסדנו 65 משחקי ליגה ברציפות, שזו שבירת שיא ישראלי שהחזיקה מכבי חיפה מ-1994, 49 משחקים.
ביום שישי האחרון נדמה לי ששברנו עוד שיא. עופר ראובן, המאמן החדש-ישן, ערך חילוף כפול במחצית. על קו האורך עמדו שני המחליפים: אחד דודו ביטון, מראשוני שחקני המיזם ומלך השערים שלו והשני שימי ביטון, שחקן נוער בהופעת בכורה. שניהם אחים, אחד צעיר מהשני בעשר שנים. התוצאה הייתה 1-0 לנחלת יהודה, שזה שיא המשבר, עלבון מקצועי, סופה של עונה.
בן-אבו, אחרי קריירה מרשימה בבית"ר ירושלים, פרטיזן בלגרד ופנאתינייקוס, שלושה מועדוני פאר שהקהל בהם הוא קהל קונצרטים שנותן לשחקנים ולמאמנים לשחק, הגיע למועדון הקטן והזניח מיפו, שבו עומדים בבונים על הגדרות וזורקים חפצים, וזה לא התאים לשחקן ברמתו, אז הוא הלך
ניצחנו בסוף 1-2 ואת שער הניצחון כבש שימי ביטון. 45 דקות בכורה, ושער ניצחון. לא מכיר חלום יותר טוב שמתגשם לבעלים של קבוצה (תזכרו תמיד, אנחנו בעליה של הקבוצה), לראות שחקן שעולה מהנוער ומנצח משחק לבוגרים.
ולמה כל ההקדמה המאוד ארוכה הזו? כי בשבוע שעבר שוחרר מהקבוצה חלוץ רכש מאשקלון בשם נתנאל בן-אבו. בחור מוכשר, גבוה, מהיר, שפוטנציאלית יכול לחורר רשתות. הוא לא הצליח במיוחד לעשות את זה ביפו, כיוון שלא היה בנוי מנטלית להתמודד עם כל מה שיש ביפו: סגל עמוק ומאבק קשה על מקום בהרכב ולחץ להישגים מצד כל המערכת ובכלל זה הקהל התובעני.
בן-אבו אמר עם לכתו כי "אם לא יפחיתו משמעותית שם את מפלס הלחץ, אני אפילו לא בטוח שיפו יגיעו לפלייאוף העליון". בן-אבו, אחרי קריירה מרשימה בבית"ר ירושלים, פרטיזן בלגרד ופנאתינייקוס, שלושה מועדוני פאר שהקהל בהם הוא קהל קונצרטים שנותן לשחקנים ולמאמנים לשחק, הגיע למועדון הקטן והזניח מיפו, שבו עומדים בבונים על הגדרות וזורקים חפצים, וזה לא התאים לשחקן ברמתו, אז הוא הלך. ליבנה נדמה לי.
אני לא נכנס כרגע ליכולות של בן-אבו, לשחק בהתקפה מסודרת או מול הגנות מתוגברות, אני בעיקר מדבר על הצד המנטלי. שימי ביטון, רק בן 18 וחצי, שגם הוא מגיע מאיזור צומת עד הלום, הצליח למרות הלחץ הנוראי ואוכלי האדם מסביב, לתפקד ולנצח משחק ויכול להיות שזה לא יצליח לו עכשיו חודשים. מה שכן, שימי ביטון תמיד יילך עם הראש למעלה ועם חיוך, לא יכבוש את הראש באדמה וישדר שאט נפש. זה נקרא חיבור למועדון.
וכן, בזה נכשלנו. לא תמיד מכבי יפו מצליחה למצוא אנשים שיתחברו לרוח המיוחדת של המועדון ואולי זה יעכב קצת את ההגעה שלנו לליגת העל. בגלל זה הביאו השבוע את אמיר סקחפי לעזור לעופר ראובן, שהרי מה שלא נכנס דרך הראש, ייכנס דרך הסטופקס. אללה יוסתור!
הכותב הוא אחד מ-475 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להשבוע.
מאת: רון עמיקם
