אפרת רייטן משקיפה על הים ממרפסת ביתה ביפו ומדברת כמעט על הכול: על מצוקת החינוך בעיר, המואזין והמטפלת המוסלמית של הילדים. ולא, היא לא מתגעגעת לתל אביב: "כאשר מצד אחד של המרפסת שלנו רואים את יפו העתיקה ומהצד השני את פארק המדרון – מי צריך יותר מזה?"
אפרת רייטן, 38, שחקנית ומנחת תוכנית הטלוויזיה הפרקליטים בערוץ 10, נשואה +2, הגיעה ליפו לפני שמונה שנים. "אני ובעלי היינו זוג טרי ושכרנו בית ברחוב הצדף. זה היה קצת אחרי האינתפדה ב-2002, וכל האיזור היה נטוש. היינו היחידים פה והמחירים היו מתחת לרצפה. חשבתי שנגור כאן שנה-שנתיים עד שיגיעו הילדים. בינתיים, הבכור בכיתה א' ואנחנו עדיין באותו הבית".
רייטן הפכה מאורחת ביפו לדיירת קבע: לקן הזוגי שלה ושל בעלה נוספו שני ילדים קטנים. מכיוון שביפו היא לא מצאה גן עירוני או פרטי, הבן הגדול נשלח ללמוד בגן בנווה-צדק. "אני גדלתי ברמת השרון, בשכונה עם הרבה ילדים שמשחקים למטה. רציתי שגם לילדים שלי תהיה את החוויה הזאת. בכל הגנים בנווה-צדק יש ילדים מיפו, אז פניתי עם עוד כמה הורים לעירייה בדרישה שיפתחו גן עירוני בשכונת הרובע".
במרפסת הבית (צילום: יוסי גמזו)
סגנית ראש העירייה, מיטל להבי, סייעה להורים במאבק והבת הצעירה של רייטן זכתה ללמוד בגן קרוב לבית. "הגן מעורב, בערך 75% מהילדים יהודים, היתר ערבים וזה עובד מקסים. לומדים להכיר אחד את השני ויש כבוד הדדי. פתאום יש לילדה חברים שהם שכנים, זה ממש יופי של דבר".
רייטן לא מסתפקת בהצלחת הגן והיא מקווה שתוך שנתיים יוקם גם בית ספר יסודי, איכותי וחדש ביפו. "אני פועלת יחד עם עוד הורים להקמת בית ספר אזורי לשכונות הצפוניות של יפו, לפלורנטין ולנווה-צדק. למזלי, הבן שלי התקבל לבית הספר לטבע, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הוא לא היה מתקבל. אספתי נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ויש מספיק ילדים לפתיחת בית ספר".
איש ששר לאלוהים שלו
רייטן גדלה באזור הומוגני שבו כולם היו אותו הדבר. בילדותה חייתה בחממה שבה הכול נקי ומסודר. כשהגיעה לצבא, חטפה את ה"בומבה" כשפגשה אנשים שונים ממנה. "הילדים שלי גדלים עם מורכבות החיים. בהתחלה פחדתי מאיך שהם יחוו את המציאות, חששתי שהם יראו נרקומנים, עוני ולכלוך ומצד שני אנשים עם הרבה כסף. אולי עוד מוקדם לדעת איך זה משפיע עליהם, אבל הם מתבטאים, שואלים שאלות ואני עונה".
"הילדים שלי גדלים עם מורכבות החיים. בהתחלה פחדתי מאיך שהם יחוו את המציאות, חששתי שהם יראו נרקומנים, עוני ולכלוך ומצד שני אנשים עם הרבה כסף"
הבית של רייטן נמצא ממש מתחת למואזין. היא ובעלה כבר לא שמים לב לתפילות, אבל הילדים סקרנים. "אני מסבירה להם שיושב שם איש ששר לאלוהים שלו. הייתה לילדים במשך שנתיים מטפלת מוסלמיה מדהימה והמפתח לדעתי לשכונות טובה הוא כבוד. כמו שבבני ברק אני אתנהג בצורה מסוימת, גם פה אני מעניקה כבוד למנהגים, לחגים, לאנשים".
למרות הפתיחות והליברליות, רייטן מציינת שבשמונה שנים שהיא גרה ביפו היא מבחינה בהתחרדות וקיצוניות ברחוב הערבי. "אני לא אוהבת להיות שיפוטית, אבל בשנים האחרונות הדת משתלטת ביפו. זה לא רק יותר כיסוי ראש אלא הופעה של בורקות שחורות שמכסות את כל הפנים ומותירות צוהר קטן לעיניים - ממש כמו איראן. זה נראה כמו מחיקה של זהות. אמנם זה לא פוגע בי, אבל מהמקום שלי כאישה, אני לא מאמינה שמישהי באמת בוחרת בזה".
בתוכנית הפרקליטים (באדיבות ערוץ 10)
כולם מרוויחים כאן
עוד דבר שמפריע לה ביפו הוא שמגרש החנייה בנמל ליד הבית שלה הופך בלילה למסלול למירוצי מכוניות. "צעירים דופקים שם רייסים וחארקות עם מוזיקה בפול ווליום באחת לפנות בוקר. אנחנו מתקשרים בלילות למשטרה, אבל זה כמו לרדוף אחרי הרוח. המשטרה לא מגיעה או שהיא מגיעה מאוחר מדי, שכבר אין שם אף אחד. פנינו למנכ"ל הנמל בבקשה שיסגור את החנייה בלילה, כנראה עד שיקרה שם משהו לאיזה עובר אורח, אף אחד לא יתעורר".
למרות החסרונות של יפו, לתל-אביב אין לה געגועים. "הילדים לא בעיר הסואנת, הבן יכול לרדת למטה עם הכלב, יש מדרכות רחבות והנוף פה מדהים. הבית שלנו משקיף לים ויוצר אווירה של נופש, כאשר מצד אחד של המרפסת שלנו רואים את יפו העתיקה ומהצד השני את פארק המדרון – מי צריך יותר מזה?"
מאלה המבקרים את הבנייה החדשה ביפו היא מבקשת שיסתכלו על חצי הכוס המלאה. "יפו הפכה לאטרקטיבית, האיזור השתדרג ונהיה מטופח. גם אני לפעמים נוסטלגית ומתגעגעת לנמל המיוחד של פעם, שהיה נראה כמו בית קברות לסירות ישנות, אבל הפתיחה של פארק המדרון למשל היא נס גלוי".
"בצפון תל-אביב לא הרימו גבה שהקימו בתוך צהלה מתחמים מסוגרים עם בריכה. פה אני חושבת שיש בזה משהו צורם לעין. אני לא ארצה לחיות בקומפלקסים האלא, אבל עדיין כל האיזור נמשך כלפי מעלה, מגיעים לפה יותר תיירי חוץ ופנים, זה טוב לעסקים. האוכלוסייה החדשה מהמעמד הסוציו-אקונומי הבינוני ומעלה מצליחה לשפר את החינוך, כמו לדוגמה הגן שפתחנו. סך הכול זה מצב של win-win".
צודקת מאוד בכל מה שקשור לחארקות במגרש הנמל צריך לעשות משהו בנושא הזה, זה בלתי נסבל
תגובה חדשה
3. ברור שהמשטרה לא תבוא
משה, עג'מי, (13/01/2011)
כל לילה מסתובבים שם מכוניות ועושים שם בלגן וגם בגינה של צדף מסתובבים עבריינים ולא עושים כלום המשטרה,
תגובה חדשה
4. נו אפרת,
סוראיה, יפו, (13/01/2011)
הצלחת לגייס הורים ולפתוח גן, את פועלת למען בית ספר, אבל הקשרים נעצרו במשטרה. אותם קשה להשיג, אה? תחשבי מה כאלה שאין להם ויטמין סלב שגרים כאן
תגובה חדשה
5. לגור על הים ולבקר את כולם
ליאור, עג'מי, (16/01/2011)
הריאיון עם אפרת רייטן ממחיש את הפערים הגדולים בין האנשים כאן, עד כמה מנסים לשנות את יפו, לעוות אותה, להפוך אותה למעוז תל אביבי צפוני. כמו שאת רגילה למואיזין את צריכה להתרגל גם לקות על הכביש. אין ברירה.
תגובה חדשה
6. ברוכה הבאה שכנה(לת)
ג'אמל, יפו, (16/01/2011)
תגובה חדשה
7. לענבל מהתגובה ה-1 -
אורן, יפו, (17/01/2011)
מה רע במטפלת מוסלמית?
פרנסה למקומיים, היכרות של ילדים עם השונה.
קולניאליזם? איזה שטויות.
כל הדעות הפוסט-הגיוניות האלו הפכו למגוכחות.
דווקא התערות בסביבה זאת הדרך.
בעייני זה מקסים שאשת קריירה שרוצה עזרה בבית לוקחת מטפלת מוסלמית.
תגובה חדשה
8. תגידי תודה על איך ששומרים על הנמל ביפו(לת)
שי, ת"א, (17/01/2011)
תגובה חדשה
9. בהצלחה אפרת, מה עם ריאליטי יפו?
פלג, יפו, (17/01/2011)
יש לך פה אחל'ה לוקיישן לאחסן סדרת ריאליטי
מה יהיה?
תגובה חדשה
10. גם כן מוטרדים ממגרש החניה
שכנים בפרוייקט ליד, יפו, (31/01/2011)
אפרת, היינו שמחים לעשות משהו בנידון. עם תינוק בבית, הרעש של המכוניות בחניה בלתי נסבל בלילות ואוזלת היד של המשטרה (כבר פרצו, לקחו וברחו דרך הגינה של הצדף, כשאנחנו ישנים!) לא הגיונית.
אולי נוכל ליצר מחאה משותפת של דיירים?
מאת: יעל שנער
במרפסת הבית (צילום: יוסי גמזו)
בתוכנית הפרקליטים (באדיבות ערוץ 10)
