המכללה האקדמית תל אביב יפו קיימה החודש דיון בנושא הפליטים הזרים בארץ. זאת בעקבות הפגנות של תושבים הטוענים כי הם נטל על הציבור הישראלי.
במפגש נכחו עו"ד יונתן ברמן ממוקד הסיוע לעובדים זרים, משה פייגלין, פעיל פוליטי ממייסדי תנועת "זו ארצנו", שלמה מסלאווי, יו"ר ועד שכונת התקווה ויעל דיין, חברת המועצה. העובדה שלא היה נוכח במקום אף נציג רשמי של הממשלה המטפל בנושא, העידה יותר מכול על הנטל הנופל על עיריית תל אביב-יפו.
שערורייה ברמה מדינית
"מדינת ישראל למעשה נוקטת במדיניות של לא לבלוע ולא להקיא", אמר עו"ד ברמן. "מבקשי המקלט לא נבדקים אינדיבידואלית בישראל בעוד שבמדינות אחרות כבר הכירו במהגרים משם כפליטים מבקשי מקלט. יש לזכור גם שמדובר באוכלוסייה שלמעסיקים מאוד קל לנצל ולשלם להם הרבה פחות, כי יודעים שאין להם ברירה והם לא יקומו מחר ויעזבו".
"אף אחד לא היה רוצה שליד הדירה שלו יגורו 20 אפריקאים בדירה אחת. אני מכיר אימהות חד הוריות שהיו עובדות במשק בית ושלקחו במקומן 2-3 סודניות. יום אחד זה פשוט יתפוצץ"
מסלאווי, שתושבי השכונה שלו הפגינו נגד שהותם של הזרים בקרבם, הדגיש כי המערכות בשכונתו קורסות: "תארו לכם הצפה של 30-40 אלף אנשים שלא הכרתם ושלא מכירים אתכם מגיעים לשכונה שלכם. אומרים שאנחנו גזענים, אבל אני אומר בואו נבדוק מה קורה עם הילדים והקשישים שחוששים לצאת מהבית. כיום גם ככה המצב הוא שיש עובד סוציאלי לכל 300 עד 400 משפחות, פתאום נוספו אלפים שבהם צריך לטפל ואף אחד מהממשלה לא נתן תוספת של כוח אדם או כסף.
אף אחד לא היה רוצה שליד הדירה שלו יגורו 20 אפריקאים בדירה אחת. אני מכיר אימהות חד
הוריות שהיו עובדות במשק בית ושלקחו במקומן 2-3 סודניות. יום אחד זה פשוט יתפוצץ".
דיין הוסיפה כי זאת שערורייה שלא ניתן לגרש את הפליטים ובמקביל לא נותנים להם לעבוד. "מה שמוביל לסמים ולפשע. אם אתה לא יכול להעיף אותם מהמדינה, תן להם לפחות להרוויח את היומית שלהם. הם לא גונבים לנו את העבודה משום שאנחנו לא רוצים לעשות את העבודות האלה".
מקווים להגיע לנורמליזציה
הדיון לא היה שלם בלי לשמוע את הצד של אלו שעומדים במרכז הדיון, הפליטים עצמם. בשמם דיבר היילו מזגיסקאן, פליט מאריתריאה המבקש להקים ועד פעולה של הפליטים. היילו סיפר על המצב הקשה בארצו ועל תקוותו שיום אחד יוכל לחזור לארצו ולשנות את המצב. הוא גם תיאר את הדרך הקשה שעוברים הפליטים עד שהם מגיעים לישראל ואת הניצול שלהם על ידי הבדואים בסיני שהוא לדבריו "שטח ללא ממשלה". הבחירה להגיע לישראל נעשית מאחר שהיא המדינה הדמוקרטית הראשונה שהפליטים יכולים להגיע אליה.
היילו שולל את כוונות ממשלת ישראל לנסות להחזיר חלק מהפליטים למדינות אחרות באפריקה תמורת תשלום כספי לאותן מדינות, הוא לא היה רוצה לחזור לאף אחת ממדינות אפריקה במצבן הנוכחי בגלל השחיתות השלטונית בהן, מצב שמסכן את הפליטים החוזרים. היילו הביע תקווה להגיע למצב של נורמליזציה ולדיאלוג עם הצדדים השונים בחברה הישראלית.
כאשר נשאל מסלאווי בעקבות כך האם יהיה מוכן לשבת עם הפליטים האפריקאים לדיון ודיאלוג, תשובתו הייתה כי ההחלטה צריכה להתקבל במישורים אחרים ושלא נראה לו שדיאלוג כזה יתרום לפתרון הבעיה.
בעיית הפליטים חושפת את החברה הישראלית במערומיה כחברה לא שוויונית, כפי שהיא הייתה רוצה לחשוב על עצמה. ממשלת ישראל מצידה, מתנהגת כאילו היא מצפה שהבעיה תיעלם מעצמה. המצב בשטח, שכבר עכשיו הוא מתוח ומסובך, כפי הנראה יקשה עליה יותר ויותר לעשות זאת בתקופה הקרובה.