מירי שחף-לוי עסקה בתרבות שנים רבות; בעבר כמנהלת איגוד מחלקת תרבות במרכז השלטון המקומי ובאחרונה בניהול האקדמיה של פרס התיאטרון הישראלי. במסגרת עבודתה נחשפה לאינספור אירועי תרבות מוצלחים ומרגשים, אך היה אחד שריגש אותה במיוחד ולא נתן לה מנוח: הסרט "ניו יורק רוקדת", המספר את סיפורו של הכוריאוגרף פייר דולן, שיזם פרויקט שיקום לבתי ספר בשכונות מצוקה בארה"ב, באמצעות הוראה ותחרויות של ריקודים סלוניים.

בשיחת טלפון מספרת לי שחף-לוי כי בעקבות הצפייה בסרט, הנושא ממש בער בעצמותיה והיא החליטה לאתר את הכוריאוגרף האגדי וליצור איתו קשר, כך שיירתם לפרויקט דומה בישראל.

בדיקת הרזומה המפואר של הרקדן מגלה כי דולן, 66, בנו של אב אירי ואם פלסטינאית- צרפתייה, נולד ביפו, עקב שירותו של האב בצבא הבריטי שהוצב ביפו, טרם הקמת מדינת ישראל. 

בהיותו בן ארבע, עזבה המשפחה את יפו והיגרה בתחילה לירדן ומאוחר יותר השתקעה באנגליה. דולן הצעיר למד מחול ופיתח קריירת ריקוד ענפה באנגליה. מאוחר יותר, גם בארה"ב אליה היגר בגיל 28.

ב-1984, לאחר קריירה ארוכה ועטורת פרסים כרקדן וככוריאוגרף, התנדב דולן ללמד כיתת ריקוד בבית ספר במנהטן. ההיענות הגבוהה וההתלהבות בבית הספר עודדה אותו לפתח תוכנית לימוד בשם "כיתות רוקדות" בת 10-20 מפגשים לתלמידים בכיתה ה' ( ,fifth grade א.א.).

התוכנית הייחודית השתמשה בריקודים סלוניים ככלי לשינוי מהפכני בחיי התלמידים, הוריהם והמורים.

 

דולן הצליח לשכנע, לאחר מאמצים רבים, את ראש עיריית ניו יורק דאז לאפשר לו להשיק את התוכנית אותה הגה בבתי הספר הבעייתיים ביותר בהארלם, כאלה שגם במערכת החינוך לא תלו בהם תקוות מרובות.

תוצאות הקורס הראשון הפתיעו לטובה את כל המעורבים ומאז גדלה התוכנית והתפתחה, והפכה ברבות השנים לתוכנית מפוארת, משגשגת, בה לקחו חלק עד היום למעלה מ-250 אלף ילדים ברחבי ארצות הברית, קנדה ומדינות נוספות בעולם. 

שיאה של תוכנית הלימודים, הוא אירוע ה"גרנד פינאלה"; נשף מפואר על כל מאפייניו בו מתחרים ששת הזוגות שעלו לגמר מכלל בתי הספר שמשתתפים בתוכנית, שהפך לאירוע התרמה שכרטיס אליו נמכר במאות דולרים ולוקחים בה חלק מיטב הסלבריטאים ואנשי הציבור המקומיים. 

בארה"ב כמו בארה"ב ובהוליווד מיהרו להנציח את התופעה בשני הסרטים: הראשון שיצא בשנת 2005 היה תיעודי בשם "ניו יורק רוקדת", ועקב אחרי דולן והתוכנית שהגה, ואילו ב-2006 יצא השני, דרמה נוצצת וסכרינית בשם "רוקדים" בכיכובו של אנטוניו בנדרס המגלם את דמותו של דולן.

כאמור, שחף-לוי שצפתה בסרט הראשון לפני כחמש וחצי שנים, התרשמה עמוקות מפועלו של דולן ומהאפשרויות הגלומות בתוכנית הלימודים שהגה, יצרה עמו קשר והרחיקה עד לניו יורק כדי לפוגשו.

"דולן, הרשים אותי מאוד", היא מספרת. "הוא נעים הליכות, לבוש בהידור, אלגנטי וזקוף גב. הוא הזמין אותי לצפות בתחרות אזורית שהתקיימה ביום הפגישה בברונקס. נדהמתי לראות את האקסטזה שעטפה את הפרויקט", היא ממשיכה וההתרגשות עדיין ניכרת בקולה, "אקסטזה שהיו שותפים לה מורים הורים ותלמידים".

 

הצפייה בתחרות וכן חיזוקים מקרובת משפחה של שחף-לוי, שבמקרה הייתה שותפה לפרויקט בארה"ב, דחפו אותה להעז ולבקש מדולן ליצור פרויקט דומה בישראל.

 

"שאלתי אותי ישירות מה יגרום לו לבוא לישראל ולהפעיל פה פרויקט דומה", היא אומרת בפשטות. "רק אז התברר לי שהוא ערבי-נוצרי שנולד ביפו וגדל בה עד גיל ארבע. להפתעתי, הוא הסכים מיד, אבל התנה את השתתפותו במעורבות בפרויקט של ילדים ערבים ויהודים יחדיו בלבד, 'זאת המתנה שלי ליפו' הוא אמר".

כשחזרה לארץ והציעה את הפרויקט למשרד החינוך ולרשויות השונות, הם דחו אותה על הסף. אבל לא אישה כמו שחף-לוי תרים ידיים. 

היא גייסה את דולן לתפקיד המשכנע והאחרון הגיע לארץ, כאשר כל הוצאות הטיסה והאירוח משולמות מכיסו, כדי להדגים ולהציג את הרעיון בפני בתי הספר, כצעד אחרון במאמצי השכנוע להשקת התוכנית ביפו.

צעדי הקסם של הכוריאוגרף הכריזמטי עשו את שלהם ובכל בתי הספר בהם ביקר ביפו נשבו בקסמו.

"האמת שדי חששנו מתגובתם של המוסלמים השמרנים יותר. לשמחתנו, הילדים פנו להורים  ומרביתם השיגו את הסכמתם, כך שהלימוד יעשה רק בהסכמת ההורים ובחלק מהמקרים בנות תרקודנה רק עם בנות על תקן בן זוג".

 

מה מיוחד בשיטה של דולן שקונה את לבם של הילדים?

"השיטה של דולן מבוססת על מספר אלמנטים: היכולת ממש 'להיות שם' בשביל התלמיד, להרגיש אותו ולתת מענה לצרכיו בזמן אמת, יצירת סביבה בטוחה ואוהדת לתלמיד, סביבה בה כולם שווים, הרבה חום ואמפטיה וכמובן הומור והנאה גדולה מהמחול עצמו".

 

"ממחקרים שנעשו בעקבות הצלחת הפרויקט, התברר כי ריקודים סלוניים יצרו אקלים מצמצם אלימות בין התלמידים. בנוסף, נוצרה גאווה בית ספרית כחלק מהתחרות בין בתי הספר. כמו כן, השיטה מעודדת כבוד לסמכות, עבודת צוות, כבוד לשותף ולמתחרה, סדר ונורמות וכן תחושת שייכות ושיפור הדימוי העצמי".

 

לפני כחודש, תואם ביקורו של דולן בארץ, ביוזמת סגנית ראש העירייה מיטל להבי, כדי להכין את הקרקע לפעילותו ביפו.
אם הכול יקרה לפי התוכנית, בסוף פברואר 2011 יתחילו ילדי יפו לפזז רומבה, טנגו, ואלס, פוקס/טרוט, מרנגה ועוד, במסגרת הפרויקט שאורכו שלושה חודשים. את הפרויקט ילווה ללא עוזרים דולן בעצמו, בכל שלושת החודשים, בהתנדבות מלאה.

אירוע הסיום המפואר מתוכנן להתרחש במרכז פרס לשלום. כאשר לדברי מירי, הצלחת הפרויקט ביפו תסלול את הדרך להכשרת צוות מורים, כך שהתוכנית תועבר לא רק ביפו אלא ברחבי הארץ.

עוד צ'ופר לרוקדים היפואיים: הם עתידים לככב בסרט המשך הוליוודי העוקב אחר עלילותיו של דולן בארץ הקודש, ויכסה את עלויות הפרויקט הנלוות לאלו הנתרמות על ידי דולן עצמו.