יפו מתהדרת בריבוי ססגוני של דתות ועדות, של אנשים מכל מיני קהילות, אך האם זה תורם להתפתחותה של יפו? האם זה מקדם אותה?

לפני 4 עשורים ומעלה, במקום בו נבנתה העיר העתיקה ביפו, גרו תושבי יפו הוותיקים בשכונה מיושנת את חייהם, חיי קהילה המוכרת עוד מהארצות מהם הגיעו ארצה.

פרנסי העיר החליטו להקים פרויקט יוקרתי תיירותי, ולהפוך שטח זה לאזור מגורים לאומנים וכן לגלריות יוקרתיות, על מנת לפרנס אומנים אלה.

זרים ליפו ביפו העתיקה
בשטח גדול כל כך עברו להתגורר מספר קטן של אנשים, שרובם אינם תושבי יפו במקור, וכמעט ללא זיקה ליפו רבתי.

אותם תושבים וותיקים עברו לשכונות הדרומיות של יפו, קיבלו במקום בתיהם הערבים הנרחבים, דירות  שיכונים קטנות וצפופות, ואמרו תודה על מה שיש.

יפו העתיקה הפכה לשטח ייחודי שאינו שייך במהותו לתושבי ליפו, מעין מתחם מבודד.

חומות ועוד חומות
עם הזמן יזמים יצירתיים גילו את הפוטנציאל הטמון ביפו, והחלו לבנות מתחמים יוקרתיים מאד, לאוכלוסיה שאינה יפואית.

אכן יתרונות רבים יש ליפו: מיקום העיר, הנוף המדהים וקרבתה לים, הבנייה הנמוכה אשר אינה מסתירה את קו המים , וכמובן - קרבתה לתל אביב,

איך ייתכן שהיזמים היצירתיים הרשו לעצמם לבנות מתחמים על חשבון מבנים ישנים, כאשר כל מתחם מבוצר בחומה סגורה ?

החומה יכולה להיות חומה פיסית מבטון, עם שומר בכניסה ומצלמות אבטחה, והחומה היא גם חומה מנטלית.

האם התושבים העשירים מאד שרכשו דירות במתחמים היוקרתיים, מעונינים לפגוש את התרבות היפואית? האם מעניין אותם מה קורה ביפו? האם הם קשובים למצוקות?

 

מי מפקח על הכספים?
במקום שאוכלוסייה חזקה נמצאת, יש סיכוי גדול שהשירותים שניתנים מהרשויות יהיו טובים יותר, שהאזור יהיה מטופח יותר.

ואכן עיריית תל אביב הבינה שהיא חייבת להשקיע בתשתיות של אזורים אלה, על מנת להביא דירים למתחמים  היוקרתיים.

יש הסכם בין עיריית תל אביב לבין היזמים, דרך קרן לפיתוח יפו, ש- % 15 מהרווחים של מתחמי הבניה  יועברו לקרן, על מנת להשקיע ביפו בתחומי התרבות, החינוך והרווחה.

לנו כתושבים מן המניין אין דרך לבדוק נוהלים אלה.
 האם באמת עוברים הסכומים שהוסכמו, ומי מחליט על חלוקת הכספים?

האבסורד בכל העניין הוא שהתושבים החדשים של המתחמים אינם צורכים את השירותים הניתנים ביפו, בעיקר לא במסגרות החינוך והתרבות ועל כן עצם המגורים ביפו אינם הופכים אותם ליפואיים.

 

מרכז פרס לשלום עם הגב לקהילה
מתחם נוסף המנקר עיניים וזר לנוף היפואי הוא מרכז פרס לשלום הנבנה על קו החוף, צמוד לטיילת של חוף עג' מי.
למרות החוק האוסר לבנות במרחק 100 מטר מהים, מרכז פרס נבנה במרחק של פחות מ30 מטר מקו המים.

זהו בנין מפואר, העטוף זכוכיות ירקרקות וכמובן מבוצר בחומה מעץ המפרידה אותו .
הוא צמוד למתחם קדם, בו מתגוררים משפחות במצוקה כלכלית והפער בין שני המתחמים בולט ביותר.

להוריד את החומות
איך קרה שלכל מתחם שנבנה ביפו מתלווה חומה בצורה כל כך.
להגן ממה? ממי? לא ראיתי בתל אביב ובערים אחרות בארץ כל כך הרבה חומות.

אני מברכת את מרכז פרס שבחר להקים את המרכז ביפו, ושואלת  עד כמה הם מעורבים בפעילות ביפו? כמה תושבים מיפו מועסקים במרכז?

בואו נוריד את החומות מלבינו, ואז לא נצטרך בחומות בטון על מנת להפריד בין כולנו.

לחיות ביפו , זה להיות יפואי, לא משנה באיזה מתחם אתה גר.