נתחיל בחדשות הטובות: אבנר רוזנטליס, "הבן של' (האמן המוערך משה רוזנטליס שיצר שנים ארוכות בסטודיו המרשים ביפו), והמסעדן שפינק אותנו במעדניית "פיין פוד" ו"מוסטאש", שווארמייה אנינה, הוא כבר לא הילד הרע שמאמין בשיטת "אכול כפי יכולתך" בכל מה שקשור לנשים, סקס, אלכוהול וסיגריות. לאו דווקא בסדר הזה.

זה עשר שנים שהוא ישן כפיות עם טלי, מעצבת פנים ובעלת החנות "טליס", שיוצרת סטייל לבתים הנכונים. האלכוהול והסיגריות ננטשו לאנחות לפני שנה וחצי, אחרי מערכת יחסים ארוכת שנים.

החדשות הרעות הן שהחיים בלי הפילטר הוורוד של אלכוהול וסיגריות הרבה פחות שמחים, אליבא דה רוזנטליס לפחות.

הוא בן 53, גרוש, אב לשניים ובאחרונה גם סבא. הוא גדל ברמת אביב עם אב שצייר כבר מגיל שלוש, אבל זכה להכרה רק בגיל 53. הכרה שלדעת מומחים אינה עומדת ביחס ישיר לכישרונו העצום. 

זאת לפחות בפאן הממסדי אמנותי, אם נתייחס לעובדה שיצירותיו לא הוצגו מעולם במוזאון תל אביב ומוזאון ישראל, והגלריות הישראליות היותר חשובות אינן מוכרות אותו.

הוא הבן הצעיר. אחיו שהיה מבוגר ממנו בשלוש שנים, נפטר במפתיע לפני מספר שנים.

רוזנטליס האב, שהיה לדברי הבן "אופטימיסט חסר תקנה, אב חם ואוהב שאהב להשתטות לפני בני הבית ולרתק אותם בסיפורים מעניינים", הלך לעולמו לפני שנתיים, משאיר חלל כואב בחייו של אבנר, שניהל כבר משנות העשרים לחייו את הצד המסחרי בפועלו של אביו ומטפל עד היום בעיזבונו האמנותי ובהנצחת שמו.

"ספגתי ולמדתי ממנו הרבה", הוא מספר. "זה לא היה קשר שגרתי. עבדתי איתו והקדשתי את חיי למענו, והכול באהבה רבה. נכון שגם הרווחתי מזה כלכלית, אבל זו לא הייתה הסיבה העיקרית למעורבות שלי. אהבתי והערכתי אותו ואת עבודתו", הוא אומר וכאב מבצבץ עדיין בקולו השקול.

הקשר המיוחד בין האב לבנו התבטא גם במעורבות בתהליך היצירה של האב. "אבא שאל לדעתי על כל ציור שצייר", הוא ממשיך ומגלה. "הייתי פרטנר לדיון על כל יצירה. בשנות התשעים אף התבקשתי על ידו לכתוב הקדמה על ספר שנכתב אודותיו, משה רוזנטליס, ציורים בין 1983-1990, בטענה שאיש לא מכיר אותו כמוני".

"כן", הוא עונה מהורהר. "בהרבה תכונות. כמוהו, אני אוהב לעשות דברים כמו שצריך. לא על יד, לא כמעט. בדיוק. בנוסף, שנינו מפרגנים לקולגות, בזמן שציירים בדרך כלל מאוד לא מפרגנים".

תכונה נוספת שמאפיינת את רוזנטליס ואביו ,לדבריו, היא היעדר סודות מקצועיים.

"אני תמיד מחלק אותם", הוא אומר בשוויון נפש.  "אם מישהו טוב, הוא בלאו הכי יעשה את זה אחרת, ואם מישהו ינסה להעתיק, הוא ממילא לא יצליח כי הוא לא ידע איך".

 

"נכון. בעסקי המזון לא הצלחתי. אפשר לומר אפילו שהפסדתי כסף. מה לעשות? אני לא טוב מסחרית", הוא נאנח. "מלבד זאת, גיליתי בדרך הקשה שלאנשים בארץ קשה לשלם מחיר גבוה יחסית על אוכל רחוב. תראי, את מסעדת 'סטפן בראון' ,לדוגמה, שפתחה מסעדת אקספרס בסמוך למסעדה הוותיקה ומכרה את מנת הדגל שלה, קבאב, הפעם בפיתה, על אף שמנת האקספרס תומחרה יחסית זול בהרבה לעומת תפריט מסעדת האם, עדיין קשה היה לאנשים לשלם עבור קבאב בפיתה מחיר גבוה, יחסית להמבורגר למשל".

"אני חייב להודות שהצד המסחרי קשה עליי גם בניהול 'רוזנטליס'. יש משהו מאוד רגשי שאני לא אוהב בקידום ובמכירות. אני רוצה להעביר את הטיפול ב'רוזנטליס' למישהו חיצוני גם בפאן האמנותי הכולל פנייה למוזאונים ולאנשים מעולם האמנות בכלל, והן בפאן המסחרי של מכירת תמונות. 

פשוט חסרה לי התכונה החשובה ביותר במכירה: ה'סגירה'". הוא מסביר כשאני ממשיכה לנסות להבין מאיפה מגיע הקושי השלו. "לעומת זאת, הפקת קטלוגים וארגון תערוכות אני עושה היטב וגם נהנה מהתהליך. ומעל לכל אני נהנה להיות ההיסטוריון שמנציח את חייו של אבי והיצירה שלו".

למרות הצהרותיו בדבר קשיים שלו בניהול מסחרי של "רוזנטליס", המִספרים דווקא מספרים אחרת ורוזנטליס האב זכה להצלחה כלכלית בחייו, בעיקר בחו"ל, שם נמכרות יצירותיו בשתי ערים מרכזיות בארה"ב, הצלחה שאף גדלה עוד יותר לאחר מותו ממחלה שהסתבכה.

רוזנטליס ג'וניור ידוע בטעמו הטוב ובחיבה יתרה למנעמי החיים, חיבה שהוא מחלק עם חברים קרובים, בעלי ממון רב בהרבה משלו, עובדה שלא מנעה ממנו לחקות סגנון חיים פזרני ואנין.

"את יודעת", הוא אומר לי מהורהר. "חבר עשיר אמר לי פעם שההבדל היחידי ביני לבין עשיר כקורח הוא שלשני יש הרבה מאוד כסף, כי בכל השאר אנחנו זהים: בחיבה לחיים הטובים וגם בצריכה שלהם. בלי קשר לכמה כסף יש לי. על כל מיליון שהרווחתי, בזבזתי שניים", הוא מתוודה.

 

סגנון החיים שכלל בין היתר מפגשים רוויי אלכוהול משובח עם חברים ונשים יפהפיות בקצב מסחרר, השתנה לחלוטין, כאמור, וכבר שנה וחצי שהוא לא נוגע באלכוהול וסיגריות, וגם כיבוש נשים לא מרגש אותו כבעבר.

"זוהי החלטה שלקחתי בלי שום קשר ללחץ מהסובבים אותי", הוא מבהיר לגבי האלכוהול. "וזה היה תהליך לא פשוט בכלל. מעניין שכל אלה שלחצו עליי למתן את השתייה, מתלוננים עכשיו שאני לא משעשע מספיק", הוא מגחך במרירות. "מסתבר שהייתי הרבה יותר שנון ושמח בחסות האלכוהול".

על הוללות העבר, לעומת זאת, הוא אומר "בעבר זה היה כל כך קל וזמין ופתאום אתה פשוט מתבגר ואין לך את האנרגיה יותר להשקיע בנשים חדשות כל הזמן".

הוא איש מורכב ורב ניגודים רוזנטליס, אבל על דבר אחד אין חולק: כישרונו הקולינרי האדיר. 

כאחת שזכתה להיות מוזמנת לאחת מהסעודות האקסקלוסיביות שהוא ערך בביתו המעוצב, אני יכולה להעיד על ארוחה יוצאת מן הכלל החל במשקאות שליוו כל מנה, דרך כלים ועיצוב השולחן, ועד כמובן למזון המשובח והיצירתי שהוגש. האיש יודע לבשל ולארח, רבותיי.

 

"עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה בתחום הקולינארי", הוא מבטיח לסיום. "יש לי כמה רעיונות בראש, רק שהפעם אתרחק מכסף וניהול ואתמקד בדברים בהם אני טוב יותר כמו יזמות".