|
כמי שמתגורר בבית משותף ובקומה שלישית ללא מעלית, קשה מאוד לקיים את מצוות החג ו"ליישב בסוכה", שזה לא רק בעיה עם השכנים אלא גם להוריד ולעלות את הבית שלוש קומות.
יצאנו אל הדולפינריום מול מתחם המשחקים, כך שהנכד יוכל לקפץ בין שלל המשחקים לבין האטרקציה של רכיבה על סוס מסביב לשבילים, עד שהמנגל והפחם יהפכו לגחלים לוחשות,
| הגיע הזמן שכלל מנהיגות יפו על גווניה, דעותיה ועל כלל הפלגים הדתיים והחילונים כאחד, להתיישב מסביב לאותו שולחן יפואי |
ואולי ישחזרו לנו את הלילות שעשו אבותינו שם במדבר מול המדורה וחיו את החופש המחודש בסוכות הארעיות רחוק מבתי החמר והתבן.
לא היינו לבד. ההסתגרות שלנו אחרי יום עבודה מול המסך המרצד אינה מלמדת על כך שאיש איש בספתו ומול מסכו.
יש כאלה, ובמיוחד המשפחות הצעירות, שיורדים אל הדולפינריום בשביל הילדים, בשביל הים ובשביל המרחב לנפש.
| לא כולם יהודים ולא כולם ערבים, אך הרוב יפואיים שבאו אל הדשא הירוק ואל הערב פזור הכוכבים ואל המיית הגלים המכים על האבן הירושלמית, שמפרידה בין ים לאדם |
לא כולם יהודים ולא כולם ערבים, אך הרוב יפואיים שבאו אל הדשא הירוק ואל הערב פזור הכוכבים ואל המיית הגלים המכים על האבן הירושלמית, שמפרידה בין ים לאדם.
ואם מדברים על ירושלים, אז ישבו לידנו שני זוגות בגיל העשרים פלוס, כשלבוש הנשים לא הותיר מקום לספק על מוצאם. הצגתי את עצמי כתושב יפו ושאלתי מהיכן הם ביפו ואם הם שמעו על הפורטל?
התשובה הפתיעה אותי כשהם אמרו שהם מירושלים, ומתברר שהם נושאי תעודת זהות ישראלית.
הם התגלו כאנשי שיחה חביבים, סיפרו שהם מגיעים פעם בשבוע מירושלים לנשום את העיר הגדולה ואת הים, יושבים בדולפינריום ומסתובבים קצת.
הסקרנות הטבעית שלי הייתה לשאול היכן הם לנים כשהם מגיעים לכאן, התשובה הייתה שהם חוזרים לירושלים ואין להם כאן קרובים, אך בכל זאת התעניינו בחיים ביפו ומה הן האפשרויות לשכור דירה וכמה זה עולה, בקיצור שיחת רעים על עבודה, על כדאיות ועל פרנסה בכלל.
|
הזמנתי אותם להצטרף למשפחה ולמנגל, אבל נפרדנו כי השעה הייתה מאוחרת והם רצו להמשיך הלאה, ובכל זאת התעקשו על כוס קינלי, להרים לחיים לחיי השלום, ואיחלו לי הצלחה בשאיפה הגדולה שלי לראות את יפו מאוחדת בכלל תושביה |
הזמנתי אותם להצטרף למשפחה ולמנגל, אבל נפרדנו כי השעה הייתה מאוחרת והם רצו להמשיך הלאה, ובכל זאת התעקשו על כוס קינלי, להרים לחיים לחיי השלום, ואיחלו לי הצלחה בשאיפה הגדולה שלי לראות את יפו מאוחדת בכלל תושביה, וסיימו באיחוליי חג שמח!
ואני, כמה שרציתי לאחל רמדאן כרים, הבנתי כי החודש הזה כבר חלף.
כשחזרתי הביתה, על אף השעה, קראתי עוד פעם את הכתבה של כבוד השיח' ושל אבו שינדי על הייצוג היפואי הבכיר של המדריך בקודש, ושל מנהל המרכז הקהילתי הגדול המאחד ערבים ויהודים כאחד, וזה הזכיר לי לא מעט תושבי ירושלים אחרים, שבאים עם כיפות סרוגות, מסיתים וממרמרים את חיי התושבים ביפו, ואז יוצאת העדה הערבית להפגנה מול הכתובת הלא נכונה של הישיבה בקצה רחוב קורצ'אק, בטענת כל העוונות עליכם.
הגיע הזמן שכלל מנהיגות יפו על גווניה, דעותיה ועל כלל הפלגים הדתיים והחילונים כאחד, להתיישב מסביב לאותו שולחן יפואי, כמו בבחירתו של האפיפיור, בלי הכרזות בעיתון או בשופרות התעלומה אלא בינינו, ערבים ויהודים כאחד, כנושאי דגל אחד ויחיד: יפו!
שכנות טובה וקיימות הדדית בכבוד
אתם מוזמנים להצטרף
Shemtov64@hotmail/com
אנו בשאיפתנו מקימים קבוצה של תושבי יפו ששמים למטרה
את הרעיון של חיים משותפים בכבוד הדדי
מתוך אמונה שרק היחד וביחד
נגיע למטרה המשותפת
דקלו שם-טוב, דאוד אבו סרארי
|
מאת: שם טוב דקלו
