מתי ראיתם בפעם האחרונה את אריק ובנץ, הדמויות האהובות מסדרת הילדים רחוב סומסום, מגלגלים ג'וינט ביחד? 
את זה בטח לא יראו לכם בתוכנית ילדים חינוכית, אבל בחיים אנחנו עושים כל מיני דברים לא ממש חינוכיים, לא? 

זה מה שעובר בראש של האמנית אליאור ("רק השם הפרטי, כמו מדונה"), 31, עורכת דין לשעבר וציירת ובעלת גלריה בנמל יפו בהווה. 
בגלריה שלה, LA GLERIA DE  PUTA MADRE (כן, כן, קראתם נכון), היא מציגה תערוכות מתחלפות, וזאת הנוכחית עוסקת בגיבורי הילדות שלנו, איך נאמר, בפרספקטיבה קצת אחרת.

"מעולם לא למדתי אמנות," היא מספרת. "אבל ציירתי כל חיי. אימא שלי מספרת שציירתי מגיל עשרה חודשים. תמיד חלמתי להיות עורכת דין. סיימתי כמעט בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב, עשיתי סטאג' ומבחן לשכה, וממש בדרך חזרה הביתה מהטקס המכובד בירושלים, החלטתי שזאת טעות. אני לא עורכת דין, אני ציירת".

איך את מגדירה את סגנון הציור שלך?

"הסגנון שלי נקרא נובו פופ ארט. זאת מדיה שמשלבת אקריליק עם קנבס בשיבוץ קריסטלים סוורובסקי. אני מאמינה באמנות יפה ושמחה. אמנות שהיא 'שיק' ויש בה הומור".

"אין משהו ספציפי שמתורגם ליצירה שלי, החיים עצמם מהווים לי השראה. על כרטיס הביקור שלי כתוב המשפט: אמנות היא חיי, וחיי הם אמנות".

אמנות או נמות, אבל אליאור מודה כי ההשראה הגדולה בחייה הוא בעלה דן, שהוא גם היועץ האמנותי שלה. הם גרים במלון דניאל הרצליה. למה במלון? אליאור היא בת למשפחת מלונאים ובילתה כמעט כל חייה במלונות של המשפחה באילת, מונקו, פריז, מיאמי ולאס וגאס. אין פלא איפה שהחיים הטובים מהווים לה מקור השראה.

בתערוכה החדשה המוצגת בימים אלה בנמל, היא מתחברת למחוזות ילדותה, לסרטים, דמויות מצוירות, אגדות קסומות, אופנה ומוזיקה. לתערוכה קוראים PLAY 4 ושמה מרמז על משחקים שנועדו למבוגרים בלבד.

"התערוכה עוסקת במשחקים שגדלנו עליהם," היא מסבירה. "משחקים שהיו לפני עידן האינטרנט, הפלייסטיישן והמחשבים בכלל. משחקים נוסטלגיים. למשל, יש ציור של פאזל ברבאבא, ציור של פקמן (משחק וידיאו ישן לטובת הדור הצעיר) או קנבס בצורת משולש שווה צלעות, שכל צלע היא שני מטר, ובו מסודרים כדורי ביליארד משובצים ב-13אלף קריסטלים של סוורובסקי. 
כשהייתי ילדה, היינו מבלים את החגים והחופש הגדול במלון באילת. בחדר משחקי הווידיאו הייתי מכניסה אסימון אחד בלבד ומשחקת שעות במשחק וונדרבוי".

"ציור כזה לוקח לצייר חמישה חודשים, שמונה שעות ביום. האמנות שלי מדויקת וסיזיפית. אני לא מאמינה באמנות אינסטנט. כמעט כל ציור הוא עבודה של חודשים ומשובץ במאות ואלפי קריסטלים".

אליאור הציגה תערוכות נוספות הקשורות במשחקים, כגון קלפי טארוט, קזינו ואפילו תערוכה בנווה צדק שבמרכזה עמדה הדוגמנית הבינלאומית בר רפאלי. מבחינתה, כל נושא שהוא יפה, "קול" או שמח יכול להוות מוזה ליצירה שלה. הציורים שלה גדולים, צבעוניים, שמחים, וכן גם יקרים.

"כאמנית אוטודידקטית, אני לא חושבת שכדי להיות אמן או ליצור, צריך ללמוד לצייר ולפסל. גם כדי להעריך יצירה לא צריך 'להבין באמנות' או ללמוד אמנות. יחד עם זאת, אני מניחה שזה יכול להעשיר ולתת כלים וטכניקה. יכול להיות שזה על חשבון מקוריות. אני לא יודעת, לא למדתי. לא צריך להבין באמנות כדי להתחבר לציורים שלי. 

אמנות יכולה להיות יפה ושמחה ולא חייבת להיות דיכאונית או בעלת אג'נדה פוליטית. היא יכולה גם לבדר ולגרום לצופה להתרגש ולחייך. ציור לא חייב להיות של כבשה או של נוף, כדי שיתלו אותו בבית. הוא יכול להיות גם ציור של בנץ ואריק מעשנים חשיש, וזה שהוא צבעוני ומצוירות בו דמויות נוסטלגיות, לא עושה אותו לילדים. צייר לא חייב לסבול בחייו כדי להיות אמן. 

הוא יכול ליצור גם אם טוב לו והוא מאושר ושמח. אמנות זה דבר יקר, כמו שקונים סלון חדש, משפצים חדר אמבטיה או מטבח. אפשר להוציא עשרות אלפי שקלים על ציור".

 

אליאור בכלל רצתה שהגלריה שלה תהיה בנווה צדק, אבל לאחר שנתיים בהן לא מצאה את מבוקשה, הלכה יום אחד לטייל ביפו והוקסמה מאזור הנמל.
 "זה היה נראה לי יותר יפה מהריביירה הצרפתית!" היא אומרת כולה מוקסמת. "מיד החלטתי לפתוח את הגלריה ביפו".

הגלריה שלה בנמל, היא חלק מפרויקט המנזר הארמני. מדובר במבנה עתיק בין יותר מ-500 שנה, שבו אף ביקר נפוליאון ("יש ציור בלובר של נפוליאון מטפל בפצועים במנזר"), קו ראשון לים וטיילת מדהימה שנמשכת עד תל אביב.

"אני אוהבת את הניגוד בין אמנות הפופ ארט המודרנית והצבעונית שלי לבין הקסם של יפו העתיקה. אמנם הקהל ביפו, כמו הקהל הישראלי בכלל, עדיין לא מוכן לאמנות שלי, אבל קשה להיות חלוץ. הפופ ארט עדיין לא חזק בארץ ורק עכשיו התחיל לתפוס תאוצה באירופה. בפריז יותר מבינים עניין".

"היום יש לי את הגלריה שלי ואני מציגה בעוד מקומות יוקרתיים בארץ, ביניהם אולם התצוגה של סוורובסקי בהרצליה פיתוח. עד סוף השנה אציג בגלריה זו גם בניו-יורק, מיאמי ופריז. 

בנוסף, אני מציגה בגלריה במונטה קרלו שמציגה אמנים חשובים מאוד כמו דיוויד לה שאפל, אנדי וורהול ואפילו מונה. לפעמים קשה לי להאמין שזה אמיתי. אני שואפת לחזק את הקריירה הבינלאומית ואולי אפילו להציג פעם במוזאון ה"מומה" בניו יורק. החלום שלי הוא שמדונה תקנה ממני ציור. לא איזה אספן נחשב".

"אני מניחה שיהיו לנו עד אז שלושה ילדים ונגור בבית חלומות. אה, ואני רוצה גם פורשה".

 

 

פרטי הגלריה: רציף העלייה השנייה 3, נמל יפו

שעות הפעילות משתנות לפי מצב הרוח

www.elior-art.com