מוצאי כיפור בהתקדש העם עם בוראו, ביום שבו נוחתת רוח התשובה והסליחה על בני האדם, הוא היום שבו מבקשים סליחה ומחילה לא רק מבורא עולם אלא במיוחד איש מחברו ואישה מרעותה, כדי להגיע להזדככות הפנימית והגשמית כאחד.
יום שבו סיימנו אנו ובני דודנו את הצום הגדול, בו הקרבנו את הנוחות האישית שלנו כדי להעלות את קשר האחווה והאחדות בינינו לבין עצמנו ובין אדם לבוראו ולסביבתו.
מכאן אני מגיע לחג המסיים את החיבור בין עני ועשיר בין בעל מצוות ובין חילוני הארץ, הלא הוא חג הסוכות. חג זה מסמל יותר מכל את השוויון לצאת מהבית המוגן והמסודר, לרדת אל קרקע המציאות השוויונית, להתעטף ביריעת בד וכפות של עצי דקל ולהרגיש כבן מלך.
החלום האבוד של צמוד קרקע מקבל פתאום משמעות שונה, הביטחון האישי שלא מאחורי סורג ובריח וחלונות מוגפים, פתאום יריעת הבד נוסכת עלינו את הביטחון ששום רע לא יוכל לנו, ואנחנו אוכלים ושותים ומארחים את כל מי שבא לפתח סוכתנו וישנים כשכיפת השמים ושלל כוכבי מרום מאירים את שנתנו.
יום שבו סיימנו אנו ובני דודנו את הצום הגדול, בו הקרבנו את הנוחות האישית שלנו כדי להעלות את קשר האחווה והאחדות בינינו לבין עצמנו ובין אדם לבוראו ולסביבתו
והמנהג שמסמל יותר מכל את חג הסוכות הלא הוא מנהג "ארבעת המינים" ואת מה שהם מסמלים לא רק ביהדות אלא בכלל בין בני האדם, וזה מעביר אותי חזרה ליפו, לעיר שמחוברת יחדיו כארבעת המינים המאחדים את היופי החיצוני, את זקיפות הקומה, את ריח האדמה ואת הפשטות המתאגדים לאגודה אחת ומתקיימים זה בזכות זה!
יש מי שעובר לגור בבית משותף ויש מי שלומד בבית ספר מעורב ויש מי שמנסה לשמור על הייחודיות שלו ויש מי שמנסה לעמוד זקוף על דעותיו, אך כולנו יחד, בסיכומו של יום, חושבים על אותה צלחת דגים מימה של יפו ועל צלחת החומוס, ועל לילות יפו ועל המדרון שכיסה הרבה עבר מיפו של הדור האחרון.
ואנחנו מקווים בלא סממנים חיצוניים להפוך את יפו לשלמות של ארבעת המינים, להתאחד כולנו אל מעוזנו והוא הקרבה המשפחתית המבקשת את החיבור מחדש, את הרמדאן כרים ואת גמר חתימה טובה, להתאחד תחת סוכת יפו הנצחית, יפו של ים ושמים ואחדות משפחתית, יפו שתחובר לה יחדיו כארבעת המינים.
מאת: שם טוב דקלו
