לסרג' תירוש, 44, היה הכול: בית מהז'ורנלים, אוסף אמנות מרשים, אישה ייצוגית+2, תפקיד בכיר באחד מהמוסדות הפיננסיים המוערכים בעולם וייחוס לאחת מהמשפחות האמידות, הוותיקות והמשפיעות ביפו. כל הדברים שהיו גורמים לגבר אחר להשמין מנחת, להחזיק חזק-חזק בכיסא ולהתפלל שלא ייגמר לעולם.

אבל תירוש הוא לא הגבר הזה. ב-2007, לאחר קריירה מצליחה וחובקת עולם בת עשר שנים בעמדות מפתח ב"סיטי בנק", ונישואין שארכו אחת-עשרה שנים, הוא שבר את הכלים, ובצעד מפתיע התפטר מהבנק וסיים את נישואיו.

היום, שלוש שנים אחרי, כל מי שהניד ראש וספק לו כפיים אז, יכול להירגע: תירוש עסוק ומאושר מתמיד. הוא מצליח שוב בדרך חדשה כיזם חממה לטיפוח אמנים בתחילת דרכם. בנוסף, הוא מתחזק זוגיות מבטיחה עם דנה חסון, שלא רק עושה לו נעים בלב אלא גם מנהלת את המיזם החדש שהקים.

הוא נולד לאחת המשפחות האמידות והוותיקות ביפו. אביו שהיה אספן וסוחר אמנות נודע, זיהה כבר ב-1960 את הפוטנציאל העסקי והנדל"ני ביפו, ופתח שתי גלריות לאמנות במתחם שקרוי היום יפו העתיקה ואז כונה בפשטות "השטח הגדול" ואכלס בעיקר בתי מלאכה וזונות.

ב-1962 רכש אביו בית בצדף 12, שם גם נולד תירוש ג'וניור. הבית שנמכר מאוחר יותר, ממשיך לאכלס בין כתליו דמויות מפתח ישראליות, ביניהן משפחת פדני וצביקה חפץ, שגריר ישראל בלונדון לשעבר. את שנות ילדותו הראשונות בילה סרג' בארה"ב, שם התרחבו עסקי המשפחה בדמות גלריות נוספות בפלורידה ובניו יורק.

כשהיה בן שש, חזרה המשפחה לארץ, וסרג' ששלט כבר אז בשלוש שפות, המשיך את לימודיו ב"טביטה סקול", מוסד יוקרתי ואליטיסטי בימים ההם. שם הוא גם סיים את לימודיו העל-יסודיים, עד לגיוסו לצה"ל.

"ללא ספק מעניין ושונה מבית ספר רגיל. מצד אחד נחשפתי לקהילה בינלאומית, דבר שהכשיר אותי להתמודד ולהסתדר עם שפות ותרבויות שונות. מאידך, נאלצתי ליצור חברויות חדשות כל הזמן, כי הילדים באו והלכו. איש מהם לא נשאר עד הסוף. 

זה משאיר חור כשאתה מתבגר, כי חברי ילדות לא ממש היו לי. בנוסף, בית הספר היה נוצרי, והדת השלטת בו הייתה מוסלמית בגלל ילדי ערביי יפו, שהיוו את הרוב בבית הספר. בדיעבד, הבנתי שחסרה לי מאוד שורשיות וחיבור לארץ וליהדות".

 

למזלו של סרג', הסקרנות הטבעית גרמה לו לצאת מעט מה"גטו" התרבותי, להסתובב ביפו ולרכוש חברים חדשים שהעשירו את עולמו החברתי. גם בצבא שקד תירוש על השלמת חוסרים בכל מה שקשור לידיעת הארץ וצבריות על רבדיה.

ב-1972ביצע האב עסקת נדל"ן מוצלחת נוספת ורכש את הבית בו מתגורר תירוש כיום ברחוב הצדף 8. הבית שהיה במקור חורבה, ישב על מגרש גדול ונקנה בשותפות עם עוד מספר אנשים. לאחר חלוקת המגרש לשניים, עבר הבית שיפוץ יסודי וב-73' עברה משפחת תירוש למעונה החדש.

"כל פרט בבית נבנה עם מחשבה והשקעה רבה", מספר סרג'. למשל, גרם המדרגות הנדיר שבולט ביופיו בבית, נבנה על ידי דודו של סרג', נגר אמן מצרפת. "אנשי מקצוע ממשיכים לבוא כדי לראות את הפלא שמחזיק מעמד עד היום", הוא ממשיך להתרפק על זיכרונות ילדותו מהבית.

הבית שנחשב עד היום לאחד הבית היפים ביפו, נחשב אז לסנסציה ממש והיווה נקודת ביקור חשובה לאורחים רמי מעלה מחו"ל. באלבום המשפחתי מונצחות מסיבות רבות שיק בהן לגמו אנשי בוהמה, תרבות וממון מהארץ ומחו"ל שמפניה איכותית, ונהנו מארוחות גורמה. בין האורחים שגדשו את המסיבות, ניתן למנות את אורי זוהר, אריק איינשטיין, שארל אזנבור, תמי בן עמי ואולסי פרי, דן בן אמוץ, אייבי נתן ועוד רבים וטובים.

 

"יכול להיות, אבל אני לא חשתי בזה. לא הרגשנו עוינות. למרות קשיי היומיום של הסביבה, היו לנו יחסי שכנות מצוינים. הקפדנו לא לנקר עיניים ועד היום החזית של הבית לא משדרת את העושר שבפנים. כל הילדים של השכונה באו אליי הביתה לשחק איתי ולא ממש עניין אותנו כמה כסף יש להורים שלנו. זו הייתה תקופה אחרת".

כשנודע לו על כוונת האב למכור את הבית, הוא רכש אותו ממנו, בשלב שבו יכול היה כבר להרשות לעצמו את הרכישה מבחינה כלכלית. הבית רחב הידיים משמש כיום גם כמעונו של סרג' וגם כגלריית הבית של האמנים אותם הוא מטפח במיזם החדש שלו.

 

יש לו אחות שמבוגרת ממנו בשתיים-עשרה שנים ואח שמבוגר ממנו בחמש-עשרה שנים. גם אחיו לא נפלו רחוק מהעץ ועוסקים בסחר באמנות. האחות מנהלת את גלריית "תירוש" בהרצלייה ואילו אחיו סוחר באמנות בשוק הבינלאומי.

 

בגיל 18 עזבו הוריו את הארץ ועברו להתגורר בפריז. תירוש סיים את השירות הצבאי כחייל בודד והגעגועים להורים והשליטה באנגלית ובצרפתית הניעו אותו להשתקע בפריז, שם התגורר חמש שנים, במהלכן סיים תואר במנהל עסקים ואמנות.

למרות הקרבה להורים וחיי הבון טון, תירוש התגעגע לשורשים וחזר לארץ ב-1992. שלוש השנים לאחר מכן הוא הקים יחד עם אחיו וגיסו את בית המכירות המצליח לאמנות "תירוש" בהרצלייה.

 

ב-1996הוא נישא ללימור, היום שפית ידועה, ויחד הם חזרו שוב לפריז, שם השלים סרג' לימודי תואר שני במנהל עסקים והחל לעסוק בתפקיד בכיר ב"סיטי בנק". למרות ההצלחה המקצועית, הגעגועים לארץ גברו והזוג חזר ארצה, כאשר תירוש מקים את מנגנון הבנקאות הפרטית בישראל וטורקיה עבור סיטי בנק עד לעזיבתו ב-2007.

"מיציתי. יש בתחום הזה תחלופה מתמדת של אנשים, עובדה שהתישה אותי. מה גם שהגעתי לתקרת הזכוכית מבחינת קידום בארץ, ורציתי לחיות פה. אני אוהב את התרבות, מזג האוויר, את הבית שלי, האנשים. אני חי בשלום עם הבעיות שלנו כמו עם ההצלחות שלנו. אולי זה יישמע לך לא אמיתי, אבל חשוב לי להיות אזרח תורם כמה שאפשר, ואת זה אפשר לעשות רק אם חיים פה", הוא אומר בהתרגשות.

האהבה והידע באמנות, הפטריוטיות והגאווה הישראלית, מתבטאים אצל תירוש גם בעסק החדש: בתחילת 2009 הוא הקים את המיזם החדש ס.ת. ארט, העוסק בגילוי, טיפוח וליווי אמנים ישראלים מבטיחים בתחילת דרכם עד שהם עומדים על הרגליים וזוכים להציג בתערוכות בגלריות נחשבות.

"הרצון להקים את ס.ת ארט ( סרג' תירוש ארט, א.א.) התחיל מתחביב שטיפחתי עוד מהיותי בנקאי, שכלל איסוף אמנות ישראלית צעירה. כבר אז הבנתי שזו השקעה טובה מאוד עם תשואה פנטסטית, ולראיה העבודות שרכשתי בזמנו עלו בערכם פי כמה מאז.

אבל מעבר לערך הכספי, נהניתי אפילו יותר מהמפגש המרתק עם אמנים צעירים ומבטיחים. כשהבנתי שזה התחום שבאמת מעניין ומהנה אותי, החלטתי להתמקד באספנות. מהמפגש עם האמנים נולד הרעיון להקים חממה לאמנים ואספני אמנות מתחילים".

"מהר מאוד בטחתי ביכולת שלי לזהות כישרונות צעירים, יכולת שהשתכללה מאז שדנה הצטרפה אליי לעסק, כך שלא הרגשתי כבר צורך להמשיך ולרכוש אמנות דרך גלריות".

איך אתם מגיעים לאמנים?

"דנה ואני מבצעים 'חריש עמוק' של כל הבוגרים בבתי הספר לאמנות כמו בצלאל, המדרשה קלישר, מנשר ועוד. הרבה אמנים מגיעים אלינו היום כבר בכוחות עצמם לאור ההצלחות שלנו עם אחרים ופרסום אודותינו בשוק האמנות. 

מתוך מאות אמנים שאנחנו בוחנים, נבחרים רק חמישה או שישה המקבלים מאיתנו במה ראשונית ובית להתייעצויות מקצועיות. אנחנו אף רוכשים חלק מהעבודות לאוסף הפרטי שלי. עבודות אחרות של האמנים נחשפות באתר האינטרנט שלנו ומוצגות בתערוכות מתחלפות בבית ס.ת. ארט. לכל תערוכה מוזמנים אספנים, אוצרים, 'גלריסטים', עיתונאים וקבוצות שמגיעות מחו"ל במיוחד לתערוכות".

"מדובר ב-win-win situation ; כל הצדדים מרוויחים מההתקשרות: האמן, האספנים ואני. רוב הגלריות לא מוכנות לקחת עליהן את הסיכוי של אמן בוסר, הן בדרך כלל מתקשרות עם אמן שכבר זכה להצלחה מסוימת. אני לעומת זאת לוקח סיכון מחושב ומשקיע באמן שאני מאמין בו ובעבודותיו, מטפח אותו ומכוון אותו שנתיים-שלוש, עד שהוא  'עומד על הרגליים'. אן לנו חוזה, הכול על בסיס אישי".

"אני מקבל עמלת מכירה כשעבודה של האמן נמכרת, כאשר חלקו של האמן בסכום גבוה יותר מאשר בגלריה רגילה. בנוסף, אני באמת מרגיש נפלא מזה שעזרתי לאמן למצות את הפוטנציאל שלו. תראי, במידה מסוימת אני פילנתרופ, ההוצאות בשלב הטיפוח הן עצומות וההכנסה בוודאי שלא מכסה את ההוצאות. אני מקווה שהרווח יבוא מעליית ערך האמנות שרכשתי מהאמן, בעתיד".

"שירימו, אני יודע מה האמת ויש לי בנוסף הצלחות לא מבוטלות להציג".

"למשל, הקבוצה של אמנות אורבאנית שהתחילה מגרפיטי שאנשים שציירו ברחובות דרום תל אביב. זה היה סוג של אמנות שלא קיבלה הכרה מוסדית או פלטפורמה ראויה במשך תקופה ארוכה. אנחנו בבית ס.ת. ארט נתנו להם במה ראשונית. והרבה בזכות החשיפה והתמיכה שלנו הם עלו על המפה ובגדול, ויגיעו גם למוזיאון בקרוב".

 

אחד מאמני הקבוצה האורבאנית שהתגלה על ידי ס.ת. ארט וזכה מאז לפרסום והצלחה רבים הוא Know hope , אמן בעל שורשים ישראליים שגדל בארה"ב.Know hope   הוא שם הרחוב שלו והוא מקפיד להסתתר מאחוריו ולא לחתום בזהותו האמיתית. סרג' מספר שהאמן המצליח מלווה עד היום על ידו, למרות ההצלחה העולמית וההזמנות לתערוכות וירידים יוקרתיים.

 

אמן נוסף שמאחוריו תערוכות בארץ ובחו"ל הוא פלג דישון, שמצליח מאוד ונמצא באוספים של אספנים בעלי שם. גם האמנים תום גולדברג, מיה בלוך ואנג'ליקה שר נהנו מכנפיהם החוסות של סרג' וצוותו, ומצליחים היום גם בזכות עצמם בתערוכות המוצגות בגלריות ומוזיאונים ברחבי הארץ.

לכל אורך הריאיון נמצאת במרחק נגיעה מסרג' דנה חסון, בת זוגו לחיים האישיים והמקצועיים. חלק מסיפורי הילדות היא שומעת בפעם הראשונה, והמבט החם והמצועף שהיא מעניקה לו, לא משאיר מקום לספק באשר לתחושותיה.

למרות הרומנטיקה הגלויה לעין, סרג' מרבה לשבח את העין החדה של דנה והמקצועיות הרבה שתורמת גם היא להצלחה לה זוכה המיזם.

"לא תאמיני, על מיטת הפילאטיס. יש לנו מורה אישית משותפת לפילאטיס. לאחר שסיימתי לימודי מנהל עסקים ומשחק, חיפשתי כיוון מקצועי מתאים ושיתפתי את טל, המורה לפילאטיס, בלבטים".

 

טל בעלת התושייה עירבה את סרג' המקושר, שהתנדב מיד לסייע לצעירה היפה. המניעים שלו היו אמנם רומנטיים בתחילה, אבל כבר לאחר כמה פגישות בהן פרש לפני דנה את משנתו בדבר המיזם העסקי החדש, נדלקה דנה מהאפשרויות הגלומות במיזם והתנדבה לסייע בתהליך ההקמה.

"לדנה יש אינסטינקטים נהדרים בתחום האמנות. היא התחילה בכך שסייעה לי מדי פעם, אבל מיד קלטתי את המיומנויות שלה. התפקיד שלה נבנה תוך כדי עבודה והצלחה בלתי מוטלת בספק".

דנה: "אנחנו הפכים מושלמים ומשלימים, וזה נהדר לעסק. באנו מרקע ומקום שונה. סרג' נושם אמנות מילדות, ואני לעומת זאת בעלת האינסטינקטים והיכולת לזהות משהו טוב אוניברסאלי, תכונה שהיא תכונה מולדת ולא תלויה דווקא בהשכלה רלוונטית".

 

דנה: "אנחנו אכן מבלים הרבה יחד והעבודה יוצרת לפעמים קונפליקטים בלתי נמנעים בזוגיות האינטימית, אבל למדנו מטעויות העבר".

סרג': "כלל ראשון: לא לוותר על הטעם האישי ולבחור תמיד משהו שאתה אוהב. הכלל השני הוא לקנות ממקור מקצועי, אמין וטוב. בנוסף, כמו בכל השקעה, גם באמנות יש סיכון, ולכן חשוב לפזר את הסיכונים ולקנות מכמה אמנים".

"בדיוק! צריך גם לא לקנות יותר מדי בבת אחת. חשוב לזכור שלאורך זמן, מה שרלוונטי היום אולי לא יהיה רלוונטי בעוד כמה שנים".

"לא, אבל רמז עבה תקבלי אם תבדקי במי אנחנו הכי משקיעים. תיכנסי לאתר ותראי את האמן שהאתר מציג עם הכי הרבה עבודות".

זכרו איפה קראתם את הטיפים, כשתעשו "אקזיט" בעוד 15 שנים...