המטרה: נסיעת מבחן בקו 37 החדש ביפו.
היעד: סיבוב מפנק מהתחנה ביפת פינת ארליך לוולפסון וחזרה.
האמצעי: מיניבוס חדיש, ממוזג ומרווח שמפעילה חברת דן.
בונוס: נהג אנין טעם במוזיקה.
השעה שעת צהריים, התחנה חשופה לשמש ואני תופסת מחסה מתחת לעץ הפיקוס שמצל ומציל אותי מפני השמש היוקדת. מסתבר שבקרב נהגי האוטובוס, יפו לא מככבת כמקום עבודה מועדף, בגלל מקרי אלימות רבים כגון יידוי אבנים בשמשות האוטובוסים על ידי תושבים ערבים בזמן הפגנות |
בתחנה המשותפת לקו 46 ו-37, מחכה תלמידת בית ספר בת 12 שמנסה לברר האם קו 37 מגיע ליעד שלה; כמאתיים מטרים במורד רחוב יפת. ההמתנה ארוכה ואני מתלבטת אם אני ממתינה במקום הנכון.
עובר אורח אומר לנו שהקו לא עובר כאן בכלל בשעות היום ושהתחנה במקום אחר. אני מעט מבולבלת, אבל מחליטה לקחת צ'אנס.
הציפייה משתלמת. לאחר עשרים דקות הוא מגיע. המיניבוס מצוחצח ומרווח, ובפנים ארבעה נוסעים. תלמידת בית הספר מתייעצת ארוכות עם הנהג שמשיב לשאלותיה באריכות ובאדיבות.
אני משפשפת עיניים (ולא בפעם האחרונה בנסיעה הזו), התלמידה מוותרת והמיניבוס מפליג לדרכו. זה הזמן להדק חגורות וירטואליות, להתרווח על המושב הנוח ולשוחח עם הנוסעים.
נתן וגור. חיכו תקופה ארוכה נתן ובנו גור נוסעים בפעם הראשונה בקו.
איך הקו?
"מצוין כאוטובוס פנימי בקהילה, משהו שהיה חסר תקופה ארוכה".
מהו המסלול שלכם?
"מבית ספר ויצמן, שם לומדים שני בניי, ועד לחוף עלייה, שם אנחנו גרים".
יתרונות?
"קטן, יכול להיכנס לסמטאות הצרות של יפו".
חסרונות?
"מגיע בתדירות של כל חצי שעה. עדיף בתדירות גבוהה יותר, של כל חמש דקות".
שדייה. אין תלונות שדייה, נוסעת נוספת, מספרת שהיא נוסעת באופן קבוע בקו מאז שנחנך.
מהו המסלול שלך?
"מבית הספר 'חסן ערפה' עד לשדרות ירושלים".
איך הקו?
"מצוין. אין לי שום תלונות".
ליד הנהג אני מבחינה בילד עמוס בילקוט בית ספר, שנוסע בגפו הביתה למרות גילו הצעיר. לעפיפה שיושבת לידי, סיפרו השכנות על הקו החדש, והיא נעזרת בו בנסיעותיה לקניות ב"כרמל", וכן בביקורים אצל הבן שגר בסמוך לבית חולים "וולפסון".
היא מבסוטה מהקו, אבל הייתה שמחה אם ההמתנה בתחנות הייתה נעימה יותר. "התחנות לא מספקות מחסה מחום או קור", היא מתלוננת. "וגם יותר טוב היה אם תדירות הקו הייתה גבוהה יותר".
בתחנה האחרונה בקדם, מתרוקן המיניבוס מנוסעיו והנהג חגי מספר לי שהקו פעיל חודש ימים, מתוכם הוא נוהג בקו כשבועיים. לפני שנהג בקו 37, הוא נהג בקו 61. הוא איבד את עבודתו בקו בעקבות תהליך ההפרטה שעובר קואופרטיב "דן", והועבר לנהוג ביפו במקום.
יש עומס של נוסעים?
"ממש לא. בואי נגיד שעוד לא נאלצתי שלא להעלות נוסע עקב עומס", הוא מתבדח.
לדעתו, הקו החדש לא הגיע עדיין לידיעת אנשים רבים שזקוקים לו והיו משתמשים בו אילו רק שמעו אודותיו. "אולי זה בגלל שמדובר באוכלוסייה שלא נחשפת לאמצעי תקשורת כמו אינטרנט", הוא תוהה באוזניי.
חגי הנהג. אוהב מוסיקה קלאסית זה נחשב כצ'ופר לעבוד בקו "בוטיק" שכזה?
חגי מביט בי דרך המראה ופניו מבהירים לי: "לא ממש..."
מסתבר שבקרב נהגי האוטובוס, יפו לא מככבת כמקום עבודה מועדף, בגלל מקרי אלימות רבים כגון יידוי אבנים בשמשות האוטובוסים על ידי תושבים ערבים בזמן הפגנות. גם מקרי שוד ובריונות כלפי נהגים לא חסרים. "בגלל הסמטאות הצרות שבהן עובר הקו, יהיה קשה להימלט במקרה של תקיפה", הוא מהרהר בקול.
יש לך דרך להגן על עצמך?
"לא", הוא עונה בפשטות.
מה הם הנהלים במקרה של אלימות?
"יש לנו נהלים ברורים שאומרים להרגיע את הרוחות ולא להיכנס לעימותים".
המיניבוס מגיע לתחנה האחרונה בוולפסון. כמה דקות מנוחה ואנחנו עושים את דרכנו חזרה עם חגי. ברקע אנו שומעים מוזיקה קלאסית שחגי אוהב לשמוע ולהשמיע במידה שהנוסעים חולקים איתו את אותו טעם מוזיקלי.
בוולפסון עולה עמנו אולגה, צעירה מטופחת ונאה, שמספרת לנו שהיא מיילדת בוולפסון. את הקו גילתה במקרה והיא משתמשת בו לעתים קרובות בנסיעותיה ליפו. היום למשל, היא בדרכה לטיפול טווינה ודיקור סיני אצל מטפלת יפואית מרחוב דנטה.
אולגה. בדרך לדיקור סיני תדירות הקו פחות מפריעה לה. "ביררתי את מועדי הקו ואני פשוט מגיעה בזמן כדי לתפוס את האוטובוס ולא צריכה להמתין הרבה", היא מסבירה.
אני רושמת את הטלפון של המדקרת על כל צרה שלא תבוא, ונהנית מהנוף שנגלה לעיניי ברחוב קדם: הים שנפרש בכל הדרו משכיח את החששות שהועלו קודם. חגי ממהר לספר לי על נוסעות שנוסעות בקביעות בקו, ומקפידות להביא לו צלחות מלאות בדברי מאפה ביתיים.
ניצן, צעירה בת 23, מטפסת בזריזות למיניבוס ומחלקת גם היא שבחים לקו החדש. "התחנה ממש מול הבית שלי, איזה כיף", היא מתמוגגת. "למה הוא לא מגיע עד לדיזינגוף סנטר", היא תוהה באוזניי, "ככה זה היה ממש מושלם".
חגי מתנדב להסביר לה, באדיבות ובסבלנות, שהמטרה הייתה ליצור קו פנימי קהילתי ביפו שישרת את תושבי יפו. מיניבוס, שהכרחי בגלל הסמטאות הצרות, לא היה מצליח להכיל כמות נוסעים שהייתה גדלה פי כמה עם הארכת מסלול הקו עד לתחנות בתל אביב, והיפואים היו ניזוקים מכך.
בסיבוב של יפת וארליך אני נפרדת מחגי ומהנוסעים. בשקט בשקט, כשהטרנטה הנאמנה שלי לא תשמע, אני מתכננת מסעות נוספים עם חגי, מזגן בפול ווליום, מוזיקה קלאסית ובעיקר בלי לחפש חנייה. מומלץ!
לפרטים נוספים על הקו וזמני נסיעה לחץ כאן
|