הצב של אורן – שעת סיפור

בשבוע שעבר קראנו את "גומות החן של זוהר" מאת מאיר שליו והשבוע נקרא את "הצב של אורן" מאת מירה מאיר.

הספר "הצב של אורן" מספר על הכמיהה והרצון של אורן לצב, ולכן אורן ואבא יוצאים לחפש צב.
לאחר מסע חיפושים ארוך שבמהלכו מוצאים אורן ואביו שלל מציאות ודברים חדשים אבל לא צב, מחליטים אורן ואבא לחזור הביתה.
ולמחרת הפלא ופלא אמא של אורן מוצאת צב ומביאה אותו לגן של אורן.
בגן הצב קצת נלחץ  ומתכנס פנימה בתוך השריון שלו, לאחר שהצב מתרגל קצת לגן  הוא מוציא בהדרגתיות:  רגלים, ראש, וזנב מתוך ביתו שעל הגב.
בגן כל הילדים נרגשים מהצב ורוצים לשמור עליו, וכל ילד מתנדב להביא משהו לצב החדש.
הילדים מביאים לצב ירקות לאכול ומתיישבים גם הם לאכול ארוחת בוקר בתוך הגן והצב נשאר בחוץ לבד, הצב שמבחין כי נשאר לבדו עוזב את הגן ומחפש מקום אחר לטייל בו. 
בסיום הארוחה יצאו הילדים לחצר וראו כי הצב איננו, הם היו מעט עצובים ואפילו אורן בכה קצת, אז יצאה הגננת והרגיעה את הילדים, היא סיפרה להם שגם צבים לא אוהבים להיות סגורים.

 

בגיל הגן בין גיל שנתיים לשש ילדים מתחילים להתעניין בילדים אחרים ואלה נעשים חשובים להם יותר ויותר לפחות כמו בני המשפחה. לחברים יש בונוס לעומת משפחה מכיוון שאותם אפשר לבחור בעוד את המשפחה שלו הילד לא יכול לבחור. נולדת למשפחה ואין לך אפשרות להחליפה. ברגע שמכניסים או מוציאים חבר לחיים יש מצב של חופש בחירה.

 

 הסיפור "הצב של אורן" הינו סיפור של התחברות ופרידה והוא מדגיש את העניין הזה.

ילדים צעירים חווים את כל הרגשות שאנו כמבוגרים חווים בזמן הקשר עם חבר ובבחירתו. לעיתים יש בחירה לא הדדית- אחד רוצה והשני אינו רוצה באותה המידה או שאינו רוצה בכלל ואז הילד חווה "אהבה נכזבת".

בסיפור יש את התהליך של הפגישה שהוא משמח ויש את התהליך של הפרידה וההתרחקות של אחד מהשניים שמביא לעצב ולגעגוע.

ברוגז אצל ילדים ובכלל הינו לעיתים הדדי ולעיתים הוא לא סימטרי במידה והוא אינו סימטרי קיים כעס כשהאחד רוצה להתרחק והשני להישאר קרוב.

לעיתים  קיימת שמחה הדדית על ההשארות ביחד ואח"כ החלטה משותפת על התרחקות ועל פרידה. כמו שילדים משחקים ואז מתרחקים וכל אחד הולך לביתו ויפגשו שוב למחרת.

 

בסיפור "הצב של אורן" ישנו קשר לא סימטרי מבחינת היכולות של שני המשתתפים. יש את הילד ויש את בעל החיים, הצב והילד הוא שדואג ומטפל בצב. אבל זה לפעמים קיים גם בקשר בין שני ילדים כשהאחד בוגר יותר, היודע והיכול והשני חלש ופחות מסוגל. הדבר בא לידי ביטוי במשחקים שונים כגון: רופא וחולה, אמא וילד ועוד.

בסיפור הצב יוזם את ההתרחקות. דווקא החלש וזה שצריך טיפול עוזב אולי כי הוא קיבל מספיק טיפול ואלי הוא לא צריך יותר טיפול שכזה. הספר לא אומר בבירור מה יקרה הלאה האם תהיה פגישה מחודשת או שלא.

 

הנושא שעולה מתוך הקשר המוצג בסיפור "הצב של אורן" הינו כמה זה מספק את שני המשתתפים המפגש שבניהם וכמה המפגש טוב לשניהם. מבחוץ אף פעם אי אפשר לדעת ולהחליט האם המפגש מספק עבור השניים או טוב בשביל כל אחד מהצדדים. לא תמיד קשר הדדי תורם יותר מקשר לא סימטרי. הרבה פעמים אנחנו כהורים נוטים לדעת עבור ילדינו ולומר דברים כגון:"הילד הזה הוא מנצל אותך ואתה תמיד נותן" וכו' כו'. אך חשוב לזכור כי לפעמים הילד שנותן ומקבל יש לו יותר סיפוקים מזה שמקבל.

 

אם כך קשר בין חברים לא צריך בהכרח להיות הדדי וגם שני החברים לא חייבים להיות דומים.

 

קשר של חברות בין ילדים לא חייב להיות בין שניים שיש להם קווי דמיון. מספיק שיש ביניהם יכולת לשיתוף פעולה. לא מוכרחים להיות תאומים זהים...