צופים אורתודוכסים ביפו כמה חגיגות היו לנו ביפו בזמן האחרון, אח, מאמא - ככה אני אוהב! זה היתרון של מגורים בעיר מעורבת עם שלוש דתות לפחות, כאשר כל דת מתפצלת לכמה זרמים.
האמת שעד היום לא ממש ברור לי הענין הזה שחוגגים את כריסמס בשני מועדים שונים, מה גם שמדובר באותו הישו, אבל כך טבעו של עולם וניתן לראות את הצד החיובי בתוספת עוד גוון לחבילת החגים והעדות.
מה יש? למה לא?
גם ליהודים יש בכל מקום שני בתי כנסת: בית הכנסת שלהם ואת ההוא שכף רגלם לא תדרוך בו.
חוץ מזה, אם אתם זוכרים, ישו היה במקור יהודי, ואת זה קל מאד לגלות לפי שלושה פרמטרים עיקריים:
1. הוא עבד עם אבא שלו.
2. הוא גר אצל ההורים עד גיל שלושים.
3. אמא שלו חשבה שהוא אלוהים.
בכל אופן, עומסי תנועה כבדים ביהודה הימית ובמעלה יפת בישרו כי יפו שוב חוגגת, והנהגים המסכנים שמתים להגיע הביתה לבת ים לצעוק על האשה ולהרביץ לילדים (או להיפך) ישבו שעה שלמה בפקק, ציפצפו בלי סוף וקיללו את כל העולם ואשתו, למול פני החוגגים העליזים והשוטרים האדישים.
פקקי תנועה ברח' יפת ביפואז כרגיל, היתה לנו תהלוכה עליזה לאורך רחוב יפת, עם כלי נשיפה, דגלים, תלבושות באדום לבן, זקני צמר גפן, ילדים עולצים, מבוגרים במיטב מחלצותיהם – מאות רבות מאד של אזרחים חייכנים עמדו לאורך רחוב יפת, פיטפטו והביטו בתהלוכה.
זיקוקים צבעו תדיר את השמיים בקולות נפץ עליזים, עגלת סבא כריסמס הובלה בידי קבוצת ילדים, וקרני ליזר ירוקות צבעו דמויות חגיגיות על מסך שהוקם בסמוך לכנסיה.
ההמונים משכו לאט לאט לכיוון הכנסיה עד שהרחבה למרגלות גבעת אנדרומדה התמלאה מפה לפה. רחוב יפת נפתח לתנועה ומאות מכוניות מתוסכלות התגלגלו סוף סוף הביתה.
חוץ מזה, אם אתם זוכרים, ישו היה במקור יהודי, ואת זה קל מאד לגלות לפי שלושה פרמטרים עיקריים:
1. הוא עבד עם אבא שלו.
2. הוא גר אצל ההורים עד גיל שלושים.
3. אמא שלו חשבה שהוא אלוהים. |
ברחבת הכניסה פגשו ההמונים מצגת צבעונית של ישו ומשפחתו, כולל שני איילים העשויים מסלילי נורות שסבו על צירם.
מספר צופים משבט הצופים האורתודוכסים, חמושים בטרנינגים של חינאווי ולפידים מעשנים, ניגשו להדליק חגיגית את כתובות האש אשר כובנו מבעוד מועד, אך למרבה הפדיחה מישהו שם התרשל ולא הטביל את החבלים בנוזל דליק מבעוד מועד, ולמרות נסיונות הרואיים להתיז על הכתובות שהעלו סימני אש קלים בלבד – חומר דליק, היה זה מאוחר מדי, אך לפחות לא הסתיים בכוויות חמורות לנערים ששיחקו באש, פשוטו כמשמעו, וניצלו בנס מכוויות נרחבות דרגה גימל.
צופה יפואי משחק באש מצד שני - המצילות רעמו, התזמורת ניגנה בהתלהבות, הבישוף נאם, וכך גם נדיה חילו, חברת הכנסת - גאוות העדה המקומית, ואז הגענו למנה העיקרית – זיקוקים כמובן.
פה לא פישלו והכל זרם יפה מאד וחגיגי וההמונים הביעו את שביעות רצונם במחיאות כפיים סוערות וצווארים נקועים, ככה שאני מציע שבשנה הבאה יוציאו גם את כתובות האש לביצוע חיצוני, ואם יש אפשרות לכיבוד – אם לא לקהל כולו לפחות לצלמים – זה יהיה צעד ענק בכיוון הנכון.
וגם שתיה בבקשה.
מאת: יהושפט היפואי
