|
יום חמישי הוא אולי היום המסכם של השבוע ואני בחרתי לשלב בין אוהל ההידברות בפארק דוידוף לבין הבריכה בנווה - גולן, שני מקומות ציבוריים המשרתים את כלל תושבי יפו.
באוהל ההידברות
 מעגל שיתוף יהודי ערבי באוהלנערים ונערות ישבו מרוכזים במסר של יחד במפגש, שהיה בעיניי מאוד תרבותי, בין מחצלות לכיפת הבד מלמעלה, המתוחה בין עמודי התאורה לעצי הדקל שהם זקיפות הקומה והאור. התמקדתי בשונה, במושג הנעלם מאוזניים רגילות וממה שבניהם, תוך רגישות להיבטי הלא מודע, כמו להיות "חרש-אילם".
המאמץ שלא לאבד חוש אחד בגלל מחסור של החוש השני - ללמוד בדרך הקשה לתקשר כמו כולם.
לדבר מבלי לשמוע את עצמך, לגדול עם יכולות דיבור להורים חרשים.
אוהל ההידברות הינו ניסיון לאפשר לנוער זה, שנולד למציאות שונה משהוריו נולדו אליה להתבגר, ולהתחבר בחברה, עם כול הקושי. |
עולם שהוא מסר, שמאפשר להבין דברים בהקשרם האחר, שאפשר וניתן בכוח הרצון וההתמדה להגיע להגשמה של כול רעיון. אוהל ההידברות הינו ניסיון לאפשר לנוער זה, שנולד למציאות שונה משהוריו נולדו אליה להתבגר, ולהתחבר בחברה, עם כול הקושי.
עברתי לבמת הבידור.
נוער וילדים במגוון הקשת הצבעונית והעדתית, חלקם שומעים את השירה וחלקם עומדים בתור הארוך לפיתה הדרוזית - משהו בצקי המקשר בין המופלטה המרוקאית עם הדבש הנוטף, לבין המוצר הדרוזי על כול גווניו וטעמיו.
בבריכה בנווה גולן
כל הזמן הזה חיכיתי לפיצוץ, שמישהו יעלה את סיפורי האלימות בין נוער יהודי לערבי, אבל להפתעתי הבקשה היחידה הייתה שתהייה גם נציגות ערבית בבריכה, כזו שמכירה את הנוער ושתוכל במקרה הצורך להעיר בשפת אם ולהרגיע את הרוחות, כמו שעושה זאת ארדיטי בצד היהודי. |
מעודד ועם רצון לעוד מפגשים כאלה פניתי לעבר הבריכה בנווה - גולן, שם התקיים מפגש כל פעילי וועדי השכונות של יפו רבתי. הגעתי למפגש בלב כבד.
על כף המאזניים היו מונחים הסיפורים של השנים האחרונות עם הכתבות בעיתונות מצד אחד והפעילות של הנשים היהודיות ערביות שסיירו בבריכה במטרה להרגיע את הרוחות, מצד שני.
דודו, מנהל המרכז הקהילתי בני ברית והאחראי לתפעולה התקין של הבריכה, מדבר על מיקום הבריכה, עלות האחזקה והתוספות שאעמוד עליהם בהמשך.
הוא מספר על ימים לנוער, למשפחות, לגברים ולנשים בלבד וגם לנוער - כולל לילה לבן בבריכה עד לשעת בוקר מוקדמת, בעלות שווה לכול נפש.
הכול בינתיים רגיל, ללא אזכור של המתחים בין ערבים ליהודים.
תור שאלות הפעילים הגיע, ופה הייתה הפתעה הגדולה.
השאלות התמקדו בימים ובשעות הפעילות, בתינוקות שעושים צרכיהם במים ואז צריך לפנות את הבריכה ולנקות את כול התכולה מחדש בעלות לא מבוטלת, על כובע ים שיהיה חובה לנשים ולבעלי שיער ארוך ואפילו משהו שהזכיר תצוגת אופנה, על הערב המיועד לנשים בלבד.
ניתן מחמת הדת של המתרחצות להגיע בשמלות אך רצוי שיהיו בלבן, היות והשחור מוציא צבע במי הבריכה ורצוי שהשמלה תהייה מאותו חומר שעשויים ממנו בגדי הים.
 בריכה משותפת ליהודים וערביםכל הזמן הזה חיכיתי לפיצוץ, שמישהו יעלה את סיפורי האלימות בין נוער יהודי לערבי, אבל להפתעתי הבקשה היחידה הייתה שתהייה גם נציגות ערבית בבריכה, כזו שמכירה את הנוער ושתוכל במקרה הצורך להעיר בשפת אם ולהרגיע את הרוחות, כמו שעושה זאת ארדיטי בצד היהודי.
אחזור לעלויות: המצב המתוח שהיה, מחייב שוטרים בשכר וכן אבטחה מוגברת בימים מסוימים, ותקציב זה מכביד על הפעילות במקום.
אני מאמין שניתן להפעיל את הבריכה באותו סטאטוס של בריכות רגילות כמו גורדון בתל אביב או ימית אלפיים בחולון, בהם המבקרים מכבדים אחד את השני - במיוחד היות שמבנה הבריכה מאפשר לכול גיל ולמיטיבי שחייה ואחרים, להיות במים במרחב נפרד.
אין שום צורך וסיבה ליצור מצבי לחץ, אם אין כוונה להכעיס.
לאחר המפגש המורחב של הפעילים השנה מסתמן שהשנה תהייה מענגת לכולנו ונוכל להעביר את עלויות הביטחון לתוכניות שעשועי מים וארגון פעילויות, גם על כרי הדשא הרחבים שמסביב לבריכה.
לסיכום היום, בין משל לנמשל:
הנוער יכול להיות הגשר ליפו אחת, מאוחדת ומתורבתת.
כמו שסיפרתי לחברים שהגיעו מחו"ל - ביפו יש הכול: נמל ודייגים היסטוריה בכול פינה - חפורה
או מוצבת על הקרקע, כמו השעון, כמו המסגדים וכמו שאריות עג'מי ומדרון יפו.
המעטפת המערבית בין דשאים לים, בין שימור לקדמה - זוהי יפו שלנו, על נעריה, נעוריה, עברה ועתידה, עתיד אשר נמצא כיום בידינו.
דקלו שם-טוב
יו"ר וועדת נוער יפו ג' דרום
חבר בעו"סים שלום
|
מאת: שם טוב דקלו
