גם ציר מרכזי, גם מתחם מסגד "נוזהא" וגם מרכז קניות במרכז השדרה  שהושבת בפעם המי יודע כמה.
מישהו בכלל ספר כמה פעמים נסגרו שדרות י-ם? יש לי הרגשה שנשבר בו שיא גינס.

כמה עוד התושבים יכולים לספוג? כמה הם יכולים לסבול?

אתה יודע שכל תושב צודק במאה אחוז בטענות שלו, אך אתה חסר אונים ולא יכול לעזור לו באמת וזה מצב לא טבעי לגביי.

אתה עומד מול תכניות ענקיות של מיליארדי שקלים ואתה לא יכול לומר להם: פשוט בטלו את הכול, לא רוצים כלום, לא רוצים רכבת, די, רק שחררו אותנו, כמה אפשר?

החזירו לנו את השדרה המסכנה שהייתה לנו. כמה הגוף המסכן של השדרה יכול לסבול עוד חפירות בבטן האדמה?

לפני 30 שנה נסעתי ברכבת תחתית בפריז, שם הרכבת התחתית (המטרו) התחילה לפעול שימו לב... בשנת 1900 ואנחנו כאן בשנת 2010 חופרים וחופרים וחופרים ונראה כאילו יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, כך לפחות בעיני האזרח.

השבוע הקשה נמשך ביום שני בפינוי הברוטאלי של משפחות אבו סרארי, מביתם ברחוב 3057 מס. 23.

המון כוחות משטרה הגיעו והפעילו לצערי הרבה כוח מיותר, גם נגד נשים, בלי שיהיה להם ליווי של שוטרות על פי חוק.

אני שואל את עצמי מדוע המשטרה לא מייצרת מנגנון, שברגע שהוא מקבל לידיו צו לפינוי לביצוע, הוא יוצר קשר עם נבחרי הציבור, כדי שיתריעו מול המפונים העתידיים להזדרז ולשלם חובות פתוחים וכך נחסוך הרבה עגמת נפש,כאב וצער, לפני שיהיה מאוחר, כמו במקרה של משפחת אבו סרארי ?

 

באמצע בשבוע, ביום שלישי, כבר התייצבנו למשמרת מחאה מול בית הספר לאומנויות.

מחאה שקטה ומכובדת, מחאה להעברת מסר שאני מאמין שהוא עבר.

כוחות המשטרה הרבים שהגיעו, הבינו מיד שלא יצטרכו להתערב, ולמרות שרישיון לא בקשנו, היחס של המשטרה היה מאוד מכובד.

הופתענו לטובה גם מהיחס החם של הנהלת הקמפוס, בראשות המנהלת גברת אורית קרובינר.

כמעט כל צוות ההנהלה של בית הספר יצא לקראתנו, אל תוך ההפגנה וחילק עוגות ושתייה.

כן, שמעתם טוב: עוגות ושתייה.

אנחנו באים להפגין נגדם והם יוצאים בעוגות.

לרגע לא יכולתי שלא לחשוב על רני רהב, היחצ"ן הכי מפורסם במדינה, שמייחצן כנראה גם את גברת שרי אריסון המיליארדרית, שע"ש משפחתה נקרא בית הספר לאומנויות.

זה בטח ייעוץ שלו, אמרתי לעצמי. לא סתם כנראה קיבל את "הרפוטיסיון" שלו .

כפי שאמרתי, אני מקווה שהמסר עבר ונתחיל לראות שינוי.

בכל מקרה זה נושא עקרוני, שאני לא הולך לוותר עליו. בדרך יש עוד מספר צעדים.

 

בסוף השבוע קיבלתי הודעה יותר משמחת, מצידו של מנכ"ל החברה לפיתוח יפו העתיקה, ירון קליין.

ישבנו מספר ישיבות עבודה, ירון ואנוכי.

התרעתי בפניו על העובדה שלא יכול להיות שבעיר כמו יפו, עם כל ההיסטוריה שלה והעובדה שמדובר בעיר מעורבת, כל השילוט במתחם יפו העתיקה מתעלם מהשפה הערבית ובכלל מהחלטות בג"ץ, שמחייבות שילוט תלת לשוני בערים מעורבות.

שמחתי לקבל מירון הודעה בכתב שאכן, החל מהשבוע הבא, צעדים ראשונים יוצאים לדרך והעוול יתוקן.

אני רוצה לקוות מכל הלב שהחברה לפיתוח יפו העתיקה תשנה כיוון ותחליט באמת לתת לנו, כאוכלוסייה ערבית, הרגשה של שייכות.

הכוונה היא לא לצאת ידי חובה בהחלפת שלט זה או אחר, אלא שכל תושב בעיר היפה הזאת ובמקום המיוחד, הזה ירגיש שייכות למקום.

אמרנו את זה כבר. מדובר בסמלים קטנים, אך חשובים, בעלות אפסית.

למרות המצב הפסימי באזורנו, כשיבוא השלום והוא יבוא, אלפי מבקרים יבואו לכאן, גם ממדינות ערב.

חשוב שאנו ביפו נהיה כבר מוכנים לארח אותם.

השילוט המתחשב הוא חלק מההכנות ואני לא מזכיר את  ת"א שעדיין רחוקה מלהיות מוכנה.