כובע קסמים / מאת לאה גולדרג
על דימיון בגיל הרך
"כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים,
כובע קטן מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה".
כובע הקסמים מתעופף על כנפי הדמיון ומגשים לילדה את משאלותיה.
דמיון הוא אחד הכלים המשמעותיים בהתפתחות חשיבה אצל ילדים, וגם אחד האמצעים שמאפשרים לילדים ללמוד את המציאות ולהתמודד איתה. הדימיון מעניק לילד שליטה מסויימת במצבים בהם מרגישים חוסר אונים ופחד. גם בסיפור הילדה רוצה להיות גדולה כד שאמא בערב לא תאמר "לכי, לישון, כבר מאוחר!".
היכולת לדמיין מתפתחת בסביבות גיל שנתיים. עד אז, עולמו של התינוק הוא ממשי, ומורכב רק מדברים שהוא יכול לראות, לשמוע או לחוש באצבעותיו. בסביבות גיל שנתיים, הפעוט מפתח יכולת לחשוב בצורה מופשטת על חפצים ועצמים מוכרים, גם כשהוא לא יכול להרגיש אותם בחושים שלו. זוהי התפתחות של החשיבה הסימבולית המאפשרת לו לרכוש שפה, כי שפה היא בעצם מילה המייצגת דבר מה, ולא הדבר עצמו.
בין גיל שנתיים לשלוש מפתח הפעוט את היכולת להמציא ולדמיין. בגילאים הצעירים, הדמיון מאפשר לילד לחקור ולהבין את המציאות. הדמיון בשלב זה מבוסס על המציאות ואיננו מנותק ממנה ועל ידי הבעת הדמיונות שלו הילד מבין מהסביבה שלו מהי המציאות האמיתית.
הדמיון מאפשר לילד להתמודד עם כעסים. למשל, ילד שכועס על ילד אחר שמציק לו איננו יכול לבטא את הכעס כמו שהיה רוצה במציאות (נגיד להרביץ לו) אבל הוא יכול לדמיין שבשנה הבאה הילד המציק יעבור דירה ולא יהיה איתו יותר באותה כתה.
הדמיון נותן לילד גם אפשרות להביע בצורה מקודדת את משאלות הלב הכמוסות שאי אפשר לבטא בצורה ישירה. למשל, ילד שנולד לו אח מפנטז שאחיו חוזר לבית החולים בעוד הוא נשאר עם הוריו לבלות.
בגיל שלוש ומעלה מופיעים פחדים לא מציאותיים, שהם סוג של "תוצר לוואי" של יכולת הדמיון הכל-כך מקסימה. בשלב הזה, ילדים מפחדים מדברים כמו מפלצות או רוחות רפאים, זאת "בזכות" העובדה שהדמיון שלהם מאפשר להם ליצור מציאות לא-קיימת וגם "להאניש" דמויות מפחידות מתוך סיפור ששמעו או סרט שראו, ולהאמין שהן קיימות במציאות.
אבל בעזרת הדימיון הם גם פותרים קונפליקטים אלו, באמצעות הדימיון הילד יכול להרוג את המפלצת או להתיידד עימה כל אחד על פי נטיית ליבו, הוא יכול לאמץ תכונות שלה כמו חוזק או להשליך עליה את פחדיו (הנמר מפחד מילדים). כהורים חשוב לעשור לילד להבחין בין מציאות לדימיון כשהבלבול יוצר בו חרדה וגורם לפחדים.
שקרים אצל ילדים
הגיל שבו הילד מבחין בין מציאות לבין בדיה משתנה מאוד. יכולות להיות סיבות רבות להמצאת סיפורים אצל ילידם, לעיתים הם ממצאים אגדה טהורה, לעיתים הם מבקשים להיכנס לעימות עם ההורה ומוצאים בכל משהו משעשע, יש ילדים המאשימים אחרים במשהו שהם עשו כדי לנקות עצמם מאשמה. או כדי למצוא הסבר לדבר שאינו הגיוני בעיניהם.
כהורים חושב לגונן על חיי הדימיון של הילדים, בדיוק כמו הילדה בסיפור הילדים מדמיינים את מה שנבצר מהם לקבל, שהרי הלא אמיתי נמצא גם בחיי המבוגרים בטלויזיה, בקולנוע, בספרים ועוד. ולכן כהורים חשוב להבין מה הסיבה לשקר ולא כעוס על הילד על עצם סיפורו.
הורים נוהגים להגיד "אם תגיד שזה אתה לא אכעס עליך" אבל אז איך נלמד אותם אחריות מהי? אפשר אם כך להגיד "שלפעמים הידיים והרגליים עושות דברים שהראש לא רוצה לעשות". במידה והילד אינו מודה, לא ללחוץ עליו אלא להגיד "טוב אני רואה שאתה מתבייש להודות. אתה צודק אבל תשתדל לא לחזור על זה... אני מאמין לך, זה לא אתה, בכל מקרה מה שקרה, קרה, גם אם אתה אשם אני אוהב אותך ומאמין בך וגם אתה תסלח לעצמך על השטות שעשית ואם לא עשית אני מצטער שחשדתי בך".
היכולת לדמיין מעניקה לילד גמישות מחשבתית, יצירתיות ומחשבה אינדיבידואלית, כי ככל שהעולם האמיתי הוא מציאותי ומשותף לכולם, בדמיון יכול כל ילד לברוא עולם שלם שיהיה שלו, ורק שלו.
על מנת לעודד את המיומנות המיוחדת הזו, חשוב לאפשר לילד ללכת בדמיון למחוזות רחוקים ככל שהוא רוצה, לעודד אותו להיות סקרן וחוקר, ולהתעניין בעולם הנוסף שהוא ממציא. לא להחליט שהילד צריך לחשוב, לנהוג ולהגיב כמו ההורה, אלא לאפשר לו את המקום שלו. דמיון מפתח כישורי למידה הרבה יותר מאשר ישיבה מודרכת עם הילד, כיוון שהוא צריך בשביל זה לחקור, להעז, להתנסות.
הסיפור יתקיים ביום ראשון ה-30/03/14 בשעה 17:00 ולאחריו תהיה פעילות תנועה.
וביום שני ה- 31/03/14 בשעה 11:45
המפגשים יערכו במרכז "הורים – ילדים, גפן"
רחוב עירית 17, קומה שנייה, מעל טיפת חלב.
טלפון: 03-7248195
מייל: merkaz_horim_gefen@mail.tel-aviv.gov.il
|
מאת: מערכת הפורטל
