שעת סיפור על פי החתול במגפיים / האחים גרים
כתבה מאת שלומית גרוס גל
רביעי, 2/5/12 בשעה 16:15
החתול במגפיים מככב בסיפור על אב זקן שהוריש לשלושת ילדיו את ירושתו. הצעיר קיבל חתול והתעצב, אך עד מהרה גילה כי לחתול תכונות מפתיעות וכי הוא יכול לעזור לאדונו בדרכים שונות ומחוכמות.
החתול – שהפך לגיבור היום – התברר כמי שיש בו הרבה יותר ממה שנדמה ולמעשה היה זקוק רק להזדמנות, כדי להוכיח את עצמו. ילד – בדיוק כמו החתול במגפיים – זקוק להזדמנות כדי לגלות למה הוא מסוגל.
יתרה מכך, הוא זקוק להזדמנויות שבהן תהיה לו גם החירות לא להצליח. |
על חיזוק חיובי ועידוד הפוטנציאל
כל ילד זקוק למעשה להזדמנות כדי להוכיח את עצמו, וההזדמנות הזו יכולה וצריכה להינתן לו קודם כל מהוריו ובהמשך גם מסביבתו הקרובה כמו גננות, מורים וסביבתו החברתית.
הנה דוגמא שכולנו מכירים:
סטיבן הוקינג הוא אולי המדען הכי מפורסם בעולם, שנודע בעיקר בזכות ספרו "קיצור תולדות הזמן". הוקינג נולד בעיר אוקספורד שבאנגליה. בילדותו היה הוקינג תלמיד בעייתי, וכתב ידו הבלתי קריא עורר את כעסם התמידי של מוריו והוריו.
כשהיה הוקינג בכיתה ו, העבירו הוריו אותו ואת אחיו לחינוך ביתי ושכרו להם מורים פרטיים שלימדו אותם בבית המשפחה. אמונם של הוריו וההזדמנויות שנתנו לו אפשרו לו להאמין בעצמו, על אף החוויות המעכבות שחווה בביתה ספר.
לימים חלה הוקינג במחלת ALS שגורמת לשיתוק מוחלט של הגוף, אך המוח ממשיך לפעול. רוחו האיתנה של הוקינג , שהתפתחה מן הסתם כבר בביתו ה"מחבק" בילדותו המוקדמת, אפשרה לו להמשיך ללמוד ולהתפתח ולהצליח כפי שהצליח, למרות מוגבלותו הגופנית הנרחבת.
דימוי עצמי
דימוי עצמי אצל ילדים הוא אחד הגורמים הכי משפיעים על התפתחותם בעתיד.
כיצד מתפתח הדימוי העצמי אצל ילדים?
כאשר נולד תינוק, הוא "טבולה ראסה" (לוח חלק) , הוא אינו יודע מה הוא, מי הוא, מה הוא שווה ולמה הוא מסוגל.
לאט, לאט, תוך בחינת הפידבקים של הוריו ושל הסביבה הקרובה, לומד הילד להכיר בערכו, ביכולותיו, בתכונותיו, בחזקותיו ובחולשותיו.
הילד לומד מהר מאוד להבחין בין תגובות חיוביות ותגובות שליליות, ולומד אף להבחין בחוסר תגובה והתייחסות, וכך מתעצב הדימוי העצמי.
הורים שנותנים לילד הזדמנות ומאפשרים לו גם להיכשל משדרים לו שהם מאמינים בו ומאמינים שהוא מסוגל להתמודד עם האתגר שהציבו לו. הורים שמתמקדים במה הילד לא יכול ומאדירים את חוסר הצלחתו, משקפים לו את החולשות שלו ומשדרים לו שהם אינם מאמינים בו ויכולותיו. ילד – בדיוק כמו החתול במגפיים – זקוק להזדמנות כדי לגלות למה הוא מסוגל.
יתרה מכך, הוא זקוק להזדמנויות שבהן תהיה לו גם החירות לא להצליח.הורים שמסוגלים לקבל גם כשלון של הילד שלהם משדרים לו שהוא איננו כשלון, אלא הוא ילד אהוב שחווה כשלון ושבפעם הבאה הוא יכול להצליח.
המסקנה המתבקשת היא שנתינת הזדמנויות לילדים, בסביבה מאפשרת, מסייעת להם לרכוש דימוי עצמי חיובי.
השתקפויות
בסיפור "חתול במגפיים" החתול זוכה בהכרה ובהערכה בזכות אמונות של בעליו בו. שינוי תדמיתו של החתול תלויה לחלוטין בבעליו, שאם לא היה מאמין בו לא היה יוצא הפוטנציאל הגלום בחתול מהכוח אל הפועל.
בדומה לחתול, כך גם ילדינו תלויים בדרך שבה נסתכל עליהם כדי לבנות לעצמם דמות קבועה. דמותם של ילדים תלויה למעשה בדרך שבה הוריהם רואים אותם. להתבוננות ולתגובה ההורית יש משמעות רפלקטיבית עבור הילד. משמעות הדבר היא שהילד רואה את עצמו משתקף בעיני ההורה, ממש כאילו הוא מסתכל במראה. למשל אם ההורה מתלהב ממעשי הילד ומשבח אותו, הילד מרגיש סיפוק ומרגיש כאילו ראה את עצמו משתקף במראה מחמיאה.
אם ההורה מגיב בעוינות כלפי הילד, הילד מפרש את התגובה כאילו ראה את עצמו במראה מעוותת. אם ההורה כלל לא מגיב להתנהגות הילד, הילד מרגיש כאילו עמד מול מראה ולא ראה בה כלום, כאילו הוא לא קיים.
לסיכום, ככל שהילד מקבל מהוריו יותר חיזוקים חיוביים על עצמו - איך שהוא נראה, איך שהוא מתנהג, איך שהוא משחק, איך שהוא חושב ובעצם כל מרכיב באישיות שלו – הוא יפתח לעצמו דמות חיובית ומסופקת יותר.
ביום זה המשחקייה פתוחה לילדים עד גיל 7.
שעת הסיפור תתקיים ביום רביעי ה- 2/5/12 בשעה 16:15
|
מאת: שלומית גרוס גל
