|
שעת סיפור - שבעה עורבים
הסיפור על שבעת העורבים
אישה אחת ילדה בבת אחת שבעה בנים, וכולם בריאים ושלמים. ואחרי זמן מה היא ילדה גם בת. בעלה היה איש מסודר וחרוץ ואנשים קיבלו אותו לעבודה ברצון, והודות לכך, לא רק שיכול היה לפרנס טוב את משפחתו הגדולה, גם הצליח לשים קצת כסף בצד לזמנים יותר קשים.
יום אחד הבעל נפטר בשנותיו הטובות ביותר והאלמנה, למרות החסכונות שעמדו לרשותה, בקושי רב יכלה לקיים את המשפחה. בינתיים הבנים גדלו וצורכיהם גדלו אתם, ומאחר שלא יכלו לקבל מאמם את מה שרצו, נעשו פראים ורעים.
האישה המסכנה, שרצתה מאוד לחנך את ילדיה לאנשים ראויים, סבלה מכך מאוד ויום אחד, כאשר לא הייתה לה יותר סבלנות להתנהגות בניה אמרה "הו נערים רעים, הייתי רוצה שתהיו לשבעה עורבים שחורים שתעופו מכאן, כדי שלא אראה אתכם יותר."
ומיד הפכו הנערים לציפורים, עורבים שחורים, עפו דרך החלון ונעלמו.
עכשיו חיה האישה יחד עם בתה היחידה בשקט ושלווה והן הרוויחו אפילו יותר מאשר דרוש היה להן. אך אחרי זמן מה התחילו שתיהן, האם והבת, להתגעגע לשבעת הבנים, האם חשה רגשות אשם והן דיברו עליהם לעתים קרובות ורצו מאוד שהבנים יחזרו לחיות איתן יחד.
יום אחד אמרה הבת "אמי היקרה, תני לי ללכת ולחפש את האחים שלי". הבת יוצאת למסע חיפושים ויום אחד רואה שבעה עורבים שיוצאים מבית, הבת הייתה כבר עייפה מאוד מהדרך הארוכה ונכנסה לבית כדי לאכול ולנוח. | הקשר בינינו לבין ילדינו הוא קשר לא מושלם. מרכיבים רבים כל כך משפיעים על התפתחותם של ילדינו ועל יחסיהם עמנו מלבד התנהגותנו איתם. במקום לנסות להיות דמות מושלמת שאיננו מסוגלים להיות, מוטב שנכיר בחולשותינו האנושיות וננסה להיות מי שאנחנו באמת. |
כאשר שבעת העורבים חזרו הביתה והתיישבו לארוחה, הבחינו שנערה שוכבת במיטותיהם ."הו! אילו זאת הייתה האחות שלנו!" קרא אחד מהם.
פתחה הנערה את עיניה וראתה את שבעת אחיה היושבים סביב המיטה. היא קראה "הו אחי! עברתי דרך ארוכה ומעייפת כדי להחזיר אתכם מהגלות שלכם. אני מקווה שעכשיו כבר תוכלו להתנהג טוב יותר, ולא תרגיזו יותר את אמא שלנו, אלא תהיו לשמחה ונחת שלה.
הם בכו ואמרו "אכן קיבלנו את העונש הראוי לנו". האחות שמחה שהבנים הכירו במעשיהם הרעים. העורבים ואחותם חזרו הביתה, כשהגיעו הביתה בקשו העורבים סליחה מאמם. הם הבטיחו להתנהג שוב כמו בנים טובים. אמם סלחה להם והם הפכו שוב לבני אדם.
הורות מושלמת ורגשות אשם
אומנם מדובר במעשייה דמיונית בה האם מרגישה אשמה על כך שבניה הפכו לעורבים, אך בהחלט ניתן לקשור אותה למציאות היומיומית שלנו. אנו ההורים, קבלנו שק של רגשות אשם ביום בו קבלנו את התינוק החדש ובעצם את ההורות שלנו.
חלק ניכר מרגשות אשמה בהורות נובעים מהציפייה של הורים להיות הורים מושלמים לילדיהם: מסורים, אוהבים, חמים, סבלניים, רגועים, מחייכים, מקשיבים, תומכים, משקיעים ועוד.
החברה מטפחת את הציפייה המוגזמת של הורים למושלמות בהורות באמצעות תיאוריות פסיכולוגיות וציפיות של סוכני חינוך למיניהם.
 שעת סיפור מרכז הורים-ילדים יפו
ההנחה שהורים הם כל-יכולים, ולכן אחראים בלעדיים לכל הקורה לילדיהם, יצרה אוירה שבה תחושות של אשמה ושפיטה עצמית של הורים הן בלתי-נמנעות .
גם ילדים מטפחים בהוריהם את הרגשת הכול-יכול, בכך שהם רואים אותם כענקים היודעים הכול. ההורים הם מספקי הצרכים של הילדים. בלעדיהם אין מי שיאהב אותם, שיגונן עליהם, שיספק להם מחסה ומזון.
מאחר שאין לילד הקטן יכולת השוואה, הוא מייחס להורה שלמות מבלי לערער עליה. רק בתהליך התפתחות איטי שמגיע לשיאו בגיל ההתבגרות מצליח הילד להיפרד מדמות "האל הכול-יכול" של ההורה.
ילדים "עוזרים" לנו להרגיש אשמים גם על ידי שהם "פורטים" על נימים רגישים אצלנו: "למה אין לך אף פעם זמן בשבילי?" "את אימא רעה! תמיד את לא מרשה לי דברים" ואולם, במציאות לא תמיד אנחנו אותם הורים שהתכוונו להיות.
למעשה, פעמים רבות אנחנו בדיוק הפוך מכך: מאבדים את סבלנותנו וגוערים, כועסים, צועקים ומענישים את ילדינו. אז אנחנו מרגישים אשמים.
ילדים "עוזרים" לנו להרגיש אשמים גם על ידי שהם "פורטים" על נימים רגישים אצלנו: "למה אין לך אף פעם זמן בשבילי?" "את אימא רעה! תמיד את לא מרשה לי דברים" ואולם, במציאות לא תמיד אנחנו אותם הורים שהתכוונו להיות.
|
לכל הרגשות האנושיים, ואשמה בתוכם, יש מטרה ומשמעות. למשל, רגשות האשמה הנובעים מדאגה לדעתו של הזולת עלינו, משרתים אותנו כדי לבקר את עצמנו ולשפר את יחסינו עם הזולת. מידה מסוימת של אשמה עוזרת להסתגלות לדרישות הסביבה, במיוחד בילדות.
הפרזה באשמה מקשה על ההסתגלות. כשמרגישים אשמה רוב הזמן, כמעט על כל דבר שעושים, ובעוצמה גבוהה - נוצרת בעיה הסתגלותית. אין ספק שהורים המרגישים רגשות אשמה סובלים, אך גם ילדיהם סובלים מכך. ברגשות ההאשמה העצמית שיש להורים טמונה סכנה להתפתחות הילד.
ראשית, ילד שהוריו פועלים מתוך רגשות אשמה עלול ללמוד שהוא מקופח ויש לרחם עליו ואולי אף מגיע לו פיצוי מההורה. זו תפיסת חיים שעלולה לפגוע בהמשך בתהליך ההתפתחות התקין של הילד.
שנית, ילד שגדל עם הורה שמרגיש אשמה עלול, בצורה פרדוקסאלית, להפנים את תחושות האשמה של ההורה ולהרגיש גם הוא אחראי ואשם. הוא עלול להאמין שהוא באמת אשם בכל הדברים הנוראיים שקורים בבית: שכל ערב הופך לסיוט, שמאחרים כל בוקר, שאימא כועסת וכו'. כלומר, הורה רדוף-אשמה יגדל ילד רדוף-אשמה.
כיצד ניתן להימנע מרגשות אשמה בהורות?
הדרך העיקרית להימנע מרגשות אשמה היא על ידי בדיקה ושינוי של האמונות הפנימיות היוצרות אותן. מי שמאמין שהוא אשם - תמיד מחפש לעצמו את העונש.
אשמה עצמית או מחשבות על אשמה הופכות אותנו לקורבן תמידי של אחרים, ל"פח הזבל" של הסובבים אותנו, ל"שק החבטות" של זרים וקרובים כאחד. כל עוד אנו מאמינים שאנחנו לא בסדר – אנשים ימשיכו להציק לנו, לפגוע בנו, להתעלל בנו, להשפיל אותנו, להרביץ בנו ולהכות אותנו.
מאחר שכפי שנאמר, רגשות אשמה בהורות נובעים בעיקר מהציפייה להיות הורים מושלמים, עלינו להכיר אמונה זו ולשנותה – כלומר, לקבל שאיננו מושלמים בהורות.
להודות שאיננו כל יכולים, שהשפעתנו על ילדינו מוגבלת. ככל שנצטרך להיות פחות מושלמים, כן נחוש פחות כעס ואשמה. טעויות ושגיאות בהורות הן בלתי נמנעות. אנו יכולים להצטייד בכל המידע הקיים על גידול נאות של ילדים ואנו יכולים לשאוף להיות בוגרים ומודעים יותר, אך דבר מכל אלה לא ימנע מאתנו מלאכזב מפעם לפעם את ילדינו.
הקשר בינינו לבין ילדינו הוא קשר לא מושלם והשליטה בגורלנו ובגורל קרובינו מוגבלת. מרכיבים רבים כל כך משפיעים על התפתחותם של ילדינו ועל יחסיהם עמנו מלבד התנהגותנו איתם. במקום לנסות להיות דמות מושלמת שאיננו מסוגלים להיות, מוטב שנכיר בחולשותינו האנושיות וננסה להיות מי שאנחנו באמת. בדרך כלל, זה מספיק טוב...
סיפור קטן לקראת הפסח...
סיפרו על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שלפני הפסח היה מהלך בעיירות כדי להשגיח על המצה השמורה. כשזקן וקשתה עליו ההליכה, בקשו תלמידיו ללכת במקומו. לפני שהלכו באו אל הרבי ושאלו אותו: "רבי מה עלינו לבדוק, על מה עלינו להשגיח בעת שמכינים את המצה השמורה?" אמר להם הרבי: "השגיחו על האלמנה שלשה את הבצק, שלא תעבוד קשה מדי..."
המשחקייה תהיה פתוחה לילדים עד גיל 7
שעת הסיפור תתקיים ביום רביעי ה- 28/03/12 בשעה 16:15
במרכז "הורים-ילדים" בשכונת נווה-גולן שביפו - הכניסה חופשית
טלפון: 03-5089939
|
מאת: עדי חפץ
