הדלקת נר חנוכה, שעת סיפור וחלוקת מתנות לחג!! 
במרכז הורים-ילדים, רביעי 21.12.11 בשעה 16:30 ( בשיתוף בנק הפועלים)

הדייג ודג הזהב
כתבה: עדי חפץ

מי מאתנו לא פנטז  על דג זהב קטן שימלא את משאלותיו: יעלים את ה"מינוס" בבנק, יבנה בית גדול ויפה וידאג לכל מבוקשינו. כמו הילדים,  גם אנחנו המבוגרים "צוללים" לעתים בפנטזיות. דמיון הוא אחד הכלים המשמעותיים בהתפתחות חשיבה אצל ילדים, וגם אחד האמצעים שמאפשרים לילדים ללמוד את המציאות ולהתמודד איתה.

ילדים שמסוגלים להתנתק מהמציאות העכשווית ולמקם את עצמם בעולם אחר, בדרך כלל יהיו מסוגלים בעתיד לחשוב "מחוץ לקופסא" ולהגיע לתוצאות יצירתיות יותר בלימודים ובעבודה. מסיבה זו, אין להמעיט בערך חשיבות הדמיון ורצוי לעודד אותו מגיל צעיר.

אחת הדרכים לעודד את הדמיון אצל הילדים היא לחקור עימם את עולם הפנטזיה הפרטי שלהם. בעיקר חשוב לא לצחוק ולא לשפוט אותם. נסו דווקא לשתף עימם פעולה, לשאול שאלות לגבי התיאורים שהעלו, ובדרך זו להבין את החוויות שעוברות עליהם, מאחר וילדים, הרבה פעמים, משליכים את הדברים שקורים להם בעולם האמיתי על הצעצועים בעולם הדמיוני. בדרך זו, תוכלו להבין אותם יותר, וגם לעזור להם להתמודד ולפתור בעיות חברתיות, פחדים וחוויות פחות נעימות.

הילדים אוהבים מאוד לשחק במשחקי תפקידים, לדמיין שהם אמא או אבא, להכין ארוחות ולטפל בבובות כאילו היו תינוקות. משחקי דמיון אלו עוזרים להם להבין את מערך התפקידים והפעילויות במשפחה, ולמצוא את מקומם בתוך מערך זה.

הדייג ודג הזהב - הסיפור
הסיפור הדייג ודג הזהב מתחיל בתיאורם של דייג זקן ואשתו הממורמרת שחיים בעוני מרוד במשך שנים רבות בבקתה קטנה. הזקן מפרנס את אשתו ואת עצמו בדיג שבו הוא עוסק מדי יום. יום אחד הוא מצליח לדוג דג מסתורי וזהוב. 
הדג מתחנן על חייו ומבטיח למלא את כל משאלותיו בתמורה לחירותו. הדייג לא ביקש דבר מהדג ושחרר אותו ללא תמורה. כשאשתו שומעת על זה היא כועסת על בעלה ודורשת ממנו לחזור לאגם ולדרוש מדג הזהב שוקת חדשה כי השוקת שלהם נשברה. הדייג נעתר לבקשתה וחוזר לבקש את השוקת. הדג ממלא את בקשתו בשמחה.

יום לאחר מכן אשתו מבקשת בית חדש והדג ממלא גם את הבקשה הזאת. לאחר מכן דרישותיה של אשתו עולות על בסיס יום-יומי. היא דורשת בית גדול יותר ואחר כך ארמון. בסופו של דבר היא דורשת להפוך לשליטת הים על מנת לשעבד את הדג לחלוטין. הדייג ממלא אחר ההוראות של אשתו והולך לדג לבקש למלא את דרישותיה של אשתו. הים הופך לסוער יותר ויותר עם כל בקשה חדשה של האישה התובענית. בבקשה האחרונה הדייג בקושי מצליח לשמוע את עצמו. כשהדג שומע את בקשתה האחרונה, הוא מחליט לרפא את חמדנותה ולוקח בחזרה את כל מה שהוא נתן לה ומחזיר אותה בחזרה לבקתה הקטנה ולשוקת השבורה.

 

אצל הרבה ילדים אין דבר כזה דחיית סיפוקים, הכול זה מיד ועכשיו. ילד יכול לעמוד במשך רבע שעה (במקרה הטוב) ולבקש עשרות פעמים את אותו הדבר ובטון הולך ומתגבר. גם כשאומרים לו "לא". הוא "לא שומע" וממשיך בשלו. גם אם מספקים לו הסברים הגיוניים או אומרים לו "לא עכשיו", "עוד מעט" ו"תיכף"  הוא ממשיך ומסוגל להיכנס לטירוף של בכי או צעקות.

הורים רבים אינם יודעים כיצד להתמודד עם נושא המשמעת מול הילדים במיוחד כאשר מדובר ביכולת לדחות סיפוקים של "כאן ועכשיו" או "במידית ללא כל דיחוי". הטיפול בבעיות התנהגות של ילדים מתחיל בחינוך בגיל צעיר בהצבת גבולות.

למה הצבת גבולות חשובה לילד?

המילה "גבול" נתפסת לא פעם כדבר שלילי, שכן גבול הוא איסור, מגבלה, מציב בפנינו את מה שלא נוכל לעשות. ואולם, גבולות הם גם האמצעי העיקרי שעוזר לבני אדם לנהל את חייהם: התיחום הקובע את מה שאפשרי ומה שאיננו אפשרי, זה שמאפשר להבדיל בין טוב ורע, מותר ואסור. הגבול יוצר סדר ומונע אנרכיה ומאפשר לחיות עם אנשים אחרים. מעבר לכך, ניתן להצביע על מספר סיבות מדוע גבולות חשובים להתפתחות הילד: לסייע להתארגנות עולמו הפנימי, להגן עליו מפני דחפיו התוקפניים, לפתח את יכולתו לדחות סיפוקים ולחזק את שליטתו העצמית, לסייע ללמידתו החברתית, לטפח את עצמאותו ולהעניק לו תחושת שייכות ואכפתיות.

 

על דחיית סיפוקים בגיל צעיר
דחיית סיפוקים מלמדים מגיל צעיר מאוד – שלא לומר מינקות. זה לחלוטין אינו עניין של בשלות, אלא ההפך – ככל שהילד גדל תחושת התסכול וחוסר האונים, כאשר בקשותיו אינן מתממשות גדלה והבכי הופך לבעיה גופנית של ממש (הקאות, העלאת חום, רעידות, עצבנות, כעס ועוד).

 

כשמדברים על "דחיית סיפוקים" צריך להבין את נקודת מבטו של התינוק – מה שבסופו של דבר הוא לומד בהיותו ילד. תינוק ששוכב במיטה לומד במהרה שהבכי שלו מביא אליו באופן אוטומטי את אמא (ואבא) ומכאן הדרך לקושי בדחיית סיפוקים קצרה מאוד.

חשוב להבין שהחשיבה של הילדים שונה מאוד מזו שלנו ההורים.

כשהילד מצייר, משחק להנאתו או צופה בקלטת אנו מתפנים לעיסוקינו – זה מובן מאליו. אבל מה קורה כאשר הוא עושה דבר אסור, מתעקש, מציק ו"ממשיך בשלו"? – אנו, ההורים מתחילים לחנך: מסבירים, אומרים "תיכף", "אחר-כך" ונותנים את מירב תשומת הלב כדי שיבין מה זה "לא" ושילמד את ההיגיון מאחורי ההסברים.

זה לא עובד!!!, להיפך, זה יוצר מוטיבציה "להילחם" ולהמשיך לדרוש "כאן ועכשיו". חינוך ילדים מתחיל בתגובות שלנו, בהתנהלות ובהתייחסות והם שיקבעו וילמדו את הילד לדחות סיפוקים.

אם הילד למד שהבכי משרת את מטרותיו ושבסוף הוא יקבל את מה שהוא רוצה, כולל יחס והתייחסות של צעקות וכעס (דרך מעולה לקבלת תשומת לב) שווה לו "להמשיך בשלו".

אז מה זה חינוך ילדים טוב כבר מהגיל הצעיר?

נתחיל מינקות – מומלץ לגשת לתינוק לא רק כאשר הוא בוכה, אלא גם במצבים בהם הוא רגוע ונינוח. זה מלמד את הילד שההתייחסות קיימת גם כש"העניינים שקטים ורגועים".

אצל ילדים (שנתיים ומעלה) הלמידה קשה יותר ודורשת עקביות, נחרצות והרבה סבלנות.

השלב הראשון הוא לנסות ולבדוק עד כמה אנו ההורים, רציניים ומתכוונים באמת למה שאנו אומרים או עושים. האם תגובה כמו "כשאסיים לשטוף כלים" –באמת תקרה או שיהיה ויתור מתוך לחץ וחוסר יכולת להתמודד עם הבכי? עד כמה תשובה כמו "לא" היא תשובה נחרצת, או שבשלב מסוים היא הופכת ל"כן", "טוב" או "בסדר"? משמעת וחינוך ילדים אינם באים לידי ביטוי במילים אלא במעשים.

בשלב השני מומלץ להודיע מראש מה יקרה אם הילד יבקש בפעם השנייה. חשוב שהילד ידע את תוצאות ה"בקשות הנוספות" מראש. המטרה היא ל"הוציא את הרווח" מהבכי ומהבקשות החוזרות וללמד דחיית סיפוקים.

כדי להתגבר על בעיות משמעת של ילדים לא מומלץ לתת תשובות כמו "תיכף", "אחר-כך" או "כשאני אסיים". לא תמיד הם יודעים להעריך זמן כמונו. מומלץ לתת זמנים מוגדים וברורים – "כשבשעון תהיה השעה (או הספרה) 5". זה מוחשי ומאפשר יכולת להתמודד עם ההמתנה.

ובחזרה לנושא הדמיון...

הורים, קחו חלק פעיל במשחקים ותוכלו גם אתם לחזור לעולם המופלא של הילדות. הפעילות המשותפת תסייע לילדכם לפתח חשיבה יצירתית וכן לקשר פורה וחברי ביניכם לבין ילדיכם.