|
שעת סיפור – על פי כיפה אדומה
מאת שלומית גרוס גל
חשיבות הקראת הסיפור בגיל הרך
הקראת סיפורים בגיל הינקות תורמת להתפתחות הרגשית, השפתית והשכלית של הילד, וכן מפתחת את הדמיון, הביטחון העצמי וההתמודדות עם פחדים.
שעת הקראת הסיפור היא שעה שבה שני המשתתפים, הן המקריא והן המאזין, נשאבים אל העולם הדמיוני. הילד נשאב אל העולם הסיפורי מתוך סקרנות ועניין ואילו ההורה, מתוקף היותו המקריא, נשאב אל העולם הזה כדי להעביר את החוויה לילד שלו.
ההורה, שבמשך רוב שעות היום כבול למציאות במשימות כמו פרנסה, הכנת אוכל וניקיון, יכול להרשות לעצמו בזמן הסיפור להתרווח, לשכוח מהמשימות השגרתיות ולפנטז בעצמו על עולם שבו גמדים חרוצים דואגים לכלכל את הבית ופיות אחראיות על הניקיון.
אגדות – קסם של סיפור
בתוך עולם הסיפורים, סיפורי אגדות הם יקום מיוחד בפני עצמו. המכנה המשותף לכל האגדות הוא שהן לא כפופות לחוקי המציאות, כך למשל סבתא וכפה אדומה יצאו שלמות מבן הזאב, הפייה הטובה תפרה לסינדרלה שמלה מפוארת, ופיטר פן לא התבגר לעולם. בדיוק באותו אופן, יכול הילד להרשות לעצמו לפנטז דברים שאין להם הצדקה ומקום בעולם האמיתי ולהפליג על כנפי הדמיון למקומות שבכלל לא קיימים.
כשהילד וההורה נמצאים בתוך עולם האגדה, הילד יכול להאמין שיש לו כוחות בלתי מוגבלים, שעומדים לעזרתו קוסמים ונסיכים, וגם שאבא ואמא יהיו איתו יגנו עליו תמיד מכל רע.
עוד דבר שמאפיין כל סיפור אגדה הוא שתמיד יש טוב ורע, ובמאבק ביניהם לעולם הטוב ינצח. הנוסחא הזו מאפשרת לילד להתמודד עם הפחד בתנאים מוגנים. בכל אגדה יש רגע שבו לא ברור האם הטוב יגבר על הרע או ייכנע לו.זה בדיוק הרגע שוב הילד יכול להרשות לעצמו להרגיש את הפחד, להתרגש מן התחושה, וגם לדעת שבעוד דקה או שתיים הכל ייגמר בשלום, שהרי הגיבורים תמיד חיים בעושר ואושר, עד עצם היום הזה.
פחדים אצל ילדים
בואו נאמר את האמת, כולנו פוחדים, בכל גיל. הפחד הוא רגש נורמלי ומוכר, שאנחנו מתמודדים איתו כל הזמן: מי לא מפחד מרופא שיניים? מי לא חושש שמסיבת יום ההולדת שהוא אירגן לא תהיה מוצלחת? מי לא חרד שלא יתעורר בזמן בבוקר?
בשנה הראשונה כדאי לחשוף את הילדים הרכים לספרים שיש בהם ציורים בולטים וצבעים מגוונים, כמו ספרים עם תמונות של חיות, צורות גיאומטריות וכדומה. |
אצל ילדים, הפחדים מוחשיים ומאיימים יותר. יש לכך כמה סיבות: א. מבחינה קוגניטיבית, ישנן תופעות שילדים לא מסוגלים להבין (כמו איך נוצר הרעם, מה משמעותו של החושך) ולכן הן מפחידות יותר.
ב. מבחינה רגשית, ילדים עשויים להרגיש חסרי אונים מאחר והם תלויים במבוגרים. בנוסף, קיים אצל ילדים הפחד שמשהו שהם יעשו יגרום להם לאבד את אהבתם של ההורים.
ג.מבחינת הניסיון בחיים, איך לילדים עדין זיכרונות של התמודדות מוצלחת עם פחדים.
לכל ילד פחדים שאופיינים לו, אך יש מספר פחדים שמשותפים לילדם רבים, כמו:
פחד ממפלצות, מרוחות רפאים ומהחושך, פחד מחיות (אמיתיות או דמיוניות), פחד מפני זרים, פחד מרופא / פחד מכאב, פחד ממים, פחד מקולות חזקים, פחד להישאר לבד / ללכת לאיבוד.
חלק גדול מהפחדים הללו נוסעים מהקושי של ילדים להבדיל בין מציאות לדמיון. כמו כן, פחד יכול להיווצר בעקבות התנסות לא נעימה, למשל ילד שכלב התקרב לעברו ונבח עליו, עלול לפתח פחד מכלבים. חשוב לציין כי פחד איננו רק רע.
הנה כמה דרכים לעזור לילדים להתגבר להתמודד עם פחד:
- נסו להתחבר לחוויה של הילד והאמינו לו שהוא חווה פחד ממשי (ולא, נגיד, עושה את עצמו)
- תנו לגיטימציה לפחד, אמרו לילד ש"זה בסדר לפחד" ושגם אתם פוחדים לפעמים
- בקשו מהילד לתאר ממה בדיוק הוא מפחד, ואפשרו לו לדבר כמה שיותר על הפחד ואולי אפילו לצייר את היצור/הדבר שממנו הוא מפחד
- עזרו לילד למצוא דרך להתגבר על הפחד (למשל ילד שמפחד ממפלצות יכול לישון עם חרב מפלסטיק מתחת לכרית, ילד שמפחד מחושך יכול לישון עם אור קטן ליד המיטה)
- מצאו ספר שמדבר על הנושא ממנו הילד פוחד, או על פחדים בכלל והקריאו אותו לילד, תוך שיחה על הפחדים שלו עצמו. ספר מצוין שיכול להתאים למטרה זו הוא "איתמר צייד החלומות".
ובכלל, הנה כמה טיפים שימושיים בנושא ספרים וסיפורים:
הקראת סיפור מתאימה כבר מגיל כמה חודשים, אך סוג הסיפורים ודרך ההקראה משתנה לפי השלבים ההתפתחותיים של הילד:
בשנה הראשונה, הקראת סיפורים היא דרך לפתח הרגלים טובים: להתבונן בתמונות, לשמוע צלילים ולתת להם משמעות, ובעקר להנות מבילוי שכולל מגע ריח וקול, כשיושבים על אבא או על אמא. בשלב הזה, כדאי לחשוף את הילדים הרכים לספרים שיש בהם ציורים בולטים וצבעים מגוונים, כמו ספרים עם תמונות של חיות, צורות גיאומטריות וכדומה.
בשנה השניה, הילד מתפתח מבחינה שפתית וגם אם הוא עדין לא מדבר, אפשר כבר לראות שהוא מבין את רוב מה שאומרים לו. ההבנה הזו מאפשרת לילד יותר קשב וריכוז ובגיל הזה ילדים גם נהנים ממקצב וחריזה ולכן ספרים בחרוזים מתאימים במיוחד, למשל "איה פלוטו", "הבית של יעל", "תירס חם" "ברכבת יושבת ארנבת". בגיל הזה כדאי להקריא סיפורים בדרך תאטרלית, בתוספת קולות וניגונים.
בגיל שנתיים עד ארבע
בגילאים אלה, ילדים מסוגלים לשמוע סיפור שיש בו רצף עלילתי. בשלב הזה, הילד כבר מבין את השפה בקלות ופנוי לתרגל את הדמיון כשהוא מאזין לסיפור. כדאי לחשוף את הילדים גם לתמונות שמלוות את הסיפור, כדי להעשיר את החוויה שלו מהסיפור.
הנה כמה ספרים שמתאימים לגיל הזה: "דירה להשכיר", "לקוף יש בעיה", "איילת מטיילת".
בגילאי ארבע-חמש
בני ארבע-חמש כבר מכירים ספרים וסיפורים, ונמשכים במיוחד לדמויות מעניינות, הומור שמתאים לגילם, ואיורים טובים. בשלב הזה הספרים הם דרך ללמוד על קודים חברתיים, להתמודד עם פחדים, ולעבד תכנים רגשיים שעולים מחיי הגן והבית. אחרי ההקראה אפשר לפתח עם הילד שיחה ולהבין איך הוא מפרש את המסופר.
בגיל זה אפשר גם לקרוא באזני הילדים סיפורים בהמשכים, פרק בכל יום. סיפורים שמתאימים לגילאים אלה: סדרת ספרי "איתמר" של דוד גרוסמן, "אריה הספריה" ועוד.
ובעצם, ילדים בכל גיל אוהבים שמקריאים להם סיפורים ואפשר להמשיך עם ההרגל המצויין הזה גם אחרי שהילדים כבר יודעים בעצמם לקרוא.
|
מאת: שלומית גרוס גל
