המכללה האקדמית תל אביב יפו נראית כאי מעוצב ומתוכנן שלא כל כך קשור ליפו עצמה. העיצוב של המבנה המרשים הזה וכן מיקומו מאחורי שדרות ירושלים, בצורה שבה המכללה כלל לא נראית מרחובות יפו ורחובות יפו לא נראים ממבט מתוכה, מחזקים את תחושת הניתוק בין המוסד האקדמי לבין העיר שבה הוא פועל. 

רוב התלמידים במכללה אינם תושבי יפו וכשהם מגיעים למכללה הם עוברים ביפו "האמיתית" רק בדרך לתחנת האוטובוס ובחזרה. ארגון שגרירי רוטשילד הפועל במכללה ביקש לתקן זאת ולגשר על הפערים בין הסטודנטים לתושבי יפו באמצעות תוכנית לפעילות חברתית ענפה וארוכת טווח והתנדבות של סטודנטים בקהילה.

כמוסד אקדמי, הצעד הראשון היה לבצע מחקר מקיף שיצביע על דרכי פעולה אפשריות. המחקר שבוצע החל מאוקטובר 2010 ועד לחודשים האחרונים, סקר שתי שאלות: מידת הרצון של הנוער ביפו ללמוד לימודים אקדמאים והמעורבות החברתית של הנוער בקהילה בה הוא חי. 

המחקר הקיף 500 בני נוער מכל רחבי תל אביב ויפו (בכיתות ח' עד יא') ובנוסף בוצעו ראיונות עומק עם פעילים. ממצאי המחקר הוצגו בכנס מיוחד בהשתתפות סטודנטים ופעילים מיפו בשבוע האחרון.

ארז רואימי, מנהל ארגון שגרירי רוטשילד: "תהליך הלמידה הינו חלק ממבצע מיפוי מקיף שמבצעים השגרירים ביפו ובעוד שש רשויות מקומיות, כדי להכיר ולהתחבר לצורך העולה מהשטח ומהרשות המקומית כשלב מקדים לתכנון ובניית הפרויקטים החברתיים. התהליך שביצעו השגרירים מוכר יותר מהעולם העסקי וזאת הפעם הראשונה שמיישמים אותו גם בעולם החברתי, במטרה לאפשר לשגריר לרכוש ניסיון מעשי וכמובן כדי להשיג תשואה חברתית גבוהה". 

"כשאני עורך ראיונות עם הסטודנטים מהמכללה," אומר אמיל זייגמן רכז הקרן במכללה. "ושואל אותם מהי יפו בשבילם, רובם עונים לי חומוס. אנחנו בשגרירי רוטשילד מנסים ללמד את הסטודנטים לקחת אחריות על הנעשה בחוץ, ממש כמו מחאת האוהלים שאנו רואים עכשיו ברחבי הארץ".

 

בכל הקשור להשתלבות אקדמית, מעלה המחקר שערכה הקרן כמה נתונים קשים ועצובים על החיים ביפו, שכונתה על ידי אחת הסטודנטיות באירוע, למיא סולאחי, תושבת יפו, "עיר התפוזים העצובה". 

על פי נתוני משרד החינוך אחוז הזכאים לתעודת בגרות מתלמידי י"ב הם 55.84 במגזר הערבי לעומת 71.03 במגזר היהודי. בעוד 65.5% מבני הנוער היפואים רוצים ללמוד באוניברסיטה, פחות מ-30% מאמינים שיש להם השפעה על עתידם.

 

בקרב המגזר המוסלמי הבעיה היא החריפה ביותר, בעיקר בגלל שאחוז גבוה מהמשפחות מצפות מהילדים לעבוד אחרי התיכון ולהקים משפחה. אחת מרכזות הנוער שרואיינו לפרויקט אפילו העידה שביפו "בנות שומעות בפעם ראשונה את המילה פסיכומטרי רק בגיל 18". 

חוסר הידע בנוגע לתנאי הסף באוניברסיטה וכן התנאים החברתיים מקשים על הנוער היפואי להשתלב, למרות הרצון, בלימודים גבוהים.

 

גם הנתונים לגבי מעורבות חברתית רחוקים מלעורר שביעות רצון. בעוד 60% מבני הנוער מביעים נכונות להשתתף במעורבות חברתית, בפועל יותר מ-65% מהם אינם משתתפים בפעילות התנדבותית שבועית או חודשית. 

בקרב הנוער המוסלמי מחזיק אחוז גבוה (מעל 35%) בדעה שהשיוך הלאומי מגביל את יכולתם להתנדב. מצד שני, רוב בני הנוער המוסלמים והנוצרים שנסקרו, אוהבים לגור ביפו (מעל ל-90%). אחוזים גבוהים גם היו שמחים להשתתף בפעילויות שיגרמו לאנשים לחשוב על יפו באופן חיובי יותר או בפעילויות שיתרמו לקהילה שלהם.

 

נתון מעניין אחר הוא הנתון לגבי הרצון בפעילות משותפת ליהודים וערבים. בעוד ש-39% מבני הנוער הערבים ביפו מעוניינים להכיר נוער יהודי, 62% מהנוער היהודי ביפו ענו שאינם מעוניינים כלל להכיר נוער ערבי. נתון זה מצביע על בעיה קשה של גזענות ועוינות בקרב היהודים תושבי יפו.

לאחר ההצגה של הנתונים התחלקו המוזמנים לקבוצות עבודה שבהם ישבו הפעילים ביחד עם הסטודנטים במטרה לגבש הצעות פעולה. הפעילים דיברו על הצורך בפעילות חברתית דווקא בשכבות הגיל הנמוכות יותר, מתוך אמונה שהמצב בקרב בני הנוער קשה יותר לתיקון ושיש לחנך ילדים מגיל צעיר. 

כמו כן, עלו בקבוצות תחושות של חוסר אמון כלפי נציגי העירייה והממשל הפועלים ביפו וכן בעיות של חוסר שיתוף פעולה של האוכלוסייה עם גורמים חיצוניים.  

 

קרן רוטשילד מעוניינת לשדר לתושבים שהסטודנטים במכללה ורכזי הקרן רואים בנוכחות שלהם ביפו כמשהו קבוע ומשום כך מעוניינים להשקיע בעיר לטווח הרחוק. התושבים מצידם, ניסו לקבל תשובות קונקרטיות של עשייה. 

הצורך של התושבים בסיוע מבחוץ כפי שעלה מהפגישות ומהנתונים הוא רב, ימים יגידו האם תוכל קרן רוטשילד לענות לפחות על חלק מצורך זה ולממש את הציפיות הגבוהות.