בספר המתוק "הר דיגי דיגי" מזמינה הילדה גן-יה את אמא למשחק, על ידי זה שהיא מסתתרת מתחת לשמיכה.
אמא של גן-יה נענית להזמנה ומצטרפת בחדווה לעולם הדמיוני, שבו בחדר של גן-יה צמח לו הר.
בסופו של המשחק גן-יה מחליטה באיזה עיתוי להיחשף ו"לגלות" לאמא המופתעת שההר החמוד הוא בעצם ילדה בעלת דמיון.

משחק הוא דרך נהדרת לתקשר, בין הורים לילדים וגם בין ילדים לבין עצמם. למעשה, המשחק הוא הדרך – בהא הידיעה – המוצלחת ביותר עבור ילדים לתקשר ולהתפתח.

במאה ה-19 נהגו לחשוב שילדים הם בעצם מבוגרים קטנים (אפשר לקרוא על כך בספריו של צ'ארלס דיקנס). מאז, התפתחו מדעי החברה והפסיכולוגיה וכיום מבינים שלילדים צרכים שונים מאשר למבוגרים. משחקי ילדים ממלאים חלק גדול מהצרכים האלה.

 
המשחק שמתואר בספר "הר דיגי דיגי" הוא בעצם משחק מחבואים, שבכל גיל הילד מפיק ממנו משהו אחר:

בגילאי שנה ואילך, הילד בודק האם גם כאשר משהו או מישהו מסתתר, הוא ממשיך להתקיים, (מה שמכונה "קביעות האובייקט"). המשחק ב"קוקו" בגיל הזה הוא בעצם גרסא מאוד פשוטה של משחק המחבואים.

בגילאי הגן הילדים אוהבים להתחבא ולהתגלות ובכך לשלוט על המציאות ולהחליט מתי לחשוף את עצמם ולהפתיע את הסביבה.

לקראת גיל בית הספר, ילדים משחקים מחבואים על מנת לאתגר את עצמם ולבדוק מה היכולת שלהם להסתתר כל כך טוב כך שמי שמחפש אותם לא יוכל למצוא אותם.

 

בכל שלבי הילדות, משחק משמש כאמצעי להתמודדות עם אתגרים רגשיים. נושאים שקשה לילד להתמודד איתם באופן ישיר בעולם המציאותי, זוכים להתייחסות ועיבוד רגשי כשהם באים לידי ביטוי בעולם המשחק.

הנה  דוגמאות לשימוש במשחק על מנת להתמודד עם קשיים רגשיים:

מימוש פנטזיות - במשחק הילד יכול לממש פנטזיות שבעולם המציאות לא יכולות להתקיים (להביע על הבובה תוקפנות שהוא מרגיש כלפי אחיו הקטן או, להבדיל, לשחק בתפקיד האביר החזק כשבגן הוא מרגיש בעצם חלש וחסר כוחות).

התגברות על פחדים – ילד שפוחד מבדיקה רפואית יכול במשחק להפוך את התפקידים ולשחק את הרופא ובכך להתמודד עם החרדה.

ביטוי רגשות שליליים – ילד צייתן וממושמע יכול במשחק להרשות לעצמו להיות "ילד רע" שלא שומר על הכללים, מבלי להסתכן בכך שיזכה בסנקציות מענישות או בכעס מצד הוריו או הגננת שלו.

באופן כללי יותר, במשחקי תפקידים הילד שולט במצב ובאחרים ומתיר את כל המגבלות והאיסורים שחלים עליו בעולם המציאותי.

מעבר לכך, גם יחסיו של הילד עם הוריו נתרמים בעת משחק – משחק משותף מאפשר זמן איכות ביחד, וגם ילד שמשחק לבד בקרבת הוריו קשוב לתגובה ולהתלהבות שלהם מהמשחק שלו.

 

משחק חברתי, שבו מתנסים ילדים החל מגיל שנתיים-שלוש, מסייע לילד להבין את מקומו בסולם החברתי. משחקים הם למעשה הדרך של ילדים לקבוע היררכיה חברתית ולסמן לכל ילד בקבוצה מה מקומו ומה מצופה ממנו (למשל, כשילד דומיננטי מחלק תפקידים במשחק משותף הוא מעביר בכך את המסר החברתי שהילדים מחכים לשמוע ממנו).

מאידך, במשחק ילדים גם יכולים לשנות את מקומם החברתי ולאפשר לעצמם לבחור מי הם יהיו (הילד הדומיננטי יכול לשחק תינוק ולשחרר מעצמו את תפקיד החזק, הדחויה יכולה לשחק נסיכה ובכך להרגיש אהודה יותר).

 

בנוסף,  דרך המשחק הילד לומד מהן הנורמות החברתיות ומשפר את כישוריו החברתיים (ניהול מו"מ, שכנוע, ניצחון, הפסד, ציות לחוקים, פשרה, גלוי סבלנות, קשירת קשרים חברתיים וכו')

מעבר לערך החברתי והרגשי של המשחק, הוא מזמן לילדים הזדמנויות לחוויות חדשות, ומתוך כך גם ללמידה. ילדים נוטים להשתמש במשחק ככלי לימודי במובן הפשוט של המילה: לרכוש ידע אודות גודל צבע וצורה (למשל במשחק קוביות) ולשכלל מיומנויות גופניות (למשל לשפר את הריצה במשחק תופסת, ולחזק את התיאום עין-יד במשחק בבצק).

אם כן, למשחק השפעה מכרעת על התפתחותם הרגשית, החברתית, המוטורית והקוגניטיבית של ילדים. בעולם התחרותי שבו אנו חיים, הורים מחפשים לפעמים כיצד ניתן לרתום את הילד למשימות שיפתחו אותו, ושוכחים שבמשחק הוא למעשה רוכש את אותן מיומנויות בדיוק.

ומעבר לכל אלה, משחק הוא הנאה, בכל גיל ובייחוד בגיל הרך. הנאה מהחברה, אם משחקים בצוותא, הנאה מההצלחה, אם במשחק יש אתגר חדש, הנאה מתגובת הסביבה אם ההורה מסתכל על הילד ומתפעל והנאה מעצם הזמן שבו הכול מותר והכול אפשרי.

במרכז "הורים - ילדים" עירית 17 שכונת נווה גולן.