פסטיבל זאת מילה גדולה. היא יוצרת אצלנו איזושהי ציפייה. צפייה לאיזשהו אירוע גדול שיכיל הרבה רבדים שונים תחת כותרת-על אחת. כשקראתי את המודעה על אירוע הפסטיבל לתינוקות וילדים במתחם התחנה, כבר פיתחתי אנטגוניזם להתרחשות שאליה הגעתי כמה שעות מאוחר יותר.

 

ומה עם אבא?
איזו מין כותרת היא לפסטיבל (עוד שנייה נחזור לנושא הפסטיבל) שמיועד למשפחות: "אימהות וקטנטנים"? אתם רציניים? אני בתור אבא צעיר ממש נעלבתי מהעניין. אמנם תת-הכותרת הייתה: "ארבעה ימים של בילוי לכל המשפחה", אבל הנזק כבר נגרם. לא הייתה לי ברירה וכדי להרגיש שאני לא מתפרץ למסיבה סגורה הזמנתי חברה טובה, שהיא גם אימא במקצועה, וקבענו להיפגש בכניסה למתחם התחנה.

 

מתחם התחנה בעיני הוא אחד הפרויקטים היפים שהרימה עיריית תל אביב בשנים האחרונות. למי שלא מכיר, זהו בעצם שיחזור של מתחם התחנה ההיסטורי של תל אביב, עשוי בטוב טעם, עם מספר בתי קפה, מסעדות ואפילו קיוסק של פעם. בכניסה למתחם לא ראיתי שום שילוט או הכוונה לאזור הפסטיבל האקסקלוסיבי שהוזמתי אליו.

 

מה כן היה? מצד ימין מתחם קטן של מותג חיתולים מסוים עם ג'מבורי קטן, איזור החתלה והסבר. נחמד. הגמד שלי דווקא היה בעניין של ארגז הכדורים הצבעוניים. החלפת חיתול על הדרך ועוד כמה קופונים לכולם והמשכנו בדרכנו.

 

זה לא פיקאסו
אוהל של הדמות "לולי", האפרוח של ערוץ הופ, הוקם משמאל, מספר אימהות בעגלות שכנו בתוכו. מסך טלוויזיה הונח על הרצפה לטובת הצפייה של הילדים, אבל מוסיקה בווליום קצת גבוה מדי מדוכן לדיסקים לשירי ילדים שהיה מחוץ לאוהל, גרם לחוויה להפוך למשהו לא נעים בכלל. בליל של קולות התערבבו להם בחלל האוהל ונראה כאילו לאימהות לא ממש אכפת. הן היו שקועות בתוך הפופים הענקיים ונחו.

 

החברה הציעה שלא נאמר נואש וחיפשנו את המשך הפעילות במתחם. שלט גדול של "תערוכת הציור הראשון שלי" תפס את עינינו ונכנסו לחלל גדול של תערוכה שכשמה כן היא, המון רב של ציורי ילדים תלויים אחד לצד השני. נחמד. את הפיקאסו הבא היה לי קצת קשה לדלות מתוך החומר שהיה לפניי, אבל רעיון נחמד ללא ספק. 

יש בעיתיות עם ציורי ילדים: כשהם שלך, הם לרוב מדהימים ומרגשים אותך, אבל לראות ציורים של אחרים, סתם כך תלויים, זה לא יותר מנחמד ואפילו מעייף טיפה אחרי הסט השלישי שדי חוזר על עצמו.

 

אבנים על הפסים
השעה הייתה כבר כמעט ארבע. הגמד שלי והגמדה של חברתי כבר היו די שפוכים. למרות שלל פעילויות שהוזכרו בקומוניקט, אנחנו לא מצאנו יותר מה לעשות במתחם. לא היו דוכנים, לא היו דמויות ולא היו הפעלות. הגמדה של חברתי הגיעה למצב שזריקת אבנים על פסי הרכבת הישנים הפכה לפעילות העיקרית שלה (למרות תחנוני אמה שתפסיק).

יש מצב שעיקר הפעילות הייתה אמורה לקרות בשעות הערב, אבל שיחה קצרה עם דיילות מתחם החיתולים הבהיר לי שאין עוד הרבה יותר ממה שחווינו. בואו נגיד שלקרוא לזה פסטיבל, זה קצת יומרני. הפנינג קטן יכול לקחת יותר. ככה לפחות נדע לא להעלות את רף הציפיות שלנו.

 

לסיכום: פסטיבל אימהות וקטנטנים כנראה צריך להשתדרג אם ברצונו להפוך באמת לפסטיבל. גם ההורים וגם הילדים לא פראיירים, ואם בתוכנייה מפרסמים ששעות הפעילות הם 10:00 עד 19:00, אנא מכם, מארגני פסטיבל יקרים, תדאגו לתוכן בשעות האלו, כי ג'ימבורי והחלפת חיתולים לא מספקים אותנו. אפילו את האבות שטרחו והגיעו למתחם, זה לא סיפק.

 

ציון לטובה: החניון הגדול של מתחם התחנה מרשים ביותר וגבה מאיתנו, תושבי תל אביב, רק שישה שקלים על כמעט שעתיים שהיינו במקום.

מי אמר שאין גם דברים חיוביים?